הזכות להזדקן בכבוד

(צילום: Shutterstock)

זוכרים את המחאה החברתית של הקיץ שעבר? כן, היה דבר כזה לפני שהוא נמוג אל תוך תלאות היומיום. מי שעקב אחר ההפגנות או השתתף בהן לא יכול היה שלא להבחין, בין אלפי הצעירים, גם בכמה מפגינים מבוגרים יותר, שצעדו ומחו על אי הצדק הכלכלי במדינה במרץ ובנחישות לא פחותים.

דליה כץ בת ה-65 מרמת גן הייתה אחת מהם. היא הפגינה ואף השתתפה בהפצת המסרים דרך האינטרנט, ולאחרונה החליטה שלא לתת למחאה לגווע ולהתמקד במצוקתה של השכבה המבוגרת. לשם כך הקימה לפני כחודשיים בפייסבוק את קבוצת "צדק חברתי לגיל השלישי", שכיום חברים בה 800 איש. העיתוי להכרזתה היה "יום הקשיש הבינלאומי" (שנחגג בשבוע שעבר בקול ענות חלושה). המטרה היא, על פי פרסומי הקבוצה, "לקרוא למקבלי ההחלטות להפסיק את ההתעלמות מלמעלה מ-15 אחוז מאזרחי ישראל, המתויגים כ'קשישים'".

"ביום שבו כל העולם מציין את הזכויות שלנו", אומרת כץ, "בישראל אין כל סיבה לחגיגה. יש התעלמות מוחלטת מאוכלוסייה המונה קרוב למיליון נפש ואנחנו מוצאים את עצמנו, אחרי 40 שנות עבודה, תשלומי מסים וביטוח לאומי, שקועים בבעיות קיומיות ובפגיעה באיכות החיים.

"יצאנו לרחובות בשנה שעברה, ואחרי שהתקשורת עזבה אותנו כל אחד חזר לענייניו. אני היחידה מבין חבריי שפעילה, כי אני מרגישה שזה בנפשי". במהלך השנה שבה נרתמה למחאה החברתית מצאה, לדבריה, שהמיקוד מופנה למגזרים מקופחים רבים, אך בני הגיל השלישי נשכחים. "דיברו על מעמד הביניים, זוגות צעירים, אמהות לילדים קטנים. אני החלטתי להפנות את הזרקור גם לכיוון שלנו".

על פי נתונים שפורסמו לקראת יום הקשיש הבינלאומי, בישראל חיים כ-850,000 איש המוגדרים קשישים. "נשים חיות עד גיל 85 בממוצע וגברים עד גיל 80", אומרת כץ, "ולכן זו שכבת אוכלוסייה שצומחת במהירות. כ-45 אחוז מבני הגיל הזה אמרו שהם חשים בדידות, רק שליש מקבלים פנסיה. קצבת הזיקנה עומדת היום על 1,481 שקל והשלמת הכנסה על 2,300 שקל בחודש. מובן שיש גם אזרחים ותיקים בעלי יכולת, אבל שליש מהקשישים נזקקים בשנה האחרונה לשירותי הרווחה. רבים מתמודדים עם קשיים, והמדינה צריכה לתת מענה".

קבוצת "צדק חברתי לגיל השלישי" טוענת שמלבד הקיפוח של בני הגיל השלישי, יש נטייה פסולה לשים את כולם בסל אחד. "המדינה מתעלמת מההבדלים בין אנשים בריאים ומתפקדים בעשור השביעי או השמיני לחייהם לבין קשישים מבוגרים יותר הזקוקים לתמיכה גופנית או נפשית. אלה וגם אלה אינם זוכים לזכויות בסיסיות כמו הזכות לחיים מלאים ופרנסה בכבוד".

כץ היא גרושה ואם לשניים, מנתחת מערכות ומתכנתת מחשבים בעבר ובמשך 20 שנה מורה למחשבים, שעשתה בגיל 50 הסבה לגישור. היא עצמה אינה סובלת ממצוקה כלכלית, כיוון שלדבריה השכילה לבחור בתחום נדרש ואף לשנות קריירה ולהפוך לעצמאית בגיל שבו הייתה מועדת לאפליה. "לא פחדתי לעזוב את משרת ההוראה, כי ידעתי שיש לי כלי טוב לפרנסה גם בעתיד".


רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק


אבל כשהיא מסתכלת סביב היא רואה קיפוח, חברתי וכלכלי. "החברה והמדיה מחקו את שכבת הגיל הזאת. לא רואים אנשים מבוגרים בפריים טיים בטלוויזיה, אלא אם זו זקנה שהוכתה על ידי שודדים או ההורים של כוכבת נולדת כלשהי. הם לא קיימים".

במישור הכלכלי המאבק העיקרי שהכוונה לתת לו דגש עם הבחירות הקרבות הוא העלאת קצבת הזיקנה. "נכון לשנת 2010 ישראל נמצאת במקום האחרון בין מדינות ה-OECD, אחת מעל מקסיקו, בגובה קצבת הזיקנה. אנחנו דורשים להעלות את הקצבה, שעומדת על פחות מ-1,500 שקל בחודש, ב-50 אחוז כדי להשוות אותה לרמה הממוצעת במדינות הללו.

"בנוסף אנחנו דורשים פיקוח על קרנות הפנסיה שמסכנות את כספי הפנסיונרים, הקמת פרויקט תעסוקה לאומי לבני 60 פלוס, הקמת בתי אבות ממשלתיים, קידום רפורמת הסיעוד בחקיקה, פטור מדמי ניהול קרנות הפנסיה, הנחה פרוגרסיבית על תרופות, הנחות משמעותיות בארנונה, חשמל ומים ופטור משכר לימוד באוניברסיטאות".

סיוע נוסף ומשמעותי ביותר בעיניה שהמדינה צריכה לתת לבני הגיל השלישי הוא סבסוד לימודי מחשב למבוגרים. "כאשת מחשבים אני רואה עד כמה הכלי הזה מסייע. מבוגרים חייבים לדעת לשלוט במחשב, בעיקר באינטרנט, בדוא"ל ובפייסבוק. לאנשים שחיים לבד זה מאוד חשוב. מה שנותר להם זה לצפות בטלוויזיה בחיים של אחרים, בעיקר צעירים ויפים יותר, וחמור מזה - הם סובלים מהדרה תרבותית. הם מוקפים בשמות ובמושגים שהם לא מבינים, ומרגישים חוסר שייכות. האינטרנט הוא כלי בסיסי וחיוני לחיים במאה ה-21. הוא מקדם חיסכון בזמן ובכסף, מעודד לאקטיביות. אתה יכול לשחק, לקרוא מאמרים, להצטרף לקבוצות עניין".

אך מעבר לדרישות הכלכליות, מטרת הקבוצה היא להכריז "אנחנו כאן, תראו אותנו". "הפעילות הזאת היא למעננו ולמען הילדים שלנו, שכבר לא יהיו להם פנסיות בכלל. הם עובדים ללא זכויות ואין להם תודעת חיסכון. חשוב לעורר שיח בנושא. אנשים חיים עד גיל מופלג. אבא שלי בן 91 ועדיין עובד חלקית כסוכן ביטוח. הסבא השני של ילדיי, שעומד להשתתף בטקס לבני 100 בבית הנשיא, עשה עד לפני שנה הליכות רגליות מדי יום. הגיל השלישי הוא פרק מאוד ארוך בחיים שזכותנו לחיות אותו עם משמעות, וללא מצוקה כלכלית או נפשית".

לפרטים נוספים ולהצטרפות לקבוצה: דליה כץ, 054-4661039, [email protected]