החבר'ה המופרעים

בגלל שני כוכבי הסרט, רוברט דה נירו ומישל פייפר - ובעיקר בגללה, שלא מרבה להופיע בסרטים בשנים האחרונות - הסתקרנתי לראות את "החבר'ה הרעים" (השם העברי הזה הוא מין משחק מילים מתחכם, לפחות שלוש פעמים: 1. זה התרגום המילולי של שם הספר שלפיו נכתב התסריט; 2. זה רמז לגבי אופיים האמיתי של גיבורי הסרט; 3. זו קריצה לקריצה שבגוף הסרט, לסרט אחר - ומעולה - בכיכובו של דה נירו על מאפיונרים, "החבר'ה הטובים"). בסופו של דבר ולצערי, זו גם בערך הסיבה היחידה לצפות בסרטו של הבמאי-תסריטאי הצרפתי לוק בסון שמוגדר כקומדיית אקשן, אבל מתגלה כשטותון מופרך.

הסיפור עוסק במשפחת מאפיונר אמריקני - ממוצא איטלקי כמובן - אשר מסיבה כלשהי הלשין לשלטונות משהו על בכיר מאפיה אחר בארצות הברית, ועל כן הוא ומשפחתו הושמו אחר כבוד בתוכנית להגנת עדים, בעוד שעמיתיו לשעבר הוציאו עליו חוזה של 20 מיליון דולר. האף-בי-איי, כך מתברר, מרחיק את גיבורינו הרעים (עכשיו טובים-לכאורה) - המאפיונר, אשתו ושני ילדיו המתבגרים - עד צרפת במסע להסתרתם, אשר משתבש שוב ושוב מאחר שבני המשפחה הנחמדים מופרעים ו/או רצחניים כל אחד לפי דרכו, ועל כן הם שוב ושוב מסתכסכים עם סביבתם, שלא לדבר על כל הרוצחים השכירים תאבי הממון שדולקים בעקבותיהם.

כך או כך, הם מגיעים לכפר צרפתי קטן ושלו וכמובן, הורגים מיד - גם מילולית - את השגרה השלווה. אבי המשפחה, שלאור מציאת מכונת כתיבה ישנה בבית החדש מחליט לכתוב את זיכרונותיו, מרביץ (לגמרי) לקח באינסטלטור שלא מעניק לו שירות נאות, שלא לדבר על הגופה שהוא סוחב מהתחנה הקודמת או מפעל הכימיקלים שהוא מפוצץ, כי הוא מזהם לו את מי השתייה.

אם המשפחה מגי, שנעה בין שעמום תהומי אדיש להתפרצויות גועשות, נוהגת באופן כללי לפוצץ כל מה שמעצבן אותה, למשל סופרמרקט שבו מלגלגים על חיבתה האמריקנית לחמאת בוטנים. הבן הצעיר, שנראה כמו חננה מדוגם, משתלט בתוך יומיים על כל מה שפלילי וגבולי בבית הספר, ונהפך לאימת המוסד מבלי להרים יד. ואם הוא המוח, אז אחותו היפה כמלאכית היא הכוח, כי היא דווקא כן נוהגת לרטש ולפצפץ ראשים ואנשים. ביניהם מפציע מעת לעת סוכן האף-בי-איי הבכיר המופקד עליהם (טומי לי ג'ונס). כדי לראות מה מתרחש, מה משתבש ואיך להציל את המצב.

וככה, בין ניסיונות-לכאורה להשתלב (מסיבה לשכנים, הופעה במועדון הסרט, הבת מתאהבת במורה), והרגלים ישנים שלא נעלמים (מפוצצים, מסתכסכים, מאיימים) לבין הרוצחים שהמתקרבים ובסוף מגיעים, מה שבעצם יש לנו זה מין שטותון מופרך, ששום דבר בו לא באמת הגיוני או משכנע, עמוס סצנות אלימות ברוח סרטים מצוירים, שבמרכזו מסתובבים למצער שני שחקנים נהדרים, שפה ושם באיזו סצנה חריגה חביבה, מוכיחים למה הם מסוגלים ועד כמה הם מבוזבזים כאן.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

כזו למשל היא הסצנה של דה נירו כמאפיונר המסתתר, שמוזמן למועדון הסרט המקומי להשתתף בדיון על הסרט הישן "אחדים באו במרוצה". בבואו מתברר שבמקום הסרט המיועד הגיע הסרט "החבר'ה הטובים", וכך המאפיונר שבסרט משתתף בפאנל על סרט מאפיונרים אחר, שבו כיכב דה נירו עצמו. או פייפר - אישה יפה אמיתית (עם פנים מלאכיות גם עם קמטוטים ודקיקה כתמיד) - שמצחיקה בלי מאמץ בסצנות קטנות (למשל כשהיא יוצאת מהסופר המתפוצץ במו ידיה) ומזכירה לא אחת, למשל בסצנה שבה היא מבשלת וראשה עטור רולים ענקיים, את עצמה הצעירה, בקומדיה מאפיונרית אחרת ורחוקה שלה, "נשואה למאפיה".

אבל כל זה לא מספיק והסרט מדשדש, סליחה מתפוצץ, בלי אבחנה אל סופו. כן, אני יודעת שגם שחקנים ותיקים זקוקים לתפקידים ועבודה, אבל איכשהו אפשר היה לצפות שאם הם כבר באו, ואם יוצר הסרט הוא בסון שברזומה שלו "לאון" ו"ניקיטה", התוצאה תהיה הרבה יותר מוצלחת.

שורה תחתונה: רק בשביל פייפר ודה נירו.

"החבר'ה הרעים", קומדיה צרפתית. תסריט: לוק בסון, מייקל קליאו, לפי הספר "מאלוויטה" מאת טונינו בנאקוויסטה; בימוי: לוק בסון; צילום: טיירי ארבוגאסט; הפקה: מרטין סקורסזה, טאקר טולי. משתתפים: רוברט דה נירו, מישל פייפר, דיאנה אגרון, טומי לי ג'ונס, ג'ון דה ליאו. אורך הסרט: 111 דקות

עוד על קולנוע:

מסע פרידה

אהבה זה כואב