החיים כסרט

"סיפור המתחיל בתמונה" 

מולי לנדסמן היא נכדתה של מרגוט קלאוזנר, האישה שהקימה את אולפני הרצליה ונחשבת לחלוצת, אם לא מקימת, תעשיית הסרטים בישראל. יחד עם בן זוגה, צליל לנדסמן, כתבה את התסריט לסרט התיעודי "סיפור שמתחיל בתמונה", המנסה לתאר את סיפור חייה של הסבתא הגדולה מהחיים שמתה ב-1975.

מולי לנדסמן ביימה (וגם מנווטת-מקריינת ומשתתפת) את הסרט, צליל לנדסמן הפיק ולקח חלק בצילומו, ולצד דמותה הדומיננטית של הסבתא, גיבורת הסיפור, דמויות מרכזיות נוספות בו הם הוריה של לנדסמן, מרים וצבי שפילמן - בתה של קלאוזנר ובעלה שעבד שנים רבות באולפנים - אשר מתו במהלך הכנת הסרט המוקדש להם, וכן דודה של לנדסמן, עמוס מוקדי (בנה של קלאוזנר מבעלה השני, יהושע ברנדשטטר).

כמו שורה של סרטי תעודה אישיים אחרים שנעשו כאן באחרונה - בולטים ומצוינים בהם היו "הצלמנייה" ו"הדירה" - אשר החלו מטריגר פרטי, גם הסרט הזה מתחיל בערימת מסמכים אישיים - יומנים, מכתבים וסרטים ישנים שהיו נעולים שנים בארון ישן בסלון בית אמה של לנדסמן, ובעיקר מתמונה אחת משנת 1926, שהגיעה בערך במקביל לפתיחת הארון וגילוי המסמכים, מעיזבון אחותה של קלאוזנר, שנפטרה בווינה בגיל 107.

התמונה צולמה בברלין, בחתונתם של קאוזנר ובעלה הראשון, ז'אק רוזנר, וזו נקודת המוצא למסע בנבכי ההיסטוריה המשפחתית המפותלת, מסע שנשען על קטעי סרטים ישנים, צילומי סטילס, קטעי דרמטיזציה משחזרת וקריאה (של שחקנים) מתוך יומנים ומכתבים.

קלאוזנר הייתה בתם השלישית של דורה ויוליוס קלאוזנר, זוג יהודי עשיר, מקימי רשת החנויות "לייזר" ובעליה. האב יוליוס היה דמות דומיננטית בחיי קלאוזנר, בין בזכות השקעה כספית במיזמיה (אולפני ההסרטה בהרצליה), ואם כאדם קרוב אליה ביותר רוחנית. אחרי מותו כתבה ביומנה, המצוטט בסרט: "בלעדיו לא הייתי מסוגלת אי פעם לעבור את הקשיים שעברתי בדרכי".

לרוזנר נישאה ב-1926, ואת ירח הדבש עשו בפלשתינה - חלום חייו של רוזנר. חצי שנה שהו בארץ ישראל והיא במיוחד התאהבה בה ובעיקר ברוח החלוצים, וגם נכנסה להיריון. "הזמן ביחד מעלה בי ספקות ביחס להרמוניה בינינו", כתבה כבר אז ביומנה. היא רצתה להישאר בפלשתינה עם "אנשים שהרעיון ממלא אותם תוכן", הוא רצה בעצם לנסוע לאמריקה. בסופו של דבר חזרו לגרמניה.

"ידיד מישראל" שהגיע לביקור, שהיא קוראת לו יהושע ורוזנר מכנה איקס, הציע להכיר להם את להקת שחקני הבימה הנודדת, שהגיעה לברלין. הידיד האמור היה יהושע ברנדשטטר, לימים מנהל הבימה יחד עם קלאוזנר ובעלה השני, אז עדיין מאהב ברומן חשאי. המפגש עם שחקני הבימה שינה לחלוטין את חייה של קלאוזנר, שמיד הצטרפה למזכירות הבימה, והחלה בעצם לנהל את הלהקה.

לנדסמן מאירה את פרק הבימה, הפחות מוכר בחייה של קלאוזנר, שמעידה איך ב-1936, כשהיא וברנדשטטר נדחקו החוצה מהקולקטיב שהעמידו על הרגליים, "מחקו אותנו כל כך, שרוב הציבור לא יודע מה עשינו למען הבימה".

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

במקביל לסיפור התיאטרון מספרים מרים שפילמן ועמוס מוקדי את סיפור ילדותם הקשה והמנוכרת לצד צמד ההורים הזה. קלאוזנר ורוזנר התגרשו, לא לפני שרוזנר חילץ ממנה וידוי על הרומן עם ברנדשטטר, שלו נישאה בהמשך. שפילמן, בתה של קלאוזנר מנישואיה לרוזנר, זוכרת "את המטפלות הגועליות. אותם לא כל כך, כי הם היו עסוקים עם הבימה". בת תשע נשלחה לקיבוץ משמר העמק, ותוך זמן קצר נשלח לשם גם עמוס בן החמש, "כי אמרו שמוכרחים לשלוח גם אותו, כדי שלא אחשוב שלא אוהבים אותי כי אני לא הבת של יהושע". ומוקדי מוסיף, "את אבא אהבתי, את אמא פחות. שניהם היו נורא אנוכיים".

ב-1936 עלה רוזנר לארץ ישראל והקים משפחה חדשה, ושפילמן מספרת בתמציתיות איך זה רק סיבך לה את החיים. כשמת, הייתה בדרכה לניו יורק ואיש לא העז לספר לה על מותו עד ששבה לארץ. לקברו עלתה פעם ראשונה רק במסגרת הכנת הסרט, וכעבור חמישה חודשים מתה. כך, לצד תיאור נחישותה המקצועית של קלאוזנר והישגיה, לנדסמן חושפת גם את הפן האישי, הקודר-סוער באישיותה ובחייה הפרטיים.

גם הנישואים לברנדשטטר הסתיימו, אבל "הקשר העמוק של שנים של עבודה המשיך גם אחרי הגירושים", מעיד מוקדי. צבי שפילמן, שעבד איתה שנים באולפנים, מתאר איך הייתה בדיכאון כשהאולפנים היו בקשיים, ומספר בגילוי איך פרויקט צילום משפט אייכמן ביסס אותם כלכלית.

הסרט מתמקד בעצם בשני פרקי קריירה עיקריים בחיי קלאוזנר - הבימה ואולפני הקולנוע, ומזכיר רק בחטף למשל את עיסוקה בפרפסיכולוגיה, בלי לתת השלמות והסברים, גם לא ברמת כתוביות או קריינות. כך גם לגבי חייה האישיים - אמנם ישנם הראיונות הכמעט לקוניים עם שפילמן ומוקדי, אבל בסוף הסרט לנדסמן מעירה, "בסוף ימיה כתבה על אהבותיה ששברו את לבה", ולא מפרשת, מבארת או מרחיבה. חסרים לטעמי גם קישורים וחיבורים ברורים בסרט, קצת יותר סדר כרונולוגי, וכיוצא באלה דברים שהיו משרטטים תמונה יותר מלאה, בהירה וברורה. ייתכן שמגבלת האורך לעומת גודש החומרים היא חלק מהבעיה, ואולי רגישויות מובנות של חלק מהנפשות הפועלות.

"סיפור המתחיל בתמונה", ערוץ 1, יום ו', 22.11, 21:30. תסריט: מולי וצליל לנדסמן; בימוי: מולי לנדסמן; צילום: דנור גלזר, צליל לנדסמן, רן אביעד; עריכה: קובי נתנאל; הפקה: צליל לנדסמן; מוזיקה מקורית: ישראל ברייט; קריינות ודמות מרגוט הצעירה: ניצן אור; קריינות מרגוט המבוגרת: שרה פון שוורצה. אורך הסרט: כשעה וחצי