הבדיקה שתציל את חייכם

צילום: Shutterstock 

ביום שישי האחרון של דצמבר 2013 (ה-27 בחודש), צפויים להציף את גני יהושע אלפי אנשים לבושים בתחתונים צבעוניים. האירוע הוא "מרוץ התחתונים" השנתי של עמותת "צו מניעה" המקדמת בדיקות לגילוי סרטן המעי הגס, והוא מתקיים בישראל ובארצות הברית זו השנה השלישית, כדרך משעשעת להזכיר את הבדיקה החשובה שכולנו דוחים, כאילו אין מחר.

סרטן המעי הגס הוא מהמחלות הקטלניות בעולם המערבי והמחלה הממארת השנייה בשכיחותה בישראל, הקוטלת מדי שנה 1,500 אנשים. קולונוסקופיה היא השיטה היעילה ביותר לגילוי מוקדם של המחלה ולטיפול מיידי בגידולים טרום סרטניים והיא מומלצת אחת לעשר שנים מגיל 50.

כמו שחצתה את ה-50 כבר לפני שלוש שנים, החלטתי לאחרונה גם אני, כותבת שורות אלה, לעשות את המעשה. שיטת ה"לא בוער" שאימצתי עד כה קרסה לאחר שחברה טובה אובחנה כחולת סרטן המעי הגס. גם קודם ידעתי שהבדיקה מצילת חיים וכל עכבה אינה לטובה, אבל מי רוצה צינור ארוך במעמקי המעיים? אז הנה, זה מאחורי ואפשר לסכם את ההליך עצמו כבלתי מורגש לחלוטין. ההכנה לקראתו, היא כבר עניין אחר.

בכל מקרה, כשנפלה ההחלטה, מיהרתי להזמין תור לרופא הגסטרו לפני שאתחרט, ועד מהרה הגיע היום. הרופא שאל מה ששאל, הקליד מה שהקליד ושלח אותי הביתה עם תאריך לבדיקה ורשימת הנחיות מפורטת לימים שלפני.

שבעה ימים לפני הבדיקה התבקשתי להוריד מהתפריט דגנים מלאים, ירקות, פירות, קטניות ואגוזים וכל מה שיש בו סיבים, כיוון שהם מתעכלים לאט ומגדילים את נפח היציאות. במקרה של טבעונית שכמותי, הסתכם מה שיכולתי לאכול בלחם לבן, אורז לבן, פסטה ותפוחי אדמה ללא קליפה, מסוג הדברים שאני לא נוגעת בהם שנים, מטעמי בריאות.

אבל זה עוד היה טוב. יום לפני הבדיקה התבקשתי לעבור לכלכלה נוזלית, כלומר להסתפק בתה, מרק צח, מים ומיצים צלולים. זה הכול. לאכול - שום דבר, וגם אבוי, לא לשתות קפה. רק שעתיים לפני הבדיקה אפשר לאכול משהו קל, שממילא לא יגיע למטה תוך פרק הזמן הזה.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

היום הראשון של "צום המיצים" לא קל בכלל. יכולת הריכוז יורדת, מפלס העצבנות והתסכול עולה ויש שידווחו גם על כאבי ראש. היום השני כבר קל יותר. הגוף קליל והנפש גם כן. גם המחשבה שכל זה ייראה על סקאלת המשקל, מעודדת.

בבוקר יום הטיפול (שנערך במקרה שלי ב-7 בערב), מגיע הקטע הקשה ביותר. יש להקיץ ב-6 בבוקר וללגום שלושה ליטר של מים מהולים באבקה בעלת טעם נורא המוסווה בסוכר בשם (המתאים כל כך) "מרוקן". יש לשתות כוס כל עשר דקות, בשני חלקים. כלומר, מדובר בכמה שעות של שתיית כוסות תרעלה וריצות לשירותים, עד שהיציאות הופכות לנוזל צלול. לסיום כל זה, שעתיים לפני הבדיקה, חוקן ל"וידוא הריגה" של כל מה שנותר במעיים.

הרגע הגדול הגיע ובלוויית מלווה (עניין הכרחי, כי לא ניתן לנהוג אחרי הבדיקה) הגעתי למרפאה. התבקשתי להישאר בחלק עליון בלבד, ללבוש את החלוק הנפתח מאחור ולשכב על הצד. העירוי הוכנס לווריד, דרכו הזריקו בחדר הטיפולים חומר טשטוש ולאחר מכן חומר הרדמה. מדובר, אגב, בהרדמה לכל דבר, למרות שהיא נקראת טשטוש, כלומר נרדמים כמו תינוקות ולא זוכרים דבר.

זמן קצר אחר כך, מצאתי את עצמי שוכבת בחדר ההתאוששות, מולבשת על ידי המלווה שלי ושומעת שהבדיקה תקינה, תודה לאל. אז זהו, הביתה. נתראה בעוד עשר שנים.

עוד על סרטן המעי הגס:

הזרקור מופנה אל האחוריים

ביספוספונטים מפחיתים סיכון לסרטן המעי הגס

מה הקשר בין צ'יפס לגידולים במעי הגס