האופנה חוזרת על עצמה ולעצמה

שני בתי אופנה ותיקים, חלק מהזיכרון הקולקטיבי הישראלי, שבו לחיים בתקופה האחרונה וזכו לגלגול נוסף תחת ידיהן של מעצבות חדשות. הראשון הוא ״אתא״, המותג שהפך למיתוס ארץ ישראלי ולשם נרדף לייצור מקומי, והשני הוא ״משכית״, בית אופנה ששמו מעורר עד היום געגועים לימים עברו.
״אני, אתה ואתא״
אתא בגלגולו החדש: בוטיק חדש בטעם של פעם. צילום: אורי קרול
כשמפעל אתא נסגר ב-1985 בעקבות פשיטת רגל, זוהרו כבר היה מאחוריו, אבל עד היום אנחנו זוכרים אותו כאחת מחברות הביגוד הגדולות ביותר בישראל. 31 שנה חלפו – והמפעל, שפעל באזור חיפה - הפך לחנות בוטיק קטנה ברחוב אלנבי בתל אביב, כשהלוגו המקורי והמוכר מזמין את הקונים להיכנס פנימה לחלל שמעוצב בטעם של פעם.
הפריטים שנמכרים בחנות מתכתבים עם בגדי הפועלים הידועים של המותג, שהפכו סמל לישראלי החלוצי וסייעו ליצור את תדמית הצבר לבוש החאקי, עם הסנדלים והבלורית המתבדרת ברוח, בשנות השלושים והארבעים. כמו אז גם היום הבדים עמידים ואיכותיים, הגזרות פשוטות ונוחות והצבעוניות נעה בין חאקי, כחול פועלים, לבן ואדום.
בדים עמידים ואיכותיים, גזרות פשוטות ונוחות. אתא. צילום: אורי קרול
מי שעמדה בראש מפעל אתא המקורי היתה משפחת מולר, אנשי טקסטיל מצ׳כוסלובקיה, שהקימו את תשלובת אתא ב-1934 והעניקו עבודה למספר רב של יצרנים מקומיים. כיום בראש המותג עומדים הבמאי ואיש העסקים שחר סגל והמעצבת יעל שנברגר, שניהם בתחילת שנות החמישים לחייהם, ונכון לעכשיו הם עדיין מקפידים על ייצור תוצרת הארץ ״ממש כמו פעם״ עם מתפרות ברחובות, בירושלים ובתל אביב (חבל שלעמוד הפייסבוק הם בחרו לקרוא דווקא באנגלית - ATA).
מתאימה את העיצוב לעולם המודרני. שמלה של אתא, 320 שקל. צילום: דודי חסון
כאמור, הדגמים שמעצבת שנברגר מתכתבים עם העבר, בעקבות נבירה בארכיבים של המותג, אך היא משתדלת להתאים אותם לעולם המודרני, למשל לרכיבה על אופניים או לנשיאת טלפון סלולרי בכיס. בין הדגמים המוצלחים אפשר למצוא שמלת פועלות מכופתרת עם סרט קשירה סביב המותן, מכנסי חאקי באורך הברך וחולצות עבודה מכופתרות, על כולם מוטבע הלוגו המקורי.
מה שטוב לג׳קי קנדי
מכוונים גבוה. שמלה של משכית, 25,000 שקל. צילום: רון קדמי
לעומת אתא, משכית נחשב מאז ומתמיד לבית אופנה עילית עם לקוחות כמו ג׳קי קנדי וקתרין הפבורן וכתבות במגזין ״ווג״. המותג נוסד ב-1945 על ידי רות דיין ואליה הצטרפה עשור לאחר מכן המעצבת הראשית פיני לייטרסדורף. השתיים הצליחו להפוך את המותג לא רק לבית עיצוב מצליח בארץ ובעולם, אלא גם להגשים בתוכו את החזון של קיבוץ גלויות וכור היתוך: עולים חדשים שימשו כפועלים לצד תופרות פלסטיניות ובדואיות שיצרו פריטים מרהיבים בעבודות יד של רקמה, סריגה ויודאיקה.
משכן חדש ומרשים. בית משכית החדש. צילום: עמית גושר
לפני כשלוש שנים, כמעט 20 שנה לאחר שנסגר, שב בית האופנה לחיים כשבראשו עומדת המעצבת הצעירה שרון טל, והחודש נפתח משכנו החדש, הרחב והמרשים בבית אבן בן 250 שנה ביפו. חנות הדגל כוללת לא רק את הפריטים החדשים של המעצבת אלא גם גלריה המציגה את ההיסטוריה של משכית עם פריטי ארכיון נדירים, ולצדם גם סטודיו בו נוצרים לעיני הלקוחות פריטים בעבודת יד דקדקנית.
פריטים בעבודת יד דקדקנית, והמחירים: בהתאם. שמלת "נוף" של משכית, 4,250 שקל. צילום: רון קדמי
כצפוי, אם באתא הפריטים נמכרים במחירים שווים לכל נפש, כאן מדובר בתפירה עילית שעולה בהתאם. ובכל זאת, אם יש לכן אירוע או סתם בא לכן להתפנק זו תהיה בחירה מצוינת. בין הדגמים היפהפיים אפשר למצוא שמלות מקסי ממשי עם פיתוחים וחרוזים שמרפררים לקולקציות העבר, שמלת מקסי עם הדפס קיצי נהדר ועליונית מתרחבת במראה גלימה.
אז האם המהלך להחזיר את אתא ואת משכית הוא נכון? ימים יגידו. החייאתם של בתי עיצוב ותיקים הוא מהלך מוכר בעולם האופנה, וכמובן לא רק אצלנו בישראל, ומעצבים צעירים מעדיפים לעתים לעמוד בראש מותג בעל שם במקום להקים בית אופנה חדש ולא מוכר שספק שיכניס להם כסף בתעשיה כל כך קשה. ״אנחנו נוטים לדרוש את מה שאמיתי, את מה שאנחנו מכירים״, מסבירים ג׳יימס גילמור וג׳וזף פיין בספרם ״אותנטיות: מה הצרכנים באמת רוצים״. ״העולם שלנו משתנה כל הזמן והצרכנים מגיבים בהתאם ומעדיפים משהו שמזכיר להם משהו אישי וכמובן אותנטיות״. מה שבטוח, בין אם מדובר בהצלחה או לא, בינתיים מדובר בעיקר ברעיון שישמח כל חובב נוסטלגיה.
שימי פס: כך תלבשי נכון את המראה המפוספס
איך לשמור על מוצרי הקוסמטיקה שלנו?
אוהבת אופנה? הצטרפי לקהילת אופנה ויופי של מוטק'ה
שלחתם קורות חיים, עברתם ראיון טלפוני ואולי אפילו שניים, והנה זה מגיע. ראיון עבודה....
הוזמנתם לדייט, איזו התרגשות. בין אם אתם בחיפושים אחר זוגיות בפרק ב' ובין אם מדובר בדייט מזדמן לאחר שנים...
פיליפ דומאס מצרפת היה בן 60 כשחתם על חוזה הדוגמנות הראשון שלו. הוא עבד בתחום הפרסום והקולנוע, וכשיצא לפרישה...
בפסח ובראש השנה לקנות בגדים חדשים לחג באתא.
זכורות לי הגופיות הכחולות של עובדי הבניין. מכמסי הקורדורוי והחולצות המשובצות.
מה שהיה הוא שהיה. לעולם לא יוכלו לשחזר את התקופה של אתא.
עידן הפשטות והתמימות.