הילדים כבר מבוגרים. למה הם עדיין כועסים עלי?
הורות היא מפעל חיים. עבור רוב בני האדם היא מהווה אושר עילאי וקושי אדיר באותה הנשימה, בכל גיל. בדרך כלל הורות מלווה בסימני שאלה ולעיתים אף ברגשות אשם, אך דבר אחד בטוח - בהורות נורמלית ובריאה, ההורים יוצאים מגדרם על מנת להעניק את הטוב ביותר לילדיהם, על פי השקפת עולמם.
כאשר הילד גדל והופך למבוגר בעצמו, פעמים רבות במקום להעריך את כל השנים שהוריו הקריבו עבורו, הוא כועס על דרכי הגידול והחינוך שבהן בחרו.
הילד שהפך למבוגר רואה עכשיו מצדו את הקשיים שלו להתנהל בחיים - בין אם במערכות יחסים, ובין אם במציאת עבודה או בתחושת ערך עצמי. איך ניתן להתמודד עם הקושי הגדול ביותר להורה - לראות את ילדכם סובל, ולא די בכך, אלא שאתם "האשמים" בדבר?
הנטייה היא לשמוע טענות אלה ולהצטדק. להרגיש רע עם עצמנו. אבל אם נחשוב על זה לעומק, לאורך כל ההיסטוריה הסבל נמצא חיוני להתפתחות האדם. לידה כרוכה בכאב עז, הנשימה הראשונה שלנו בעולם מתקיימת על פי רוב באמצעות בכי, כשלונות שבדיעבד דחפו להצלחות וכן הלאה. במילים אחרות, צמיחה לעיתים מהולה בכאב.
האם אנחנו כהורים צריכים לקחת את הכעס ואת האשמה על עצמנו?
הילד שהפך למבוגר כועס עלינו לא כי עשינו משהו לא בסדר, אלא כי הכעס חיוני להמשך ההתפתחות שלו. צילום: Shutterstock
כל החיים מלמדים אותנו דרכי התנהגות והתמודדות עם החיים, במידע שמועבר מדור לדור. אבל הדרך למציאת האינדיבידואל עוברת בשאילת שאלות, תובנות ולעיתים אף בכעס על שנים רבות שבהן הוכרחנו להיות מישהו אחר, מישהו שהוא לא אנחנו, מה שעלול להוביל לערך עצמי נמוך ולבחירות לא נכונות בחיים. מכאן הדרך לפגיעה ולכעס קצרה מאד.
אבל האם אנחנו כהורים צריכים לקחת את הכעס ואת האשמה על עצמנו? לנו כבני אדם קשה לשהות בסבל, אבל סבל הוא מנת חלקנו בעולם בין אם נרצה בכך ובין אם לא. האם יכול להיות שהניסיון להעלים את הכאב רק מגביר אותו? אם נבין שהילד שלנו, שכבר הפך למבוגר ואולי לבעל משפחה בעצמו, כועס עלינו לא משום שעשינו משהו לא בסדר, אלא משום שהוא זקוק לכאב הזה בשביל להמשיך לצמוח, יהיה לנו קל יותר להיפטר מהעלבון ומרגשות האשם.
הדרך להכיל זאת מתחילה קודם כל באפשור עצמי לכאב ולכעס שלכם. שימו לב לקול שבראשכם, מה הוא אומר לכם בעיתות מצוקה. האם זהו קול מבטל שאומר לכם "לא נורא"? האם זהו קול מאשים עם ביקורת עצמית, או אולי קול מדחיק, המעביר אתכם לפעולה שמשכיחה את חווית המצוקה? נסו לאתר את רגעי הקושי שלכם ולהביא לשם מודעות. במקום לפעול מהאוטומט נסו להיות שם עם עצמכם בהכרה ובחמלה. ברגע שתביעו חמלה והבנה כלפי עצמכם, יהיה לכם קל יותר לעשות זאת כלפי ילדיכם, ולמעשה כלפי כל אדם אחר. זכרו שמערכות היחסים עם הזולת הן מיקרוקוסמוס של מערכת היחסים החשובה והמורכבת ביותר שלכם - מערכת היחסים שלכם עם עצמכם.
שרון פרדני היא מטפלת בפסיכותרפיה טרנס-פרסונלית וברפלקסולוגיה.
[#middleBanner]
שוויון בין הילדים, יש דבר כזה?
ומה קורה כשאנחנו מתחילים לקנא בילדים שלנו?
ארץ חדשה: כשהילדים עושים רילוקיישן
אני לא הסבתא! להפוך להורים אחרי גיל 50
ומה קורה אצלכם? בואו לדבר על זה בקהילת דילמות במשפחה של מוטק'ה
בקיץ הזה הבת שלנו תלבש לבן, או אולי יהיה זה הבן שישבור את הכוס, אבל אנחנו לא ממש בעננים. לא שלמים עם הבחירה...
"כאבם העז ושבריריותם אינם נראים ואינם נשמעים. קבוצה שקופה מבחינת הממסד והחברה, אך לצערנו הולכת וגדלה –...
"מאז פרוץ המלחמה, כותרות החדשות והרשתות החברתיות עוסקות בעיקר בסיפורי ילדים ובמשפחות צעירות. בני הגיל...
בין אם נרצה בכך ובין אם לא"'
..רחמנא..ל..מישהו..
בסוף מכל הלמידה שלך
נהפכת ליועצת דתית
האמירה הפסקנית הזו שלך
מזעזעת עד לידיי זוועה
אותה תחושה לא נעימה הופכת מדבר שלילי לאפשרות להתפתחות ולמידה בחיים, ניתן לראות זאת במקורות רוחניים כמו הבודהיזם וכמו כן גם בעולם הפסיכולוגיה הקונבנציונלית בז'אנר הידוע שנקרא "צמיחה מטראומה". מטרת הכתבה הינה לא לזעזע חלילה אלא אם כי לתת מבט אחר על החיים אשר נועד לעזור ולרכך את מה שממילא קורה.