האם אני סובל מדיכאון?

דיכאון היא הפרעה במצב הרוח המתבטאת על פי רוב בעצבות, בדכדוך, או במלנכוליה. רבים חשים תחושות של עצב או דכדוך במצבים שונים בחייהם. תחושות זמניות אלה של עצבות ושל דכדוך הן תגובות נורמליות וטבעיות למצבי דחק, אי-נוחות, חוסר ואובדן שאנו חווים במהלך החיים. דיכאון היא גם ההפרעה הרגשית השכיחה ביותר בקרב האוכלוסיה המבוגרת, מאחר שהיא ביטוי טבעי ונורמלי לתהליך האבל על ריבוי האובדנים. דיכאון קליני הוא מצב נפשי מתמשך של ירידה במצב הרוח, המלווה ברגשות עצב עמוק, אפטיה או יאוש המשבש את התפקוד של האדם.
תסמינים
כיוון שאין לדיכאון סימנים פיזיולוגיים ברורים (אי אפשר לוודא קיום דיכאון באמצעות בדיקה גופנית), אבחון הדיכאון נקבע על ידי הופעת חלק, או רוב, התסמינים הבאים, לאורך תקופת זמן: [u]במישור הפיזיולוגי[/u] * הפרעות אכילה: חוסר תיאבון, או תיאבון מועט * הפרעות שינה: נדודי שינה, ריבוי בשינה וקשיי התעוררות בבוקר * שינוי במשקל הגוף: עלייה או ירידה * תחושת עייפות וחולשה * מחלות עם בסיס פסיכוסומטי (לחץ דם, סוכרת, עצירות, תעוקה בלב, כאבי ראש או בטן, סחרחורות ועוד)


[u]במישור הרגשי[/u] * מיעוט בפעילות ובאנרגטיות * עצבות, רוגז, יאוש, התפרצויות בכי * חילופי מצב-רוח קיצוניים שלא היו אופייניים בעבר * הסתגרות חברתית וניתוק קשרים * אדישות ואיבוד עניין בפעילויות שנחשבו מהנות * ירידה בחשק המיני * ביקורת ושנאה עצמית * תחושת חוסר אונים * תחושת ריקנות * תחושת קנאה אשר גורמת לחשוב כי אנשים אחרים מצליחים יותר. [u]במישור הקוגניטיבי[/u] * תפיסת עולם קודרת ופסימית * הפרעות בריכוז, הפרעות בזיכרון, קושי לקבל החלטות פשוטות * מחשבות על מוות ו/או על התאבדות * שיפוט לקוי של המציאות, במיוחד של העצמי; דימוי עצמי נמוך * יחוס כשלונות לחובת העצמי וראייה עגומה של העתיד והעולם
סיבות לדיכאון
ברוב הקבוצות האתניות, שכיחות הדיכאון גדולה כפליים בקרב נשים מאשר בין הגברים. מחקרים מצביעים על שכיחות גבוהה יותר של דיכאון בקרב בני משפחה של חולי דיכאון. עד כה אותרו מספר גנים הקשורים בדיכאון, אך אף אחד מאלו אינו יכול להסביר התפתחות של דיכאון ללא תנאים נוספים. שני הנוירוטרנסמיטורים הרלוונטיים ביותר להתפתחות דיכאון הם סרוטונין ונוראפינפרין. שני חומרים אלה הם גם המוקד לפעילותן של רוב התרופות נוגדות הדיכאון השימושיות כיום. ויסות הורמונלי נקשר אף הוא להתפתחות דיכאון, בפרט הורמונים הקשורים בציר היפותלמוס-היפופיזה (בלוטת יותרת המוח)- יותרת הכליה, וכן שינויים ברמות הורמון בלוטת התריס. התפתחות דיכאון קשורה לא פעם בסיבות פסיכו-סוציאליות, כמו אירועי דחק או התעללות בילדות, אירועים טראומטיים חריפים, או אובדן של אדם קרוב. מחקרים חדשים מצביעים על קשר בין נטייה גנטית לבין אירועי דחק, כלומר: הסיכון להתפתחות של דיכאון בעקבות אירועי החיים תלוי גם בנטייה הגנטית.
דיכאון בגיל מבוגר
מאחר שתהליך ההזדקנות מלו?וה באובדנים רבים, יש הטוענים שהזיקנה היא למעשה תהליך אחד של אבל מתמשך. אך העצבות שאנו חשים לפרקים אינה בהכרח הרגש הדומיננטי אצל האדם הדיכאוני. הדיכאון נחווה אצלו יותר כריקנות, כחוסר עניין, כחוסר תחושה, כחוסר יכולת ליהנות. המאפיין העיקרי של הדיכאון כהפרעה רגשית הוא ירידה ניכרת במצב-הרוח, בפעילות, בהתעניינות, בהנאה ובאנרגיה. ירידה זו נמשכת ברציפות במשך שבועיים לפחות. לדיכאון ביטויים רגשיים, פיזיים, קוגניטיביים וסומטיים (גופניים). הפרעת הדיכאון עשויה לנוע בטווח שבין הפרעה קלה וקצרה לבין הפרעה ממושכת וחמורה, העלולה אף לסכן חיים. לאפיזודה דיכאונית טיפוסית שלוש דרגות: מתונה, בינונית וחמורה. ההבחנה בין הדרגות מבוססת על שיפוט קליני מורכב העוסק במספר התסמינים, באופיים ובדרגת חומרתם. בכל הדרגות האדם סובל ממצב-רוח ירוד, מאובדן התעניינות והנאה ומאנרגיה ירודה, הגורמים להתעייפות מהירה ולירידה בפעילות. כמו כן נפוצים ירידה בריכוז ובקשב, ירידה בביטחון ובהערכה העצמית, מחשבות אשם ופחיתות ערך, מחשבות פסימיות ומחשבות על מוות ובכלל זה מחשבות אובדניות, השינה מופרעת והתיאבון ירוד. במקרים אחדים החרדה, המצוקה הנפשית ואי-השקט המוטורי בולטים יותר ממצב-הרוח הירוד. שכיחות הדיכאון גבוהה אצל מבוגרים אלה: 1. בעלי בריאות לקויה 2. בעלי טווח מנגנוני הסתגלות מוגבל 3. זקנים מבודדים 4. זקנים החשים אובדן שליטה (בעקבות פרישה מהעבודה, אשפוז, העברה למוסד וכו') 5. זקנים שחוו אובדן קשה. לא האובדן הוא החשוב, אלא המשמעות שהאדם מייחס לו.



דיכאון ומחלה
הקשר שבין מחלה פיזית לבין דיכאון הוא מורכב. לעתים הדיכאון הוא תוצאה של מחלה עקב המוגבלות והסבל שהיא מביאה על החולה. יתר על כן, השפעתן של מחלות ותרופות הנלוות אליהן עשויות לבוא לידי ביטוי בתסמינים דיכאוניים. גם תזונה בלתי מאוזנת עלולה להביא לידי הופעת תסמינים דיכאוניים, אך ידוע שדיכאון כרוך בירידה ניכרת של התיאבון ומכאן שיש בו כדי לגרום לחוסר על רקע של תזונה לקויה. אכילת-יתר גם היא עשויה להיות תוצאה של דיכאון מחד גיסא, ומאידך גיסא היא גורמת לדיכאון עקב בעיות בתחום דימוי הגוף. דיכאון מופיע גם בשלבים הראשונים של מחלת אלצהיימר, מחלת פרקינסון ומחלות דמנטיות אחרות. במקרה זה הדיכאון הוא תוצאה של מחלה דגנרטיבית ואינו דיכאון העומד בפני עצמו. מחקרים מצאו שתסמינים דיכאוניים מחריפים בעיות קוגניטיביות אצל אנשים זקנים ועלולים להיות גורמי סיכון בלתי תלוי לירידה קוגניטיבית, וההיפך - ליקויים קוגניטיביים עלולים להביא לידי דיכאון. על המטפל ללמוד, איפוא, גם מהן המחלות או הבעיות הגופניות שמהן סובל האדם ומהן השפעותיהן ותופעות הלוואי שלהן, וגם לבחון את מצבו הקוגניטיבי ובאיזו מידה הוא תורם לדיכאון. מטרת הטיפול היא לעזור למטופל. לאחר מחלה כרונית או מחלה קשה הוא שרוי בתהליך של אבל בגין אובדנים שונים והוא חש שאבד לו טעם החיים, או אבדה לו התקווה. עליו לעבור תהליך זה של אבל, לקבל לגיטימציה להיות עצוב, אך עם זאת יש לעזור לו לאתר חלופות ריאליות שיפצו על האובדן ויעזרו בשיקום. אחד האובדנים הקשים בזיקנה הוא אובדן הראייה. בקרב רבים מהאנשים המאבדים את הראייה מתגלים תסמיני דיכאון. עזרתו של המטפל היא בעידוד ובחיזוק האדם הזקן ללמוד להתמודד עם אובדנו באמצעות עזרים המקלים את תפקודו בחיי היומיום. יש גם מי שראייתם נפגעה חלקית ובכל זאת הם מתקשים להסתגל למצבם עקב חוסר מוטיבציה הנובע ממצב רוחם ומן התחושה הקשה של חוסר אונים, של חוסר תקווה ואף של ייאוש. במצבים של אובדן ראייה קשה יותר אפשר לעודד את הזקן לנסות ללמוד כתב ברייל, או למצוא חלופות לקריאה באמצעות קלטות שמע. כדאי גם למצוא מתנדבים או אנשים בשכר שיקריאו לאדם, ואף לעזור לו למצוא אפיקים נוספים לבילוי הזמן הפנוי וכן עיסוקים שבהם הקריאה אינה הכרחית.
דיכאון והפרעת אישיות
חלק מהזקנים הסובלים מדיכאון סבלו בעבר מקשיי תפקוד בתחומי החיים השונים, למשל חרדה, תסמיני פראנויה, או תסמינים בולטים של כפייתיות. רבים מבעלי הפרעת אישיות נוטים לדיכאון לאור ההפרעה הבסיסית ביחסיהם הבין-אישיים, הדנים אותם לבדידות או לחיים לבד בגיל הזיקנה. לרבים מהם יחסים לקויים עם בני משפחה, הם נוטים לעימותים עם אחרים ומתקשים ליהנות מילדים או מנכדים ובעצם ליהנות בכלל. הטיפול באוכלוסיה זו הוא קשה, סוחט מבחינה רגשית ופעמים רבות מתסכל. הוא עשוי להיות ארוך מאוד או קטוע. גם השימוש בתרופות כרוך בבעיות. השפעתן של התרופות נוגדות הדיכאון עליהם מוגבלת יחסית למטופלים אחרים, ויש הטוענים שמי שאינם מגיבים היטב לתרופות נוגדות דיכאון הם בעלי הפרעות אישיות (לדיון נפרד בהפרעות אישיות ראה בהמשך).
הטיפול בדיכאון
1. שימוש בתרופות נוגדות דיכאון: כיום הטיפול בתרופות נוגדות דיכאון הוא רחב ויעיל, והתרופות מקלות את עוצמת התסמינים. הנגישות לטיפול תרופתי נוחה, וניתן לקבלן מרופא המשפחה, ללא הסטיגמה המלווה ביקור אצל פסיכיאטר או אצל פסיכולוג. יתר על כן, השיפור מהיר יותר משיפור המושג בטיפול פסיכותרפי. לכן רבים נוטים להסתפק בטיפול התרופתי. 2. עירוב המשפחה בטיפול: פעמים רבות עניינים הקשורים למשפחה הם גורמים מרכזיים בדיכאונו של האדם המבוגר, ומשום כך טיפול מוצלח מערב לפעמים גם את בני המשפחה. כשבני המשפחה עצמם סובלים מבעיות רגשיות, ובעיקר מסומטיזציה (הפרעה פסיכיאטרית המאופיינת בתסמינים גופניים משתנים ללא ממצא גופני שיכול להסביר אותם. ההפרעה מלווה בדרך-כלל בחרדה ובדיכאון) ומדיכאון, יש לכך השפעה על משך ההחלמה של המטופל ועל האפשרות של חזרת הדיכאון לאחר מכן. מחקרים מצביעים על קשר בין דרגת הקושי בדיווחי בני המשפחה לבין החלמת הזקן. נמצא גם כי משתנים הקשורים למשפחה קשורים גם לניסיונות התאבדות של המטופל - במשפחתם של מי שניסו להתאבד התגלו קשיים רבים ומערכות יחסים בעייתיות עם החולה. לאור תפקידה המרכזי של המשפחה בחייו של הזקן ובתרומה לבריאותו הנפשית, על המטפל למצוא דרך לערב את המשפחה בטיפול ולשתפם בו, אם הדבר אפשרי. פותח מודל מובנה לטיפול קצר-מועד (מוגבל ל-15 מפגשים) בבני-זוג של אנשים השרויים בדיכאון, הכולל הנחיות ברורות לעבודה, תוך התמקדות בהיבטים הקוגניטיביים, הרגשיים וההתנהגותיים וביחסי הגומלין עם האדם המדוכא המשמרים את הדיכאון. להערכתי, מודל זה עשוי להתאים לעבודה עם האוכלוסייה המבוגרת כשמופר האיזון בין בני-הזוג. במצב שבו בן-זוג אחד חולה, או הופך למוגבל ולתלוי, והאחר בריא ועצמאי, עלולים להתעורר רגשות תסכול, חרדה וחוסר אונים שיביאו לידי דיכאון של בן-הזוג המוגבל, ובמקביל לעוינות, לכעס, לאמביוולנטיות, או לשתלטנות ולהתחזקות של בן-הזוג הבריא. בנסיבות הבין-אישיות החדשות שנוצרו, מחשבות, רגשות והתנהגויות משפיעות ומזינות הדדית את בני-הזוג והן עלולות לעורר דיכאון ולשמרו. הטיפול הזוגי בדיכאון עשוי לסייע לשני בני-הזוג לזהות את תגובותיהם ולהכירן ולמצוא יחד דרכים חלופיות ויעילות יותר ליחסים ביניהם. 3. טיפול בנזע חשמלי (Electroconvulsive Therapy) - גירוי חשמלי קצר בדרגה המביאה לפרכוס כללי- לאנשים הסובלים מדיכאון עמוק: למרות חילוקי הדיעות בדבר השימוש בו, זהו הטיפול המועדף והיעיל ביותר בדיכאון עמוק. הוא ניתן אם המטופל אינו מגיב לסדרה של טיפולים תרופתיים, או כשקיים סיכון בשימוש בתרופות המקובלות, או כשיש צורך מיידי בטיפול בדיכאון ? למשל, כשהמטופל הוא טיפוס אובדני. השימוש בנזע חשמלי נחשב בטוח מבחינה רפואית לאוכלוסיה המבוגרת, ותופעות הלוואי פחותות לעומת חלק מהתרופות. 4. הגברת המודעות למצב של דיכאון בקרב בני האוכלוסיה המבוגרת באמצעות מידע ברור וזמין על איפיוני הדיכאון. מידע זה עשוי להימצא בקופות החולים, אצל רופאי המשפחה, במרפאות, בבתי חולים, במרכזי יום לקשישים ועוד.
האם אני סובל מדיכאון?
ארגון בריאות הנפש בארצות הברית NIMH)), בשיתוף ארגון האזרחים האמריקנים הוותיקים (OAA), פרסם מידע על תסמיני הדיכאון עבור הציבור הרחב. הם פונים לאוכלוסיה המבוגרת ומציעים להם לבחון את מצבם לפי סימני הזיהוי הבאים לדיכאון: "לפני שאתה אומר שהכל בסדר אצלך, שאל עצמך האם אתה מרגיש: ? עצבני או שרוי בתחושת ריקנות ? אשם או חסר ערך ? עייף מאוד ואיטי ? אינך נהנה מדברים כבעבר ? חסר מנוחה או בלתי רגוע ? שאיש אינו אוהב אותך ? שהחיים חסרי ערך מכדי להמשיך לחיות או אם אתה: ? ישן יותר מהרגיל או פחות מהרגיל ? אוכל יותר מהרגיל או פחות מהרגיל ? סובל מכאבי ראש נמשכים, מכאבי בטן, או מכאב כרוני כלשהו אלה עלולים להיות תסמיני דיכאון הניתן לטיפול רפואי. הרופא יכול לטפל בך רק אם תאמר לו בגלוי כיצד אתה מרגיש. דיכאון אינו תהליך נורמלי של הזדקנות. דבר עם הרופא שלך.