חזרה לקריירה שנייה

היוזמה במשטרה שדואגת לגמלאים

16 גמלאי משטרה חזרו בימים אלה לעבודה, להחליף עובדות שיצאו לחופשת לידה. מלכה משיח-ששון, 63: "כשפרשתי פחדתי לא למצוא את עצמי בבית, אני מאד שמחה על היוזמה הזו"
מאת שרי שיין 18/02/19
היוזמה במשטרה שדואגת לגמלאים
מלכה משיח-ששון. 'היה מוזר לעלות שוב על מדים'. צילום באדיבותה

 

 

 

כשניצב משנה מירית מזרחי, ראש מחלקת תכנון, פיתוח ומשאבי אנוש במשטרת ישראל מדברת על הפנסיונרים של המשטרה, עולה חיוך רחב של רוך על פניה. אמנם גיל הפרישה הוא מאד צעיר במשטרה - 57 - אבל פעם שוטר תמיד שוטר. "הקמנו לפני שלוש שנים מרכז פרישה שמכין את השוטרים ליום שיפרשו מהתפקיד", היא אומרת. "זה היה החלום של ראש אגף משאבי אנוש, ניצב גילה גזיאל. פרישה זה תהליך וחשוב ללוות את האנשים ולתת להם את כל האינפורמציה על היום שאחרי.  גמלאי המשטרה נשארים חלק מהמשפחה והמרכז שומר איתם על קשר תמידי. אנחנו מזמינים אותם לאירועים ולחגים, יש ימי כיף וימי גיבוש".

 

בספטמבר האחרון יצאה יוזמה נוספת, לא פחות מבורכת: פנסיונרים של המשטרה נקראים להחליף נשים (ולפעמים גם גברים) שיצאו לחופשת לידה. כל הצדדים יוצאים נשכרים -  המשטרה מקבלת ממלאי מקום בעלי ניסיון וידע המכירים את המערך, והפנסיונרים עצמם מקבלים זמן איכות נוסף במקום עבודה אהוב. "הם מרגישים שוב רלוונטיים", אומרת מזרחי, "מדובר בכוח אדם נפלא. הם משמשים מנטורים לדור הצעיר. הנשים יוצאות לחופשת לידה רגועות יותר, הן יכולות להאריך את החופשה בלב שקט כי הן יודעות שמחליפים אותן אנשים שיודעים מה הם עושים".

 

לדבריה, בשנים האחרונות יש מגמה במשטרה להעסיק יותר נשים. "העובדה שיש מי שיחליף אותן בחופשת לידה מעודדת מפקדים להעסיק נשים בתפקידים בכירים".

 

"מבחינתי זהו פרויקט הדגל שלנו". ניצב משנה מירית מזרחי, צילום באדיבותה

 

 

16 גמלאים ברחבי הארץ חזרו בימים אלה למשטרה, להחליף נשים בחופשות לידה. אחד מהם הוא ברוך נחמיאס, 58, חוקר משטרה נשוי פלוס שניים, שיצא ממש לפני שנה לפנסיה. "הספקתי במשך השנה הזאת לא מעט", הוא מחייך. "בישלתי והסתובבתי בעולם, שני תחביבים גדולים שלי. תכננתי עם אשתי איילה טיול של חצי שנה או שנה שיתחיל ביפן ומשם לאן שתישא אותנו הרוח, אבל אשתי קיבלה הצעת עבודה טובה והסתפקנו בטיול של חודש ליפן".

 

 

"כשחזרתי למשטרה הבנתי כמה התגעגעתי"

 

"כשהתקשרו מהמשטרה והציעו לי לחזור חשבתי שזה סוג של בדיחה". ברוך נחמיאס, צילום באדיבותו

 

 

למשטרה התגייס נחמיאס לפני 25 שנה. לפני כן עבד במחשבים במשרד האוצר, השתעמם וחיפש משהו אחר. "סבא שלי, דוד שלי ואבא שלי היו שוטרים במחוז ירושלים. בואי נגיד שזה היה באוויר", הוא אומר. "כשאבא שלי, ישראל נחמיאס היה במשטרה בשנות ה-60, בדיוק תפסו את אדולף אייכמן וחיפשו אנשים שישמרו עליו. הקפידו לחפש אנשים שאינם בנים של יוצאי שואה. הלכו לפי שמות משפחה ובחרו את אבא שלי. הם לא שמו לב שאבא שלי ממוצא סלוניקי - את כל המשפחה של סבתא שלו לקחו לאושוויץ וכולם נרצחו. הוא בכל זאת עשה את זה".  

 

אהבת את חייך כחוקר משטרה?

"מאד. הייתי חוקר אלימות במשטרה שנים רבות, חקרתי כמעט כל דבר. בואי נגיד שראיתי דברים. מה שהכי אהבתי בתפקיד היה את הקשר עם האנשים, גם לשבת עם קורבן תקיפה וגם לשבת מול חשוד בביצוע עבירה. לפני כמה שנים תוך כדי העבודה למדתי אימון אישי. היום אני קאוצ'ר מוסמך. הלימודים נתנו לי המון כלים. עברתי גם קורס הנחיית קבוצות שגם מאד הועיל לעבודה שלי כחוקר. עכשיו בפנסיה אני שוקל להתחיל בזה כקריירה".

 

יש מקרה מהמשטרה שלקחת איתך?

"יש המון מקרים שהשאירו אצלי חותם. לפני 20 שנה הגיע אלי אדם מכובד יחד עם הבן שלו, עורך דין. הם סיפרו שאשתו של הבן נעלמה עם המון כסף ועם שני הילדים. הם הכירו בחו"ל, למדו יחד במזרח אירופה, והיה לו חשש שהאישה ברחה עם הילדים. מקצועית עבדתי מהר והצלחתי לעצור את המטוס. קיבלתי הרבה מחמאות על התושייה, אבל כבר בדרך חזרה משדה התעופה קלטתי את גודל הטעות. הבנתי שהיא ברחה אחרי מסכת של אלימות כלפיה וכלפי הילדים. נפתח תיק לבעל והוא נשפט, אבל קצת כאב לי שלא אפשרתי לה לברוח. לא המשכתי לעקוב אחרי המקרה, אני לא עוקב אחרי מקרים אחרי שאני מסיים אותם, כי לא יהיה לי מקום בנשמה".

 

איך הייתה הפרידה מהמשטרה?

"מאד מאד מרגשת. אשתי הגיעה גם".

 

הספקת להתגעגע?

"כשהתקשרו לשאול אותי אם אני רוצה להחליף שוטרת שיצאה לחופשת לידה לא ידעתי שאני מתגעגע. האמת, בהתחלה חשבתי שזה סוג של בדיחה, שצוחקים עלי. כשהבנתי שזה רציני נשמע לי נחמד לחזור בחצי משרה. משאיר לי פנאי גם לעשות דברים אחרים. כשחזרתי הבנתי כמה התגעגעתי".

 

 

"יש פה הרבה גמלאים שהיוזמה הזו נתנה להם המון"

 

 "חשבתי שזה פחות יתאים אבל אני מאד נהנית". חרמונה אלפרן, צילום באדיבותה

 

 

חרמונה אלפרן, 57, יצאה לפני שנה וחצי לפנסיה ולא הייתה בטוחה שהיא רוצה לחזור כממלאת מקום. "באירוע של אחת הבנות במשטרה ראש החוליה שאלה אותי אם הייתי רוצה להחליף שוטר. אמרתי לה כן אבל לא הייתי סגורה על עצמי", היא אומרת. אלפרן, נשואה פלוס שלושה ילדים וארבעה נכדים, עבדה בחוליית זכאות שכר במדור נגדים. היא התגייסה למשטרה ב- 1989. לפני זה עבדה במפעל בטחוני למערכות כיבוי אש. בעלה היה שוטר חוקר זירה במז"פ, אלפרן שמעה דרכו שמגייסים עובדים לכוח אדם במשטרה, החליטה לנסות - ונשארה.

 

מה תכננת לפנסיה?

"הקמתי בר מתוק, זה היה החלום שלי. אני מגיעה לאירוע, מסדרת שולחן עם כל המתוקים לפי בקשת הלקוח. חלק מהדברים אני אופה, חלק קונה. אלה אירועים קטנים, בעיקר בבתים. הלכתי לכל מיני סדנאות, למדתי אפייה, לאפות תכשיטי עוגיות, פיסול בשומשום. לא רציתי לעבוד קשה אלא לעשות משהו בקטנה, שתהיה לי תעסוקה ודמי כיס. אני נוסעת המון לטיולים בחו"ל". 

 

נהנית מהחזרה למשטרה?

"חשבתי שזה פחות יתאים אבל בסופו של דבר אני מאד נהנית. חזרתי לחצי משרה לאותו מקום. המון חברים שלי עדיין שם. כל הכבוד על היוזמה של המשטרה, יש פה הרבה גמלאים שזה ממש נתן להם המון".

 

 

"זו חזרה בחצי משרה, משאיר לי זמן לנכדים ולעיסוקים אחרים"

 

היוזמה הזו תפסה אותה בדיוק בזמן. מלכה משיח-ששון, צילום באדיבותה

 

 

את מלכה משיח-ששון, 63, היוזמה הזאת תפסה בדיוק בזמן. היא יצאה לפנסיה ב-2013 וכבר התחילה להתגעגע. משיח-ששון, גרושה פלוס שניים וסבתא לשישה נכדים שרתה 27 שנים במשטרה. בהתחלה עבדה במעצר תל אביב, שם עברה טראומה לא קלה כשאחד העצורים תפס אותה ואיים עליה באקדח. כשהאגף עבר לשרות בתי הסוהר היא עברה למוקד 100, שם נשארה עד הפרישה. "זאת עבודה מאד מתגמלת, אבל צריך לדעת שלפעמים אתה לא תצליח לעזור לאנשים", היא אומרת. "יום אחד צלצל מישהו למוקד ותוך כדי שהוא מדבר איתי, הוא נרצח. הוא לא הספיק להגיד לי איפה הוא נמצא, לקח זמן עד שהצליחו לאתר אותו. זה היה לא פשוט לשמוע את נשמותיו האחרונות. אבל רוב הזמן אנחנו מצילים אנשים וזאת תחושה נפלאה".

 

איך הייתה העזיבה?

"הייתה מסיבת פרידה מאד מרגשת והיו לי חששות. פחדתי לא למצוא את עצמי בבית. חצי שנה ראשונה טיילתי אבל אחרי זה התחילה ריקנות. אני מאד שמחה על היוזמה הזאת של המשטרה, זה לחזור למשהו מוכר שאני יודעת לעשות".

 

מה עשית חוץ מלטייל?

"עשיתי קורס תיווך ועבדתי קצת בנדל"ן. זה לא התאים לי, יותר מדי ריצות בשבילי. אחר כך עבדתי בגני ילדים, החלפתי גננת בצהרונים. תוך כדי העבודה במשטרה הוצאתי תואר בחינוך. כשהתקשרו מהמשטרה לשאול אם אני רוצה לחזור לחצי משרה זה מאד קסם לי. לא היססתי בכלל. עוד כשהייתי במשטרה דיברו על היוזמה הזו, ואמרתי שאני מוכנה כבר אז להישאר בחצי משרה. אני עושה שלוש משמרות בשבוע, זה משאיר לי זמן לנכדים ולעיסוקים אחרים".

 

משהו השתנה במשטרה מאז שעזבת?

"המערכת השתכללה מבחינה טכנולוגית, אני עדיין לומדת אותה. רוב האנשים במוקד 100 הם צעירים שבמקום להתגייס לצבא הולכים למשטרה, אבל עדיין יש שם אנשים בקבע שאני מכירה. הדבר היחיד שהיה מוזר בלחזור היה לעלות שוב על המדים, אבל זה בסדר".

 

מירית מזרחי מסכמת: "גמלאי המשטרה הם השגרירים שלנו, יש לנו המון גמלאים שהילדים או הנכדים שלהם התגייסו גם הם למשטרה. מבחינתי הפרויקט הזה הוא פרויקט הדגל שלנו. כמפקדת מרכז הפרישה היו לי שיחות ארוכות עם הגמלאים. הערכים שלהם והמסירות למשטרה מאד ריגשו אותי. אני גאה להיות שייכת לארגון שלא שוכח אף אחד".

 

 

הטרנסג'נדרית שהפכה למתנדבת במשטרה

מגשימות את עצמן יום יום בגיל 70

בגיל 60 להפוך לדיילות קרקע

הצתה מאוחרת: התפרסמו אחרי גיל 45

ממעגל האבטלה בחזרה לעבודה בגיל 61

 

מחפשים עבודה מעל גיל 50? הצטרפו לקהילת הצעות עבודה של מוטק'ה

 

 

0 תגובות 0 אהבו


קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עוד בקריירה שנייה

היוזמה במשטרה שדואגת לגמלאים
כשניצב משנה מירית מזרחי, ראש מחלקת תכנון, פיתוח ומשאבי אנוש במשטרת ישראל מדברת על הפנסיונרים של המשטרה,...
לקריאת הכתבה
בגיל 60 להפוך לדיילות קרקע
אנחנו אוהבים להגיד את המשפט "גיל זה רק מספר", אבל האמת היא שעבור לא מעט מקומות עבודה 50 פלוס הוא מספר...
לקריאת הכתבה
מוצאים עבודה בגיל השלישי
יש לכם כישורים, השכלה מקצועית, ידע רב, ניסיון, יחסי אנוש מצוינים, אבל רק בעיה אחת - סעיף הגיל בתעודת...
לקריאת הכתבה
למעלה
חזרה