הורה נזקק, ילד מטפל

אחד החששות הגדולים הכרוכים בזקנה הוא הנפילה למעמסה על ילדינו. זה יכול להתבטא בדברים קטנים כגדולים, החל בקריאת חירום להחליף נורה או לתקן ברז דולף, דרך בקשות להסעה לקופת חולים, לביצוע שליחויות למיניהן ולטיפול בענייני הכספים ועד לתמיכה פיזית ונפשית מתמדת. רובנו לא מעוניינים להיות תלויים בילדים, אבל המציאות, מה לעשות, מכתיבה זאת לפעמים.

אם כך, האם ניתן להיעזר בילדים פה ושם מבלי להפוך למעמסה? מי מבין ילדינו יכול לשאת בנטל וממי עדיף להמעיט בבקשות? והאם כדאי לאתר ערוצי סיוע חלופיים או דרכים לתגבור העצמאות שלנו?

סימה רביד, בוגרת מדעי ההתנהגות שהשתלמה בנושא הזקנה במכון אדלר ומנהלת את פורום הפסיכולוגיה והמשפחה באתר מוטק'ה, אומרת שפיתוח תלות בילדים בגיל מבוגר היא תהליך טבעי, אבל איננו קל לאף אחד מהצדדים. "הטבע דואג לכך שמבוגר יטפל בצעיר, אבל בגיל מסוים חל היפוך תפקידים. בימינו, עם העלייה בתוחלת החיים, המקרים הללו מתרבים, וזה קשה לילד ולהורה, כל אחד מהכיוון שלו.

"להורה זה קשה כי ההיזקקות לעזרה מהילד מעידה על זקנה, על איבוד העצמאות, על ירידה ביכולות, וקשה מאוד להכיר בדברים הללו. לילד זה קשה, מעבר לצד הטכני, כי הוא מתקשה לקבל את ההורה, שנתפש תמיד ככל יכול, במצבו החדש. העזרה המתבקשת מקיפה תחומים רבים. אלה יכולות להיות פעולות פשוטות שההורה פתאום לא יכול לבצע בגלל שהוא נוטל תרופות מסוימות או חושש מאובדן שיווי משקל, כמו לטפס על כיסא כדי לתלות תמונה או להוריד וילון לכביסה. זה יכול להיות תפירה של כפתור או פעולות אחרות שמחייבות ראייה חדה. דברים שקודם היו מובנים מאליהם כבר לא אפשריים, ואם אין עוזרת בית או מטפלת שתעשה את הדברים, צריך לחכות בסבלנות לבן או לבת שיתפנו מעיסוקיהם ויבואו".

מה בנוגע לניהול העניינים הכספיים?

"אנשים שכל חייהם ניהלו את ענייניהם הכספיים ימשיכו ברוב המקרים לעשות את זה גם בזקנתם, אבל יכולה להיות אישה שכל חייה סמכה על בעלה בנושא והתאלמנה, והיא בהחלט זקוקה עכשיו לילדים. לפעמים הבן או הבת הופכים אפוטרופוסים ומורשי חתימה עבור האמא, אבל ידוע גם על מקרים של ניצול לרעה של הכוח הזה, ולכן חשוב שכל הילדים יהיו שותפים לנושא".

למי מהילדים פונים בבקשת עזרה?

"אין כאן אקסיומות. קודם כול, חשוב לשתף את כל הילדים בדילמות וביחד להחליט מי לוקח על עצמו איזו אחריות. נכון שבהרבה מקרים לא כל הילדים חשים צורך דומה לתת להורים. לרוב הילד שעוזר הוא זה שיש לו קשר טוב יותר עם ההורה. במקרים מסוימים זה הילד הצעיר, שהיה האחרון שנשאר בבית עם ההורים. במשפחות שבהן אחד הילדים גר קרוב להורים הוא זה שלרוב נושא במרבית הנטל. יש לציין גם שבנות נוטות לעזור יותר מאשר בנים, כנראה כיוון שנשים התברכו במידה רבה יותר של אמפתיה וחמלה, ואולי גם מכיוון שמרבית הנשים עובדות פחות שעות מהגברים.

"בכל המקרים הקשר עם הילד בגיל הזקנה הוא המשך ישיר לקשר שהיה איתו כל החיים. אגב, אין הכרח שהילד שקיבל יותר מההורים גם ייתן יותר, ואולי אפילו ההיפך, כיוון שאותו ילד התרגל כל חייו לקבל ולא לתת. חשוב, משום כך, להחדיר לילדים כבר מגיל צעיר את עניין העזרה והנתינה. ככל שזה מבוסס יותר, זה יהיה קל וטבעי יותר בהמשך". 

האם בקשות חוזרות ונשנות לעזרה לא עלולות לפגוע במרקם היחסים בין ההורה לילדיו?

"אני חושבת שכן צריך לבקש עזרה מהילדים וכן צריך לשתף, אבל זה גם תלוי בטיב הקשר. בישראל קיימת ברוב המקרים ערבות הדדית במשפחה בצורה מאוד חזקה. חשוב לזכור שלעזרה ולהשתתפות בחיי ההורה יש גם צד חיובי. הן יוצרות הזדמנויות לבילוי זמן משותף, לשיחות. 


רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק


"חשוב גם שבקשת העזרה לא תהיה מלווה בבושה על אובדן היכולת. ההורה יכול להעביר מסר לילדיו, מבלי לטעת בהם רגשות אשם, שהיום יותר קשה לו ושזה חלק ממהלך החיים. שגם הילד עצמו יגיע יום אחד למצב של היזקקות לילדיו, וזו ההזדמנות לתת דוגמה אישית.

"מצד שני, מובן שחשוב שההורה יעשה דברים בעצמו כל עוד הוא יכול. זה מפעיל את המוח ומספק תעסוקה ושליטה על החיים. צריך לדעת ללכת לבנק, להוציא כסף מהכספומט, והיום - בעיקר לשלוט באינטרנט, שיכול לפתור הרבה בעיות של נגישות".

רחל שמיר, עובדת סוציאלית וחברת הנהלת עמותת מטב לשירותי טיפול ורווחה, מסכימה שהשליטה באינטרנט יכולה לעשות הבדל בין תלותיות לעצמאות, חלקית לפחות. "העולם הווירטואלי ללא ספק מקל את ההתנהלות בגיל מבוגר. היום לא צריך לרוץ לחלק גדול מהמקומות ואפשר לנהל כמעט הכול דרך הטלפון והאינטרנט. הבעיה היא שהיכולת להשתלט על הטכנולוגיה איננה תמיד קלה, בעיקר לאדם שסובל מירידה מנטלית".

אבל גם מי שיודע לשלם את חשבון החשמל שלו, לקרוא את בדיקות הדם שלו ולנהל את ההשקעות הכספיות שלו באינטרנט, ישמח לסיוע ולליווי של ילדיו במצבים מסוימים. "להיות מאושפז בבית חולים, למשל, בלי שמישהו יהיה לידך, יקרא לאחות או לרופא, יברר דברים ויזרז תהליכים, זה כמעט בלתי אפשרי.

"כל זה מכניס את מה שנקרא 'דור הביניים', כלומר אנשים בני 50-60 המטופלים בילדים ובהורים מזדקנים, ללחץ גדול. הטיפול בילדים נתפש כדבר טבעי ומתבקש. הטיפול בהורים קצת פחות, ולא תמיד יש זמן, כוח וידע. כשההורה הופך לתלותי באופן פתאומי בעקבות מחלה זה קשה עוד יותר. לתוך זה נכנסת מערכת היחסים הקודמת, ההיסטוריה, המשקעים וההתחשבנויות, וזה מאוד מורכב". כדי לצאת מזה בשלום, גם שמיר סבורה שחשוב מאוד לחלק את הנטל בין הילדים. "צריך לחלק מראש את התפקידים. שאח אחד יטפל בנושאים הרפואיים, אחר באדמיניסטרטיביים וכד'". 

אבל יש גם דרכים להוריד חלק מהנטל מכתפי הילדים. "קיימים היום לא מעט שירותים בסביבה שנועדו להקל על העומס ולפנות את בני המשפחה. מטפלת שמגיעה כל יום הביתה, אפילו לכמה שעות, יכולה לדאוג לטיפול השוטף, לתחזוקת הבית, לבישול ולפתרון בעיות שמתעוררות. זה מקל על האדם המבוגר גם טכנית וגם פסיכולוגית. ממישהו זר שמגיע הביתה ותפקידו לעזור קל יותר לבקש דברים שמביך לבקש מהבן או מהבת שלך.

"גם מרכזי יום לקשישים, שמספקים גם הסעה, יכולים לענות על חלק גדול מהצרכים. אפשר לבלות בהם חצי יום או יותר בחברת אנשים בני אותו גיל, לקבל ארוחות, חוגים, פעילות חברתית, שיחות עם עובדת סוציאלית ומענה לכל הצרכים הפיזיים.

"אמצעי סיוע נוסף הוא 'קהילה תומכת', כלומר אפשרות להתחבר למוקד מצוקה שמספק עזרה וייעוץ רפואיים וכולל גם 'אב קהילה', שמגיע הביתה לבצע תיקונים בשעת הצורך".

מה לגבי מעבר לדיור מוגן?

"זה בהחלט יכול להיות פתרון טוב לחלק מהאנשים, אבל עדיין, מחקרים מעידים על כך שהרוב מעדיפים להישאר בבית ובמסגרת הקהילה המוכרת, תוך הסתייעות בשירותים שניתנים בקהילה. הניסיון מראה שאפשר גם להישאר בבית ולשמור על איכות חיים וגם אז, למרות שהמעורבות של הילדים בחיי ההורה המבוגר חשובה ורצויה, הם לא חייבים לשאת במלוא הנטל".




לפורום פסיכולוגיה ומשפחה:  לחצו