ההיבטים הפסיכולוגיים של אבדן הראייה

מרבית האנשים הסובלים מראייה ירודה, משתייכים לקבוצת הגיל של 65 ומעלה. בהגיעם לגיל זה הם נאלצים להתמודד, בנוסף ליתר המגבלות הפיזיות והמנטליות האופייניות לגיל זה, גם ממגבלות הקשורות בפגיעה משמעותית בכושר הראייה. כאשר מתחיל תהליך של אובדן כושר ראייה אשר פוגם ביכולת התפקוד העצמאית, רבים מהם עוברים מספר שלבים בתהליך ההסתגלות לעצם הפגיעה בכושר הראייה. קיימות מספר תיאוריות המתארות את השלבים השונים של ההסתגלות לראיה ירודה, כשבכולן חוזרים מספר שלבים עיקריים: [u]
שלב ראשון: הלם או הכחשה
[/u] שלב זה תחילתו בסיטואציה, בה האדם מבין כי מדובר בבעיה משמעותית בתפקוד הראייתי. כאשר בתום התהליך הטיפולי באמצעות ניתוח, טיפול לייזר ועוד, הרופא מסביר על מהות וחומרת המחלה, תגובת ההלם היא התגובה הראשונית הנורמאלית לסיטואציה זו. האנשים הנמצאים בשלב ההכחשה, הצמוד לשלב ההלם, מסרבים לקבל את האבחנה שניתנה להם, ומחפשים ריפוי מלא של המחלה. בשלב זה הם אינם מוכנים כלל להיחשף לעזרים אופטיים, שיכולים לסייע להם בתפקוד היומיומי, מאחר והם מאמינים כי זהו מצב חולף. אולם מנגנון ההכחשה הוא זמני.


[u]
שלב שני: ההסתגלות
[/u] בשלב זה מתחילים לחוש בהשפעה הנפשית של אבדן הראייה, ומתחילות להישאל שאלות כמו: "למה זה קרה דווקא לי?", "איך אצליח לתפקד", ופחד מפני אובדן העצמאות ותלות בבני המשפחה. לעיתים קרובות, חלק מהכעס בשלב זה מופנה אל הסביבה התומכת: בני משפחה, חברים, הרופא המטפל, האופטומטריסט המטפל ועוד. [u]
שלב שלישי: דיכאון
[/u] כאשר המטופל כבר לא יכול להתכחש לעובדה, שהפגיעה המשמעותית בראייה או אבדן הראיה הוא מצב קבוע, תחושת הזעם והתסכול מתחלפת בתחושת אובדן העצמאות, והצורך לשנות באופן משמעותי את אורח החיים. [u]
שלב רביעי: השלמה עם המצב
[/u] בשלב זה קיימת הכרה במצב החדש, ורצון לחפש כל דרך אפשרית וכל אמצעי, שיאפשרו לתפקד באופן מרבי בחיי יומיום ולמצות את החיים. בדרך כלל לאחר ההשלמה עם המצב, הציפיות לגבי הראייה הופכות ריאליות, קיים רצון לשתף פעולה עם בני המשפחה ועם אנשי המקצוע, במציאת פתרונות שיקלו על התפקוד. בשלב זה המטופל גם משלים עם הצורך להסתייע בעזרים מיוחדים ובטכנולוגיות מתקדמות לראייה ירודה. תפקידו החשוב של האופטומטריסט המומחה בשלב זה, הוא לסייע ל"תפור" למטופל את הפתרון האופטימאלי שיסייע לו בתפקוד היומיומי, וזאת באמצעות התאמת עזרי הראיה, שיתנו מענה הן לדרגת הפגיעה בראייה והן לאורח חייו. הדיוק בהתאמה חשוב ביותר, שכן לביצוע כל משימה דרוש שדה ראייה ומרחק עבודה שונה: מטופל שעדיין בגיל העבודה וחייב להמשיך לכתוב ולקרוא, יותאם לו פתרון שונה מאשר למטופל שאינו מצליח לזהות פנים ושילוט. גם בעבור הסובלים מעיוורון, קיימים פתרונות כגון: מערכות משולבות ברייל וקול, הכוללות תוכנה קוראת מסך, המספקת פלט קול, צג ברייל אלקטרוני, מחשבי כף יד ומדפסות ברייל, מערכות לסריקה והקראה בעברית ועוד.
עוד כתבות על עיניים:

[u]
שבירת מיתוסים הקשורים בעיניים
[/u]

[u]
ניוון מרכז הראייה - הסיבה לעיוורון מעל גיל 60
[/u]

[u]
עיניים יבשות מול הטלוויזיה - החובה למצמץ
[/u]

[u]
משקפיים שיימצאו עבורכם כל מה שאיבדתם
[/u]

[u]
משקפיים ואופטיקה - חשוב לדעת ולהיזהר
[/u]

[u]
השתלת קרנית באמצעות לייזר
[/u]
[u]
תפקיד המשפחה והצוות המטפל
[/u] הסובלים מירידה בראייה, מתמודדים מחד עם הקושי בתפקוד ועם התלות בסביבה, ומאידך עם תחושות של פחד, חוסר אונים, כעס וירידה בביטחון העצמי. על כן בני המשפחה חייבים לתמוך בחולה וללוותו כמובן מבחינה פיזית, אך גם מבחינה רגשית, בכל שלבי התהליך. במקביל, רופא העיניים ורופא המשפחה, שבדרך כלל מלווה את המטופל במשך שנים, יכולים לסייע למטופל ולבני המשפחה, בכך שיסבירו לו על הכלים שעומדים לרשותם, הן מבחינת סיוע לשיקום הראייה, והן מבחינת ביטוח לאומי. הנסיון מוכיח שמטופלים אשר בני משפחותיהם העניקו להם תמיכה רגשית, וסייעו להם בשלב מוקדם לקבל טיפול לשיקום הראייה, הסתגלו מהר יותר לאורח החיים החדש וחזרו מהר יותר לתפקוד, לפחות חלקי. לדוגמא אציין מטופל בן 52, רופא מומחה בכירורגיית כלי דם שעיניו נפגעו באופן קשה בפיגוע לפני מספר שנים. את הראייה בעין ימין איבד לחלוטין, ובעין שמאל נפגעו הקרנית והרשתית. לאחר סדרה של ניתוחים, כמובן שהפסיק לעבוד, התקשה בתפקוד יומיומי, לא היה מסוגל לקרוא ולצפות בטלוויזיה מבחינה נפשית, חווה פחד ודכדוך. אולם לאחר שהתאמנו לו עזרים מיוחדים, הוא מצליח לקרוא ולצפות בטלוויזיה, ומעיד על עצמו כמי שחזר לחיות.



להתייעצות עם מומחי מוטק'ה:

[u]
פורום רפואת עיניים, מחלות עיניים, בעיות ראייה
[/u]