הדרמות שמאחורי הצלילים

"כלים שלובים", סרטו של ירון זילברמן, עוסק בארבעה אנשים שחייהם - האישיים והמקצועיים - כרוכים אלה באלה לאורך שנים, ואשר נקלעים באופן לגמרי לא צפוי למצב המחייב שינוי משמעותי. אלא שהשינוי המתחייב מכניס את כולם לסחרור שנהפך לתהליך של התפרקות כמעט מוחלטת, הרבה מעבר לגורם המחולל הכופה את השינוי המתחייב. זילברמן, שביים והפיק וגם כתב את התסריט, ביחד עם סת' גרוסמן, מיקם את הדרמה הבינאישית הזו - שלא אחת גולשת למלודרמה - בעולם האנין של המוזיקה הקלאסית בניו יורק, אבל דחס לתוכה שורה ארוכה - ארוכה מדי - של סיטואציות ודמויות סטריאוטיפיות וקונפליקטים שבלוניים. למרבה המזל, הכול בסרט הזה נראה ונשמע יותר טוב ממה שהוא בזכות משחק טוב ואמין של ארבעת השחקנים המצוינים המככבים בו.

פיטר מיטשל הוא זקן השבט ברביעיית כלי מיתר מצליחה, שמנגנת ביחד 25 שנה. הוא הצ'לן, מבוגר בכ-30 שנה מעמיתיו להרכב, ובעברו הרחוק היה חבר ברביעייה אחרת, שחדלה להתקיים כשאחת הנגניות בה מתה. עכשיו, על סף הקונצרט שאמור לחגוג את חצי היובל שלהם ביחד, מתברר לו שלקה בשלבים ראשונים של מחלת פרקינסון. הוא מספר לחבריו להרכב על מחלתו ועל ראשית הטיפול שלו, מבקש - אם יתאפשר בעזרת התרופות - לנגן איתם עוד פעם אחת בקונצרט החגיגי שיהיה גם קונצרט הפרידה שלו, ומציע את מי שתהיה היורשת שלו, צ'לנית שבעבר (כשאשתו נפטרה) מילאה את מקומו בהצלחה. בהצלחה זאת אומרת שהיא השתלבה בצורה הרמונית בצליל הרביעייה וגם הסתדרה ברמה האישית עם חבריה.

לא עניין פשוט, מתברר בהדרגה, כי מעבר למינון האגו המצופה מאמנים קלאסיים ברמתם, מסתתרים עוד מטענים חבויים רבים, שמחלתו של פיטר והשינוי שהיא מחייבת מציפה ומעירה מרבצם. דניאל לרנר הוא הכנר הראשון, הנגן הפרפקציוניסט, הרווק שהמוזיקה והנגינה היא כל חייו. הכנר השני הוא רוברט גלברט, המשוכנע שכישרונו שטרם זכה לביטוי מלא, מספר 2 קלאסי שרוצה עוד מהחיים, שנשוי לג'ולייט, נגנית הוויולה של הרביעייה, האישה היחידה בהרכב, שמעמדה ברור ואיתן.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

נו, כן. הרבה בלגנים. מלחמות אגו, בגידה, זוגיות, מחלה, מוות, תשוקה, סקס - רשימה ממש חלקית, שבתוכה נעים, הזקן הכול-יודע וטוב הלב, הרווק המסוגר וקר המזג, הבעל והאישה שכבר מזמן שכחו למה הם באמת כאלה, הצעירה הסקסית-מרדנית שסוגרת חשבון עם אמה על הדרך, וכן הלאה. סימור-הופמן וקינר, ששיחקו את טרומן קפוטה וידידתו הרפר לי ב"קפוטה" הנפלא, הם ג'ולייט ורוברט המאפירים משגרה, והם אמינים ומעוררים סימפתיה ואמפתיה. מארק איווניר כדניאל כובש דווקא באנטיפטיות של דמותו, שאינה מכירה בשום פשרה, וכריסטופר ווקן כפיטר, שכמעט נשכח לבדו במאבק נגד מחלה איומה, שוודאי קשה במיוחד למי שהשליטה בידיו מגדירה את זהותו כאמן, מעורר חמלה, אמפתיה וכבוד לאיש שבוחר לרדת מהבמה בדרכו.

שורה תחתונה: בשביל השחקנים, למרות עודפי מלודרמה וסטריאוטיפים.

"כלים שלובים", דרמה אמריקנית. תסריט: סת' גרוסמן וירון זילברמן; בימוי: ירון זילברמן; צילום: פרדריק אלמס; עריכה: יובל שר; הפקה: ונסה קויפמן, דויד פייגנבלום, עמנואל מיכאל, תמר סלע, מנדי תגר, ירון זילברמן. משתתפים: כריסטופר ווקן, פיליפ סימור-הופמן, מארק איווניר, קתרין קינר, אימוג'ין פוטס, לירז צ'רכי ואחרים. אורך הסרט: 105 דקות