האח הגדול גר באינטרנט

"ג'ונגל הסיליקון", ספרו של ד"ר שומיט בלוג'ה, מדען וחוקר בכיר בגוגל, מוגדר כ"מותחן טכנולוגי". הגדרה המרמזת על כך שמדובר כאן במותחן מסוג אחר, העוסק בעולם של איומים ופחדים מסוג אחר מהמקובל במותחני שוטרים-וגנבים, בלשים-ופושעים. וזהו אכן מותחן אחר, שזירת התרחשותו היא בעולם הווירטואלי של מידע שצף-נאסף בין מחשבים מאתרי אינטרנט, מיילים, צ'טים ושאר מחוזות לא לגמרי מוחשיים אבל מאוד אמיתיים. זהו בדיוק הספר שכל הפרנואידים מפני הרשת ינופפו בו אחרי הקריאה ויאמרו: הנה, עוד הוכחה שכל פרנואיד טוב - יש מי שרודף אחריו.

למרות ההכרזה הסטנדרטית בסיומו של הספר שמדובר ב"יצירה בדיונית", העובדה שבלוג'ה עצמו הוא חוקר בכיר בגוגל רק מעצימה את הפחדים שנושא העלילה מעורר ומעניקה לספר ניחוח עז של אותנטיות. בלוג'ה רקח עלילה המתרחשת בלבה של אימפריית אינטרנט בשם אובטו, המספקת למשתמשיה שלל שירותים מקוונים, החל באימיילים ומנוע חיפוש וכלה באתרי קניות ורשת חברתית (מזכיר משהו למישהו?). בין המאושרים המתקבלים להתמחות קיץ בחברה - צעד ראשון בדרך למשרה קבועה - נמצא גם סטיבן ת'ורפ.

ת'ורפ איננו גאון מחשבים בדרך לדוקטורט. הוא בחור מעט יותר מבושל (לכאורה), שכבר חווה על בשרו סחרחרת סטארט-אפ אחת שבשבילה נטש את האקדמיה, נסק עם חלומות והתרסק אל קרקע מציאות של כישלון. בהיותו אחד שאכפת לו, ניסה לדאוג למרבית עובדיו המפוטרים לפני הלך לעבוד כסוג של טכנאי מחשבים בענקית מוצרים אורגניים. דווקא שם הוא מכיר מישהי שמחזירה לו את הניצוץ ואת התאווה למחשבים. זוהי מולי, שעושה תואר שלישי באנתרופולוגיה, שירתה זמן קצר בחיל השלום באפריקה ועובדת גם היא לפרנסתה באותה חנות. מולי מעודדת אותו לפנות למבחני הקבלה להתמחות באובטו, וסטיבן הרדום מתעורר לחיים.

הוא מתקבל לחברה, מתמכר בחדווה לאהבת המחשבים, האלגוריתמים והניתוחים ועושה מאמצים רבים להגיע לסיום ההתמחות במצב שיזכה אותו בהצעת עבודה קבועה בחברה. בינתיים ממשיכה חברתו מולי בבניית אתר אינטרנט פיקטיבי לצורכי המחקר שלה, שבו היא מבקשת לבדוק איך האינטרנט משנה את יחסם של אזרחים במזרח התיכון כלפי ארצות הברית. כל אחד מבני הזוג הצעיר שעובר לגור ביחד מתמסר-מתמכר לעבודתו, עד שהם בקושי מצליחים למצוא זמן לדבר זה עם זה.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק  

וזו רק אחת מחולשותיו של הספר, שהרעיון הבסיסי בו בהחלט ראוי, מעניין ומפחיד להפליא - הרעיון של כמות המידע שכל אחד ואחד מאיתנו שמחפש ערך, מקום או עסק באינטרנט, שמשתתף בצ'ט או שולח מיילים, מנדב בעצמו על עצמו; מידע שנאגר בחברות הללו ובהיקשים והקשרים שונים משמש או עלול לשמש אינספור בעלי אינטרסים, החל בחברות מסחריות וכלה בסוכנויות ממשל או בגופים בעלי אינטרסים פליליים ואפילו בגורמי טרור. עד איפה זה שימוש תמים גם אם נצלני ומאיפה זו חדירה לפרטיות ופגיעה בזכויות הפרט? הנושא הזה, שהוא בעצם לבת הסיפור, מרתק, ראוי ואפילו חשוב.

הבעיה היא שבלוג'ה הוא אולי מומחה לתחום, אבל לא לכתיבה ספרותית. הספר ברובו טרחני, ארכני, מלא חזרות לא נחוצות והסברים מיותרים - בין אם בגלל שלקורא שאינו בקי במחשבים זה לא אומר דבר ורק מעיק, ובין אם משום שמדובר בהסברים מובנים מאליהם. הדמויות שלו סטריאוטיפיות להפליא ואף לא אחת מהן באמת מורכבת או מעניינת. ואם לא די בכך, בלוג'ה גם בחר לכתוב את הספר בזיגזג של זמנים ודמויות, כך שהעלילה קופצת מדמות אחת לשנייה, מעשור אחד לבא אחריו או לפניו, מיום אחד לאחר. התוצאה היא בלגן, שבעיקר מעצבן. ובסופו של סיפור, הוא גם משאיר קצוות פרומים או חוטים שנקשרו בחפזון רופף ולא משכנע.

"ג'ונגל הסיליקון" הוא דוגמה לרעיון מצוין שנבלע בכתיבה שנופלת ממנו בהרבה. מתוך 362 עמודיו, רק כמאה האחרונים מתנהלים באמת כמותחן, מבחינת קצב, רצף עלילתי ומתח. הבעיה היא שעד שמגיעים לשם צריך לצלוח כ-260 עמודים מייגעים ומסורבלים. אבל מי שיגיע לסוף, ימשיך לפחד עוד הרבה זמן מהדבר שנהפך לחלק בלתי נפרד מחיי כולנו: האינטרנט.

שורה תחתונה: מותחן שהנושא שלו מפחיד הרבה יותר מעלילתו.

"ג'ונגל הסיליקון", מאת שומיט בלוגה. תרגום מאנגלית: ליאת פלן-לברטובסקי. עריכה וייעוץ למהדורה העברית: אוהד רוזן. 362 עמודים. הוצאת אחלמה