במשך 25 שנה ניהל עמי הירשטיין את רשת מלונות דן. לפני שנה, הרבה אחרי גיל הפרישה הרשמי, פרש מתפקידו. "עכשיו", הוא אומר בחיוך, "אני מתכנן את 25 השנים הבאות".

הירשטיין הוא איש מעשה נמרץ שמוכר היטב לקוראי העיתונות הכלכלית. הוא התחיל את הדרך המקצועית בלימודי הנדסת מכונות בטכניון. משם המשיך לסולל בונה, לתפקידי ניהול בכיר ששלחו אותו לנסיעות רבות לחו"ל. בתחילת שנות ה-80 נכנס לרשת מלונות דן וניהל אותה ביד רמה, כשבני משפחת פדרמן, מקימי הרשת, מבקשים ממנו להאריך את כהונתו עוד ועוד אחרי גיל הפרישה הרשמי.

במקביל להצלחה המקצועית התמודד הירשטיין עם גידול בן אוטיסט, בתקופה שבה איש לא הכיר את התופעה. גם בתחום הזה גילה יוזמה, ויחד עם משפחות אחדות של ילדים אוטיסטים ייסד את אלו"ט – אגודה לאומית לילדים אוטיסטים. קבוצת ההורים הקימה במו ידיה את התשתית לטיפול באוטיסטים בכל הגילאים. בהמשך גייסו את התמיכה החשובה של רעיית ראש הממשלה דאז, לאה רבין: "היא הקשיבה, התלהבה ומאז ועד יום מותה עמדה בראש האגודה. לאה רבין למדה את הנושא על בוריו וכשנסעה עם בעלה למדינות מודרניות, תמיד הלכה לראות מסגרות של אוטיסטים. היא עזרה לנו מאוד".

"עבודה היא עוגן"

פרישתו מ"דן" היתה סוג של שחרור. "ניהלתי עסקים 40 שנה ועד שפרשתי לא הבנתי את העומס והמתח שחייתי בו", הוא אומר. "כשפרשתי הרגשתי שאני בגן עדן, שאני מעופף. אני קורא ספרים, מטייל בחו"ל. הפנסיה שלי יוצאת מהכלל".

הירשטיין קורא לתקופת הפרישה "הגיל המאושר". "זה גיל שבו את יוצאת מהמסגרת הקשוחה של העבודה, הילדים כבר לא בבית, יש יותר הנאה מעיסוקי הפנאי. הבעיה היא, שבלי העוגן של עבודה הכל מתקלקל".

"בלי העוגן של העבודה הכל מתקלקל". צילום: shutterstock

וזה העניין מבחינתו: מאז שפרש, במקביל לעיסוקי הפנאי וליזמות עסקית שהוא עדיין מעורב בה, התמסר הירשטיין למצוא פתרון לסוגיית התעסוקה המקצועית למבוגרים. "עבודה היא עוגן. עם העוגן הזה אתה ממשיך להיות רלוונטי, להיפגש עם אנשים, להועיל לחברה. אתה גם מפעיל את המוח, לשמוע הרצאות ולשחק ברידג' זה לא מספיק. אני לא פוסל גם את עניין ההכנסה. תוספת של 2,000 שקל לפנסיה של 5,000 שקל זה הרבה מאוד".

הצטרפו לקהילת הצעות העבודה של מוטק'ה

השינוי הגדול הוא, כמובן, בתוחלת החיים המתארכת. "פעם אנשים חיו עד גיל 60 פלוס, היום זה 80 פלוס. קיבלנו בונוס של 20 שנה אבל גיל הפרישה כמעט לא השתנה. אדם שיוצא ממסגרת העבודה, עומדות לפניו עוד 20 שנה של חיים בקבוצה.

"מתייחסים לנושא כזיקנה וזו טעות. מתוך 20 השנים האלה, חמש האחרונות הן באמת זיקנה. אבל  במשך 15 שנה אנשים הם בריאים, בעלי יכולת. נכדים, תחביבים, חברים - זה נהדר אבל אנשים רוצים לעשות משהו כדי להיות רלוונטיים או לשפר את הפנסיה. צברנו הרבה ניסיון, כוחנו במותנינו ואנחנו רוצים לעשות דברים. לשכיר שהגיע לגיל הפנסיה אין היום שום מקום או כתובת שהוא יכול להגיד, 'הנה אני, אני רוצה לעשות משהו'".

וזו הנקודה שהירשטיין מקווה למצוא לה פתרון. יש לו ניסיון ניהולי, יש לו מרץ והרבה מוטיבציה. הרעיון שלו הוא לפתח מיזמים שיעסיקו אנשי מקצוע מבוגרים. הוא שואף לפתח פלטפורמה, שתרכז את המיזמים המתאימים תחת מטריה אחת. כך יוכל אדם לקראת פרישה לפנות לכתובת אחת, להודיע שהוא פורש עם מקצוע מסוים ורוצה להמשיך לעבוד בנפח מסוים. הירשטיין רוצה לספק לאדם כזה את המענה שהוא או היא מחפשים.

אפשר להיעזר בניסיונו של רופא בפנסיה כשמתמודדים עם אתגר רפואי. צילום: shutterstock

"אני לא רוצה לקחת מקומות עבודה של אנשים אחרים, אלא לפתח דברים שלא קיימים. אני אתן לך דוגמה שחשבתי עליה בזמן שהייתי אצל הרופא. רופאי משפחה מקבלים הרבה אנשים ואין להם זמן להתעמק בתיקים שכל אחד מביא, עם ההיסטוריה הרפואית שלו. נניח שכל פציינט היה יכול, תמורת תשלום מסוים, לפנות לרופא פנסיונר שייקח את התיק ויעשה לו תקציר מסודר בעמוד אחד או שניים. זה יאפשר רמת טיפול יותר טובה של הרופא המטפל שיקבל את התקציר ויחסוך לו זמן, שבו הוא יוכל לקבל יותר פציינטים.

"עוד דוגמה: יש בעלי מקצוע שפורשים מחברות גדולות. נניח שהם יוכלו להירשם באפליקציה, עם אזור המגורים וההתמחות שלהם. הם גם יהיו מחויבים למחיר גג. ואז, אם יש לך נזילה באמבטיה - את רואה את האנשים שפועלים באזור שלך ותוכלי לפנות אליהם".

להפעיל את היכולות שלנו

תחושת הדחיפות של הירשטיין היא גם אישית – מתוך רצון לעזור לאנשים פרטיים – וגם בראייה רחבה יותר: "יש היום בישראל 850 אלף איש אחרי גיל הפרישה. אלה אחוזים גבוהים מאוד מהאוכלוסיה, שלפי הסטטיסטיקה רבים מהם נכנסים לדיכאון. במקום זה אני מציע שהם יוסיפו את היכולות שלהם לכלכלה הישראלית. במקום שיהיו נטל הם יהיו תוספת לתל"ג. אם נניח ששני שליש מתוך הפורשים יכולים לעבוד בשליש משרה, זה 200 אלף משרות. זו כלכלה חדשה!".

בדרך לכלכלה חדשה? עמי הירשטיין

מה שהירשטיין מחפש עכשיו בקדחתנות הם רעיונות. רעיונות יצירתיים לניצול בונה של יכולות וידע של פורשים, בצורה חדשנית שלא תבוא על חשבון עובדים צעירים יותר. לצורך כך הוא בנה שאלון קצר ומבקש מהגולשים של מוטק'ה לקחת דקה למחשבה ולהשיב עליו. מוכנים?

למעבר לשאלון "הגיל המאושר" הקליקו כאן

"אני צריך הרבה רעיונות ממשתמשי האתר. קיבלתי תגובות מצוינות מאנשים שעוסקים בגיל השלישי ובכלכלה ברמה ציבורית ואקדמית, עכשיו חשוב ליצור התאמה בין היכולות של הגולשים לרצונות שלהם".

לשאלות והערות נוספות אפשר לפנות לעמי הירשטיין:

[email protected] 

 סקר האושר: בני גיל הזהב - המאושרים ביותר

 האישה שהפכה מעובדת סוציאלית לשחקנית וסופרת