הבט אחורה בשמחה

צילום: Shutterstock   

המילה "נוסטלגיה" במשמעותה הלטינית היא "הבט אחורה בכאב". ואכן, כשהרופא השוויצרי יוהנס הופר טבע את שמה ב-1688, הוא הגדיר אותה כמחלה, המתאפיינת בתשוקתו של אדם לחזור למולדתו. בהמשך היו שטענו שנוסטלגיה היא ריאקציונרית ואסקפיסטית. היום מבינים שהיא היא לא סתם התרפקות יבבנית על העבר, אלא פעילות רגשית ומוחית מבורכת.

בהרצאתה "כיצד לאמן את המוח בגיל השלישי", חלק מ"יום הבריאות לגיל הזהב" בסימן זיכרון ומוח שהתקיים בשבוע שעבר בבית הדיור המוגן "פאלאס" בתל אביב, סיפקה ד"ר נועה ברגמן, רופאה במרכז להפרעות זיכרון וריכוז ב"איכילוב", סימוכין מדעיים לעיסוק בהעלאת זיכרונות ונוסטלגיה. זה טוב לתפקוד המוח.

שמירה על תפקוד המוח, לדבריה, מצריכה, מלבד הקפדה על בריאות כלי הדם, פעילות גופנית וטיפול בהפרעות שינה, גם פעילות קוגניטיבית. נמצא שככל שאדם פעיל יותר חשיבתית ועוסק בפעילויות מגוונות יותר, כמו קריאה, לימוד, ברידג', תשבצים, סודוקו וכו', התפקוד המוחי שלו יהיה טוב יותר. גם אינטראקציות חברתיות נמצאו חיוניות למוח. בידוד חברתי נמצא כגורם סיכון להתפתחות אלצהיימר.

לזיכרון שלנו חשיבות מכרעת בכל פעילות קוגניטיבית. הוא מורכב מרכישת מידע מהחושים למוח, מאחסון המידע ומשליפתו (אל המודע או אל הלא מודע). עם הגיל עלולות להיווצר בכל אחד מהשלבים פגיעות או הפרעות.

הזיכרון מחולק, על פי החוקרים לזיכרון מיידי, זיכרון לטווח קצר וזיכרון לטווח ארוך. ברגמן התמקדה בהרצאתה באחד מסוגי הזיכרון לטווח הארוך, הנקרא "זיכרון אפיזודי". זהו זיכרון חיים מעברנו, שאנחנו יכולים לשחזר בהקשרים מורכבים של מקום, זמן, חושים (זיכרון של טעם, ריח או צליל) ושל רגש. אנחנו זוכרים לא רק את הסיטואציה עצמה, אלא גם מה הרגשנו לגביה ואיך פירשנו אותה.

היום ידוע, לדבריה, שהזיכרון האפיזודי הוא הבסיס ליכולת שלנו גם לדמיין את העתיד, כלומר לתאר בדמיון סיטואציות שעוד לא קרו. בניסוי שנערך על אנשים שהתבקשו לדמיין סיטואציות שונות, כשהם נמצאים במכשיר MRI, נמצא שאותה פעילות מוחית מתרחשת כשמעלים בדמיון את העבר האישי ואת העתיד.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

הנבדקים התבקשו להיזכר באירוע מילדותם, לאחר מכן לדמיין את עצמם בסיטואציה עתידית ולבסוף לדמיין אדם אחר בסיטואציה כלשהי. נמצא שבזמן שנזכרו בעברם ודמיינו את עתידם, פעלו אותם אזורים במוח. כשדמיינו אדם אחר, פעלו אזורים אחרים.

למרות שסימולציות של עתיד דורשות כמובן גמישות מוחית גבוהה יותר מאשר היזכרות בעבר, הן מבוססות על ה"קוביות" של זיכרונות העבר. אנחנו בונים את העתיד בדמיוננו מאותן קוביות, אבל בסדר חדש שאנחנו מעצבים.

אגב, לא רק את העתיד אנחנו מעצבים, אלא גם את העבר. בכל פעם שאנחנו מעלים זיכרון עבר לרמה המודעת, אנחנו משנים אותו מעט. הזיכרונות אינם מקובעים. הם גמישים ומשתנים, ועם הזמן נוספות להם עוד זווית ועוד תובנה.

בכל מקרה, הרשת המוחית העוסקת במסעות המנטליים הללו בזמן, אחורה וקדימה, היא לדברי ברגמן מאוד נרחבת, ולכן כה חשובה לתפקוד המוח.

אי אפשר, לדבריה, לדבר על זיכרונות בלי להזכיר את המושג נוסטלגיה. זוהי היכולת שלנו לגשת לזיכרון עבר, לשלוף ולחוות אותו מחדש. אנחנו עושים את זה לרוב ברגעי מצוקה, בדידות, עצב, געגועים. אנשים בתנאי כליאה משתמשים בנוסטלגיה כל הזמן, כדי לשרוד. זה מאפשר לייצר קשר חם ואנושי במקום שהוא לא קיים.

בזיכרונות הנוסטלגיים, אם זה זיכרון ילדות או קשר אנושי שכמהים אליו, יש אלמנט רגשי חזק. באותן דקות שבהן שולפים את הזיכרון, משהו קורה ברובד הפיזיולוגי והפסיכולוגי. יש ירידה בדופק ובלחץ הדם ותחושת רגיעה. נוסטלגיה, היא מסכמת, היא מנגנון שיכול לאזן את המתח הפסיכולוגי שלנו ואת המתח הגופני שנלווה אליו.

עוד על בריאות המוח:

לחטב את המוח

תשכחו מזה

לב בריא, מוח בריא