חזרה לקריירה שנייה

הטרנסג'נדרית שהפכה למתנדבת במשטרה

למשטרה של שנות ה-60 היה קשה לקבל את אפרת טילמה, 71, אחת הטרנסג'נדריות הראשונות בארץ, והיא ספגה מעצרים, מכות והשפלות. כיום היא מתנדבת שם. "זו משטרה לגמרי אחרת"
מאת שרי שיין 24/12/18
הטרנסג'נדרית שהפכה למתנדבת במשטרה
בהרצאות בפני שוטרים היא שומעת שבזכותה היחס שלהם לקהילה השתנה. אפרת טילמה, צילום באדיבותה

 

 

 

הדבר האחרון שאפרת טילמה (71), אחת הטרנסג'נדריות הראשונות בארץ, הייתה מעלה בדעתה הוא שבגיל  66 היא תעלה על מדים ותתנדב למשטרת ישראל. אותה משטרה שבגיל 14 עצרה אותה באכזריות כי הייתה לבושה בבגדי נשים, השפילה אותה, הרביצה לה וזרקה אותה לכלא מחניק ביפו, רק בגלל שהייתה מי שהיא. "זה כמעט תמיד היה אותו שוטר נוראי, שכאילו שם לו למטרה להתעלל בי", היא מספרת בכאב.

 

"בשבילי ההתנדבות הזאת היא סגירת מעגל. זה היה מאד מוזר לראות את עצמי במדים. אני כבר לא הייתי הנרדפת. אני גאה להיות הטרנסג'נדרית הראשונה במשטרה". בהתחלה לא סיפרה שם את סיפורה, אבל אז קרו מספר תקריות טרנספוביות, שבהן שוטרים התייחסו לנשים טרנסיות העובדות בזנות באופן משפיל. באותה תקופה גם חברה טרנסית טובה שלה התאבדה, וטילמה החליטה שהגיע הזמן לצאת מהארון גם בפני השוטרים. היא רק חיכתה לרגע הנכון, שהגיע מכיוון בלתי צפוי.

 

 

"אלה שהכניסו אותי לארון בשנות ה-60 הוציאו אותי ממנו בשנות ה-2000"

 

 את השוטר המתנכל מעברה מעולם לא פגשה שוב. אפרת טילמה עם מפקד מחוז תל אביב, צילום באדיבותה

 

 

"יום אחד ביקשו ממני להגיע לשיחה עם כמה קצינים", היא נזכרת. "נכנסתי לחדר ישיבות גדול עם המון קצינים גבוהים של משטרת ישראל, ועם קצינת המתנדבים שאני יד ימינה. הייתי בטוחה שאני לקראת שפיטה או נזיפה. ביקשו שאספר להם קצת על ילדותי. הייתי חשדנית, והבנתי שהם רוצים שאספר להם בגלוי שאני טרנסית. אני מודה שלא הייתה לי תחושה טובה, אבל הם הפתיעו אותי. הם ביקשו ממני להשתתף בסרטון תדמית של המשטרה ולספר את הסיפור שלי. הייתי בהלם. זה היה מאד מרגש. אלה שהכניסו אותי לארון בשנות ה-60 הוציאו אותי ממנו בשנות ה-2000".

 

זה היה לפני שש שנים. היום טילמה כבר הפכה לשגרירה של הקהילה הטרנסית במשטרה. בגיל 71 היא עדיין מתנדבת במערך הטלפוני של המשטרה, אחראית מתנדבים בדרגת סק"ם (סגל קצונה מתנדב), ומרצה בפני שוטרים על הקהילה הטרנסית. היא קיבלה ממשטרת ישראל את מדליית המחוז על פעילותה, וגם אות הוקרה על פעילותה למען הקהילה מראש עיריית תל אביב, רון חולדאי. בעקבות כל אלה זכתה גם למפגש עם נשיא המדינה רובי ריבלין, שהתעניין בתולדות חייה. את השוטר המתנכל מעברה מעולם לא פגשה שוב, למרות הניסיון של חבריה החדשים במשטרה לעלות על עקבותיו.

 

יכולת להתנדב לאינסוף גופים, למה דווקא למשטרה?

"כי רציתי ללמד אותם לקח על מה שעשו לי. אבל את לא באמת יכולה ללמד מישהו לקח. זאת משטרה לגמרי אחרת, כיום יש יותר סבלנות ויותר פתיחות".

 

 

"השוטרים אומרים לי שבזכותי היחס שלהם לקהילה השתנה"

 

אפרת טילמה מקבלת את אות תל אביב לרגל 10 שנים למרכז הגאה, צילום באדיבותה

 

 

את מרגישה שתרמת לשינוי בגישה של המשטרה?

"אני יודעת שכן. למרות שזאת תקופה אחרת, ולא עוצרים אותך רק בגלל שאת לבושה כאישה, עדיין יש לא מעט שוטרים שמקשרים את הטרנסג'נדריות למשהו אפל, משהו ביזארי. יש עדיין לא מעט טרנספוביה. ההיכרות איתי עשתה בהם שינוי, וזה מאד מרגש. בהרצאות שלי בפני שוטרים על סובלנות וסבלנות אני מקבלת לא מעט תגובות מרגשות מאנשים, שבזכותי היחס שלהם לקהילה השתנה".

 

מה המקרה הכי מטלטל שהיה לך בעבודה כמתנדבת?

"אני נמצאת במערך הטלפוני, ויצא לי לא מעט לשוחח עם טרנסג'נדריות שעברו אלימות. ברגע שהן שומעות שאני מהקהילה קל להן יותר להיפתח ולקבל עזרה. המקרה הכי מרגש היה כשמצאתי ילד כבן 4 או 5 שנעדר מספר ימים. הריגוש הכי גדול היה המפגש עם האימא, שלא ידעה איך להודות לי, אבל כמו תמיד זה לא רק ההצלחה שלי אלא של כל משטרת ישראל".

 

 

"ההורים ארגנו לי בר מצווה, ואני רק התפללתי שאהפוך לאישה"

 

 "ממש כילדה שנאתי את הזכריות שלי". אפרת טילמה בצעירותה, צילום באדיבותה

 

 

טילמה נולדה ב-1947 כתינוק בהיר שיער בקיבוץ חולתה. המשפחה עברה לתל אביב, וכבר בגיל 5 גילתה עניין בארון הבגדים של סבתה. "אני זוכרת שהתאפרתי, לבשתי שמלה ונעליים של סבתא. הסתכלתי במראה ואמרתי לעצמי: זאת אני", היא מספרת. "ממש כילדה שנאתי את הזכריות שלי. כשסבתא גילתה אותי היא היתה בהלם, אבל מהר מאד התחילה לצחוק וניקתה לי את האיפור. היא היתה בטוחה שזה משחק".

 

בגיל כל כך קטן הבנת שאת לא בגוף הנכון?

"לגמרי. אחת הטראומות הגדולות שלי היתה בר המצווה. כולם טופחים לי על השכם, חוגגים את כניסתי לעולם הגברים, ואני רק רוצה שיער ארוך וחזה. לא רוצה להיות גבר. קראתי את הדרשה במהירות ופשוט התעלפתי בסוף מהלחץ. ערב אחרי העלייה לתורה הוריי ארגנו מסיבה, ואני ברחתי. פשוט הלכתי לחורשה ליד הבית והתפללתי שיעשו אותי אישה".

 

הוריה התגרשו, אמה לקחה כמעט את כל החפצים מהבית כולל את המקרר, וחזרה לקיבוץ יחד עם אחותה. את אפרת השאירה מאחור יחד עם אביה, מיטת סוכנות וארגז בגדים. בגיל 14 הפסיקה טילמה ללכת לבית הספר והתגוררה בעיקר ברחובות. ישנה בבניינים נטושים ביפו והתחברה לעוד כמה בחורות כמוה. היא התחילה לקחת הורמונים ללא פיקוח, מחכה בקוצר רוח להפוך לאישה. "הייתי מאד רעבה ומאד רזה", היא מספרת, "אני לא אשכח שיום אחד עברתי דרך מאפייה בבן יהודה בתל אביב, וגנבתי שתי לחמניות. תפסו אותי, העמידו אותי לדין, וקיבלתי שנה על תנאי על גניבת לחמניות".

את זוכרת את הפעם הראשונה שהלכת ברחוב כאישה?

"בטח. השדיים כבר התחילו להתפתח מההורמונים. לבשתי פאה בלונדינית, שמלה ורודה ונעלי עקב שחורות. הייתי מאושרת".

 

כבר בגיל 5 גילתה עניין בארון הבגדים של סבתה. אפרת טילמה כילד, צילום באדיבותה

 

 

חלמה להיות אישה, לעבוד כדיילת ולמצוא זוגיות

 

 עזבה את הארץ לסבתה בברלין והגשימה את החלום להפוך לדיילת. אפרת טילמה כדיילת, צילום באדיבותה

 

 

אחרי אינספור התעללויות מצד המשטרה, שגם בצו גיוס ראשון משפילים אותה עד עפר במשפט "אנשים כמוך לא יכולים להגן על המדינה הזאת", ואחרי שאנסו אותה שלוש פעמים באכזריות, טילמה החליטה לעזוב את הארץ. סבתה שחזרה לגור בביתה שבברלין שלחה לה כסף למסע באנייה. "אז טיסות היו רק למיליונרים", היא אומרת. "עזבתי את ישראל עם אפס כסף, אבל כשדלת נחבטת בפרצוף נפתח סדק. היו לי שלושה חלומות: להיות אישה, להיות דיילת אוויר ולמצוא בן זוג ולהקים זוגיות. הכל היה חלום רחוק". אחרי שהות ארוכה וברובה מהנה בפריז ובבלגיה, שם היא מתפרנסת בעיקר מליפסינג במועדונים, טילמה נוסעת לברלין, לסבתה.

את מופיעה אצלה כאישה?

"לא. עטפתי את החזה בתחבושת אלסטית, קניתי בגדים רחבים ופאה קצרה של גבר. נראיתי ממש משונה. לא גבר ולא אישה. סבתא לא הבינה למה אני לובשת פאה. אמרתי לה שזה מודרני עכשיו בהולנד. היא כמובן לא האמינה לי וביקשה לשמוע את האמת. החלטתי לקפוץ למים. הלכתי לחדר, התפשטתי, הברשתי את השיער הארוך. כשנכנסתי לחדר היא היתה בהלם, ואז התחילה לצחוק, ואמרה: 'תמיד ידעתי שמשהו לא בסדר איתך'. היא הושיבה אותי לידה והבטיחה לעזור לי. אמרה: 'תמיד הייתי נרדפת ולא מצאתי את עצמי, ואני רוצה שהנכדה שלי תהיה מאושרת'. באותו יום התחילו החיים שלי להיות יותר נורמליים".

 

 

"לבעלי אף פעם לא הפריע שאני טרנסג'נדרית"

 

 הייתה נשואה 18 שנה. אפרת טילמה ביום חתונתה, צילום באדיבותה

 

 

מתי את עוברת את הניתוח?

"הייתי בת 19. היה אז רופא צרפתי מאד מפורסם בשם ד"ר ג'ורג' בורו. הוא היה אחד הראשונים שערך ניתוחים כאלה, שהיו אז אסורים עדיין גם באירופה. הוא עבד בקזבלנקה. היה לי כסף שחסכתי מעבודות במועדונים, וסבתא השלימה לי את הסכום. למזלי, בשנות ה-60 כבר הוציאו דרכונים לצאצאים של ניצולי שואה. עם דרכון גרמני, שם ישראלי, מגדר זכרי, גוף של אישה ו-10,000 מארק בארנק נסעתי למרוקו. בזכות הרופא הזה אני אפרת. הוא עשה אותי אישה מושלמת".

 

בשנות ה-70 חזרה אפרת לארץ רק כדי לשנות את שמה ואת המגדר בתעודת הזהות. זה היה מספיק כדי שתעבור השפלות נוספות מהרופא שבדק אותה. היא חזרה לברלין כאישה והגשימה חלום נוסף - היא עברה קורס דיילות, ובמשך 22 שנה עבדה כדיילת אוויר בבריטיש איירוויז. בחופשת סקי באלפים מתגשם חלום נוסף, כשהיא מכירה שם את מי שהפך לבעלה במשך 18 שנה, אלמן עם ילד.

 

את מספרת לו כבר בהתחלה את סיפורך?

"בהתחלה הוא לא ידע שום דבר. שיחקתי אותה כל הזמן פאם פאטאל סקסית, ובשלב מסוים אי אפשר היה כבר להסתיר, וסיפרתי לו שנולדתי זכר. הוא היה בהלם והייתי בטוחה שיברח. אבל הוא לקח לי את היד ואמר: 'לא הכרתי אותך אז, אני מכיר אותך היום, והיום את אישה שאני מאוהב בה'. הייתי בטוחה שאני הוזה. היינו יחד 18 שנה עד שהתגרשנו. אף פעם לא הפריע לו שאני טרנסית".

 

 

כתבה אוטוביוגרפיה שהפכה למחזה בכיכובה

 

הספר האוטוביוגרפי שכתבה הפך למחזה בכיכובה. אפרת טילמה מתוך המחזה, צילום: דן בן ארי

 

 

ב-2005 היא מחליטה לשוב לארץ ועושה עלייה. "שמחתי לחזור לארץ. סבתא כבר לא הייתה בחיים, נמאס לי מהשמיים האפורים ומהחורפים הארוכים", היא אומרת. "מדינת ישראל מקבלת אותי בצורה לגמרי אחרת. פעם היו לועגים לי בשדה התעופה, עושים עלי חיפושים, מציקים לי. פתאום הגעתי לנתב"ג, חיכו לי מהסוכנות. הכל היה מאד מרגש ונעים. הרגשתי שחזרתי הביתה. הייתי דיילת המון שנים, ידעתי שפות, מהסוכנות שלחו אותי ללמוד בבית ספר לתיירות. עבדתי במשרד נסיעות".

 

היום היא חיה בדיור מוגן של חלמיש בתל אביב, ופעילה מאד בקהילה. את הספר האוטוביוגרפי שכתבה, "לזאת יקרא אישה", היא לא הצליחה עדיין להוציא לאור מחוסר מימון, אבל חלום אחר כבר הצליחה לממש. המחזאי יונתן קלדרון הפך את סיפורה למחזה בכיכובה, בהשתתפות 17 שחקנים נוספים מהמרכז הגאה ובבימוי רקפת בנימין. הבכורה היתה בתיאטרון הלאומי "הבימה", כשקיבלה את תואר יקירת הקהילה. פעם שנייה עלתה ההצגה לפני 90 שוטרים על מדים במרכז הגאה. באותו ערב השוטרים התנצלו על ההתנהגות שלהם בעבר.

 

"זו לא המשטרה של שנות ה-60, זאת משטרה שיש בה הכל מהכל, ומתנדבת טרנסג'נדרית אחת", היא אומרת. ההצגה זכתה בפרס מפעל הפיס, ולפני חודש, בתחרות תיאטרוני פרינג' בצוותא, זכתה במקום ראשון. "הכותרת 'לזאת יקרא אישה' הגיעה מספר בראשית. כל אישה ביולוגית נולדה מזכר, וגם אני ילדתי את עצמי מזכר", היא אומרת.

 

עברת דרך כל כך ארוכה. מה היה שם שגרם לך לא להישבר?

"נשברתי, נשברתי לא מעט, אבל הייתי נחושה בדעתי. ידעתי מה אני רוצה. המוטו שלי לאורך כל הדרך היה 'אתם לא תשברו אותי, אני אגשים את החלומות שלי'. וכך היה. היום אני יודעת שכל הקשיים שעברתי עשו אותי מי שאני. יש עדיין שנאה, יש עדיין אפליה, אבל אני עדיין מאמינה שאנחנו בדרך לחופש ושיווין".

 

השמועות אומרות שטילמה תקבל ב-2019 את אות יקירת העיר תל אביב. זאת תהיה פעם ראשונה שטרנסג'נדרית תקבל את התואר המכובד הזה. ללא ספק, הישג ענק לא רק לאפרת, אלא לכל הקהילה.

 [#middleBanner] 

פרויקט מיוחד: גאווה בגיל 60 פלוס

נורה גרינברג: "טרנסג'נדריות זו לא סטייה ולא טעות"

"שנים הייתי נשואה לגבר. ואז התאהבתי באישה"

איך יוצאים מהארון אחרי גיל 50?

"אנחנו הורים גאים"

"התאהבו זו בזו בעקבות האהבה לחתולים"

 

מחפשים התנדבות? הצטרפו לקהילת ההתנדבות של מוטק'ה

 

 

 

 

0  תגובות 0 אהבו


קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עוד בקריירה שנייה

יום המעשים הטובים: גולשי מוטק'ה למען הקהילה
יש כל כך הרבה דרכים לתרום ולעשות טוב - לבקר בביתו של שכן קשיש, לעודד ילד חולה סרטן, ללטף כלב בודד בכלביה...
לקריאת הכתבה
"הדברים הכי פשוטים הם משימה עבורי"
כולנו מכירים את הדפיקה הזאת בדלת, של יום ההתרמה השנתי של עמותת איל"ן. כבר יותר מ-60 שנה נערך "מצעד הפרוטות"...
לקריאת הכתבה
הטרנסג'נדרית שהפכה למתנדבת במשטרה
הדבר האחרון שאפרת טילמה (71), אחת הטרנסג'נדריות הראשונות בארץ, הייתה מעלה בדעתה הוא שבגיל 66 היא תעלה על...
לקריאת הכתבה
למעלה
חזרה