האנטומיה של אמילי

צילום: Michael Courtney/The CW© The CW Network

מרידית' גריי וחבריה הרופאים העסוקים מסיאטל סגרו עוד עונה רווית דרמות אישיות ומדממות ב"האנטומיה של גריי", אבל אל דאגה: קברניטי יס אינם משאירים את צופיהם בלי בית חולים תורן. הפעם הוא בדנוור (שלא נראית מאוד שונה, לפחות בראשית הסדרה), ולהקת רופאיו-כוכביו קצת מזכירים את גריי ושות' בראשית דרכם כסטאז'רים מתחילים ששים אלי חדר ניתוח. בכלל, הסדרה "אמילי אוונס" שעולה ביום ב' (27.5) בערוץ יס דרמה בלוויין, מזכירה סדרות שונות שהרגע ראינו, מה שהופך אותה לעוד סדרה סטנדרטית מפס הייצור ההוליוודי, עם כוכבת סימפתית - אבל לא מספיק כדי לייחד את הסדרה. בארצות הברית מולדתה היא שרדה עונה אחת בת 13 פרקים, וכך היא מגיעה אלינו, כממלאת מקום זמנית, עוד בלונדינית מהזן החמוד-נוירוטי (לגמרי לא ברבי, וזו נקודת זכות), שלא מאיימת על כלום, גם לא על תאי המוח המעולפים מחום שלנו.

מתחת לחיצוניות הגמלונית, הפטפטנית, חסרת הביטחון והנוירוטית, אמילי אוונס היא סטאז'רית נלהבת וכמובן מבריקה. הסדרה נפתחת ביומה הראשון בבית החולים שבו שובצה לשמחתה, אליו רצתה להגיע כדי לחזות מקרוב במנתחת כוכבת פורצת דרך בשם ג'ינה בנדרי (שתי ציפורי תקינות פוליטית במכה אחת: גם אישה, גם מיעוט אתני). היא הבוסית של חבורת הסטאז'רים החדשה, נראית - כמובן - כמו דוגמנית, רודה בצעירים, מתנשאת, וכל שאר קלישאות הבכירים-זוהרים. שפוטים לצד אמילי גם וויל, שלמד איתה רפואה והיא מאוהבת בו בסתר (אבל מגלה לו בפרק הראשון), קסנדרה, אויבתה בנפש מהתיכון (שמגלה מיד לכול שכינוי החיבה שלה אז היה "שחי", עקב נטייתה להזעת יתר ברגעי לחץ), וטיירה, בתו הלסבית של מנהל המחלקה, שנהפכת מיד לחברתה הטובה. וכך ישנו ייצוג לכל דמות וקשר סטריאוטיפי מקובל.

על תקן תואם-מקדרימי מ"גריי" יושב הרופא האחראי על הקבוצה, מיקה ברנס, שהוא כמובן חתיך ופנוי ואנושי, מחבב מיד את אמילי, ויש לו גם אמא חולת סרטן - כפי שמתברר בפרק הראשון, שהמקרים הרפואיים האחרים בו כוללים ילדה בת 12 שנזקקת לניתוח דחוף אחרי שאמילי, בעלת הוותק של חמש דקות, מבצעת בה החייאה מורכבת; חולת אלצהיימר שבתה כמעט נוטשת אותה; וצמד אחים שמגיעים פצועים מתאונת דרכים.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

את אמילי מגלמת מיימי גאמר, בתה של מריל סטריפ (שמאוד מזכירה את אמה). אמילי שלה היא אותו טיפוס שגאמר משכללת בהופעות אורח בסדרות שונות בשנים האחרונות, למשל, ב"האישה הטובה", שם גילמה פרקליטה גמגמנית, צחקנית וכאילו מבולבלת, אך בעצם מבריקה. כאמילי היא נראית כמו השכנה החמודה ממול, מעפעפת, מצחקקת, גמלונית וכל שאר המאפיינים הסימפתיים הללו, שמאחוריהם מסתתר מוח מבריק. במידה מסוימת, בגלל שזו אותה דמות פחות או יותר שהיא עושה שוב ושוב, גם זה נראה כבר מוכר, ולמרות החביבות - לא מספיק כובש. אמילי-גאמר גם מרבה לדבר עם עצמה - לרטון, לגעור, לדרבן את עצמה - ובכך (נוסף לנוירוטיות הבלונדית) היא מזכירה קצת את אלי מקביל, שניהלה דיאלוגים פנימיים ערים.

היא גם מלווה את העלילה בקריינות (וויס-אובר), ממש כנהוג ב"גריי", עניין שגם הוא מגביר את תחושת ה"ראינו" ואת חוסר המקוריות. ומתיאור חלק מאירועי הפרק הראשון, ברור שכמו בכל שאר סדרות בית החולים לדורותיהן גודש הדרמות - אישיות ומקצועיות - שממלא כל פרק הוא מעל ומעבר לסביר (גם אם המקרים עצמם או הטיפול בהם נאמנים למציאות), עד כדי נושק לעתים לאבסורד (מתי תגיע תאונת השרשרת העצומה/ שריפת הענק/ סופת השלגים). כתחליף לא מעיק לימות החום זה יספיק, אבל את גאמר נשמח לראות במשהו קצת יותר תובעני ומתוחכם, אחרת באמת נשתכנע שהיא מסוגלת רק לטיפוס אחד.

"אמילי אוונס", סדרת דרמה רפואית, ערוץ יס דרמה בלוויין, ימי ב' החל ב-27.5, 22:00. יוצרת: ג'ני סניידר אורמן. משתתפים: מיימי גאמר, ג'סטין הרטלי, אג'ה נעמי קינג, קלי מקרירי, מייקל ראדי ואחרים. 13 פרקים, אורך כל פרק כ-40 דקות