הדה לא מרגשת
|
"הדה גבלר". צילומים: ז'ראר אלון
"הדה גבלר", המחזה הקלאסי של הנריק איבסן שנכתב בסוף המאה ה-19, הוא דרמה ריאליסטית עוצמתית, שבמרכזה גיבורה - הדה גבלר, בתו של גנרל מהולל שנישאת לחוקר אפרורי באקדמיה מתוך חישובי תועלת ותחושת הרגע האחרון. אלא שבשובם מירח דבש של חצי שנה, שהוקדש ברובו בידי הבעל, טסמן, לנבירה בארכיונים, מתברר לה שלווברג, אהובה לשעבר, עמית ומתחרה של טסמן, שהיה אלכוהוליסט והולל, הצליח בהיעדרם לאסוף את עצמו, להיגמל, לפתח מערכת יחסים עם תיאה שלמדה איתה בבית הספר ועזבה את בעלה למענו, להוציא ספר עיון מצליח ולכתוב ספר נוסף, שאמור להיות יצירת מופת.
הפרופסורה של טסמן, בעלה, מתרחקת מהישג יד, והדה, שרואה את תכנוניה מתמוטטים, מסכסכת בין לווברג לתיאה, דוחפת אותו בחזרה לשתייה, שורפת את כתב היד המופתי שלו, מעודדת אותו להתאבד ואף מעניקה לו לשם כך אקדח. רק אחרי שמתחוור לה כי לווברג מת, אך לא בנסיבות שקיוותה, שבעלה חובר לתיאה ושניהם שוקעים בשחזור יצירת המופת של לווברג, כי הידיד הנוסף, עו"ד בראק, יודע יותר מדי ומתכוון לשלוט בה ולנצל אותה לנצח, וכי אין לה לאן לברוח, גם היא מתאבדת.
יש הרבה סיבות טובות להעניק פרשנות חדשנית ואחרת לקלאסיקות של תיאטרון, החל ברצון לאמירה אמנותית טהורה וחדשה וכלה בקירוב קהל צעיר וחדש ליצירות ותיקות. פרשנות חדשנית איננה רק העתקת העלילה לימינו, הלבשת הדמויות בבגדים עכשוויים ו/או הנמכת שפה וקיצור המחזה. יש כל מיני דרכים יצירתיות וקסומות לעשות זאת, ודוגמה אחת כזו למשל היא מה שעשה הבמאי עירא אבנרי (עם תרגום של יותם בנשלום) למחזה "מרי סטיוארט" של שילר. בהפקה הנוכחית של "הדה גבלר" העניק הבמאי כפיר אזולאי פרשנות משלו למחזה - שתורגם ועובד בידי רבקה משולח - פרשנות שמוגדרת "אינטרפרטציה מודרנית" בדף ההצגה.
אלא שהפרשנות הזו עיקרה במידה רבה את המחזה, הפכה אותו לסטרילי, מנוכר וממש לא נוגע. בסופו של מחזה, של סיפור שאמורה להתחולל בו דרמה גדולה - רבת תככים, אלימות, מוות, קנאה, מניפולציות, חידלון ושאר יצרים כבושים ומעשים מתפרצים - נותרתי אדישה. לטעמי, בגרסה הזו כל הסיפור הוא על ביצ'ית איומה שהתחתנה עם טמבל חדל אישים, ומגיע לה.
גם שתילתו של המחזה בהווה (גם אם לא מוגדר עד הסוף) מרחיקה ומעקרת את העוצמה ואת הרגש, שהרי בעולם בן ימינו יש דרכי מילוט שונות מנישואים אומללים, וכל העניין - כולל ההתייחסות לפרידה של תיאה מבעלה - נהפך לא אמין ומופרך משהו. כך גם שורה של פרטים קטנים צורמים, שלא נפתרו עד הסוף, כמו למשל השימוש במחשב (יש על הבמה) לצד הצורך לשחזר כתב יד - במובן המילולי - אחד ויחיד, של אדם שמקצועו כרוך בכתיבה.
עוד דבר מוזר לטעמי בהפקה הזו הוא שמהצגה שהיא תמיד הצגה של שחקנית, זו שמגלמת את הדה, ורק אחריה של כל השאר, ההפקה הזו היא קודם כל של שניים מהשחקנים: של אלון אופיר, המגלם בחלקלקות מלוטשת מצוינת את עו"ד בראק הערמומי, ושל אמנון וולף, המגלם בהתמסרות משכנעת ומשעשעת את טסמן, הבעל האידיוט, האקדמאי שהוא בעצם לבלר בנשמה, פוץ מושלם ושמח בחלקו. כל הרעמה הג'ינג'ית הגדולה והדיקציה הברורה לא עוזרות להילה פלדמן המוכשרת לגלות לצופים מה בעצם יש בה, בהדה זו, שנותרת כאן אישה מניפולטיבית, אגואיסטית ולא מעניינת.
שורה תחתונה: עדכון הוא לא תמיד שדרוג.
"הדה גבלר", תיאטרון הבימה. מאת: הנריק איבסן. תרגום ועיבוד: רבקה משולח; בימוי: כפיר אזולאי; תפאורה: יהודית אהרון; תלבושות: אנה חרושצ'ובה; מוזיקה: אלדד לידור; תאורה: עדי שמרוני; דרמטורגיה: שחר פנקס. משתתפים: הילה פלדמן, אמנון וולף, אלון אופיר, יוסף סווייד, ריקי בליך, רותי לנדאו. משך ההצגה: כשעה ו-40 דקות, בלי הפסקה
עוד על תיאטרון: |
אוטוטו תעלה יובל רפאל על במת האירוויזיון בבאזל, שוויץ, כחלק מחצי הגמר השני של התחרות. רפאל בת ה-24 מרעננה,...
- "תגיד מתי שכבנו בפעם האחרונה?"
- "מה?"
- "הזדיינו, מתי זה היה? מה, במרס?"
את הדיאלוג הזה ניהלו ארנונה...
במוצ"ש האחרון, אחרי שתי עונות, זה סוף סוף קרה: העונה החדשה של "חתונה ממבט ראשון" (ערוץ 12) נפתחה עם שידוך של...
הדה ספק מרושעת, ספק מציאותית ודואגת לבעלה מתרסקת עת בעלה אינו מבין את מניעה והמטרות שלה ולא זו בלבד דוחף אותה לזרועות העורך דין בראק החמדן, מכאן כבר אין מוצא ומפלט, הדה נדחקת לקצה גבול היכולת שלה.