הגיור - כפייה דתית מייסרת

(צילום: Shutterstock)

חוק השבות התקבל בהתרגשות גדולה ובמעמד חגיגי על ידי חברי הכנסת הראשונה ביום שני, כ' בתמוז תש"י, 1950. בחוק נקבע כי "כל יהודי זכאי לעלות ארצה וכל יהודי הרוצה להשתקע בארץ תינתן לו האפשרות לעשות כן פרט לשלושה מקרים: אם המבקש עלול לסכן בריאות הציבור או ביטחון המדינה ו/או אם המבקש בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור. החוק הבטיח אזרחות אוטומטית לכל העולה לישראל לפי חוק השבות. בחוק השבות המקורי אין דרישה לתהליך המבזה של גיור במקרים שרק האב יהודי ואילו האם אינה בבחינת "יהודיה כשרה".

את חובת הגיור הכניסו לחוק השבות ב-1969. שר המשפטים דאז, יעקב שמשון שפירא, וראש הממשלה דאז, הגב' גולדה מאיר, שלעת ההיא התחילה, בהשפעת השר שפירא, להיכנע לדרישות הרבנים האורתודוכסים מארצות הברית ומהארץ לכפות את ההלכה על הזכות להיות יהודי בישראל. מי שהוביל את "חדוות" הגיור היה שר המשפטים, שגילה שאף הוא נולד מזרע אחת הקהילות החסידיות, והבטיח לרבנים שהוא בהחלט מסכים איתם ומחייב גיור כהלכה. גולדה גם היא כמובן הסכימה, ומי שהתנגד היה דוד בן גוריון שראה בכך כפייה דתית וזו טענתו: "... מה שעומד לעשות הרוב של הממשלה הקיימת, תחת לחץ המפד"ל, הוא כפייה דתית המנוגדת לאופייה של מדינתנו, ועלולה להבאיש את ריח ישראל בעיני יהדות התפוצה, שברובה אינה עוד אורתודוכסית, לא פחות מאשר הרוב בארץ ישראל אינו עוד אורתודוכסי, וזה ניסיון של כפייה דתית.."


רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק


דברי בן-גוריון נדחו על ידי הצמד גולדה מאיר וי.ש. שפירא. 

אולם מצאתי שאף לפי ההלכה אין חובת גיור קיימת. הן במשנה (מסכת קידושין) והן בשולחן ערוך (אבן העזר) למדנו לעניין זה ש"כל המשפחות בחזקת כשרים וכל המטיל מום יש בו רוע כאילו היה עמלק והפוסל במומו פוסל" (אבן העזר); "כיוון שנטמעו נטמעו ואין חוקרים ואין דורשים והפוסל במומו פוסל" (מסכת קידושין).

והכול יודעים שילדי העולים הלומדים עברית בבתי ספר עבריים, הם והוריהם נטמעו בנו, והוא הדין ביחס לצעירים שבאו לכאן ומשרתים בצבא ונטמעים בישראליות כאילו נולדו כאן. ומעשה הגיור, בייחוד ביחס לנשים אמהות לילדים ההולכים לבית ספר ממשלתי, הוא ייסורי שאול, ואת הילדים מחייבים לעבור לבית ספר חרדי, ושליחים נכנסים לבתים ובודקים בבית, בסירים ובמקרר על שמירת כשרות וכו' וכו'. והעלבונות וגסות הרוח הם פגיעה קשה שבוודאי לא מעוררת אהבה. ויש סיפורים ממש מזעזעים, המזכירים את ימי האינקוויזיציה בספרד כאשר לאחר נישואי המלכה איזבלה עם פרדיננד ואיחוד ספרד הוחלט שהכול יהיו קתולים (זו התקופה של גירוש מספרד של יהודים ומוסלמים). 

כדי להיות קתולי אומרים שדי בטבילה, אך כדי להיות יהודי המקובל בישראל יש לעבור שרשרת של עלבונות וביזוי וחדירה לרשות הפרט. 

מוטב להשאיר את הגיור בצבא ושהרבנים הקנאים יישארו רחוק מהעולים הבאים אלינו לחיות כאן כבני חורין.