הילדים ששרדו את התופת

הם היו ניצולי השואה הראשונים שהגיעו ארצה, בעוד שרצח היהודים ממשיך להתחולל באירופה. "ילדי טהרן", קראו להם, על שם התחנה האחרונה בדרך נדודיהם. 800 ילדים יהודים מפולין, יתומים בחלקם, אחרים נקרעו מהוריהם כדי להינצל, שהגיעו בדרך-לא-דרך לארץ ישראל המנדטורית של 1943.

"המסע של ילדי טהרן", שהופק על ידי דליה גוטמן ודוד טור ובוים על ידי יהודה קווה, סרט תיעודי הסוקר את הפרשה ומביא עדויות של משתתפיה, יוקרן בסינמטק תל אביב ביום השואה הקרוב, ב-8 באפריל. הוא מגולל את סיפור חילוצם של הילדים מפולין הכבושה, המסע הנפתל בתנאים הקשים שסופו בחופי ארץ ישראל והמפגש עם היישוב בישראל, שהתחיל להתוודע לממדי הזוועה.

גוטמן, בעברה מפיקה ועורכת בקול ישראל, שימשה כמנהלת התוכניות של הערוץ הראשון כשלצורך תחקיר נפגשה עם אלוף פיקוד הצפון לשעבר יאנוש בן גל. "בשלב מסוים, כששאלתי על האומץ שנזקק לו בשירותו בצבאי, הוא אמר לי, 'אם היית ילדת טהרן, גם לך היה האומץ'.

"הכרתי במעורפל מהילדות את הסיפור וביקשתי שירחיב, אבל הוא סירב. התחלתי לקרוא על הפרשה, ועם חלוף השנים, כשעזבתי את רשות השידור, החלטתי שהדבר הראשון שאני עושה הוא סרט על ילדי טהרן. פניתי לשותפי לעשייה, וכשחשבנו שאנחנו יודעים את הסיפור, התגלתה לנו פרשה הרואית סבוכה בהרבה, בין המרשימות בתולדות העלייה לארץ ישראל והציונות.

מה עשתה לך העבודה על הסרט?

"הדבר המשמעותי שליווה אותי היתה התלבטות מאוד גדולה. את פונה לאנשים בגילים מבוגרים וגורמת להם לטלטלה רגשית גדולה, וככל שהם מגיעים להתרגשות גדולה יותר, כולל בכי, את יודעת שיש לך הישג דוקומנטרי. אבל כשמסתיים הראיון את חוזרת עם חומר 'מצוין', אבל יודעת שעזבת מאחור אנשים שמי יודע מה זה יעשה להם, שניסו לא לדבר על זה, כדי לא להישאב שוב לעבר ולהתערער, ואת גורמת להם לחזור לסיפור הילדות הנורא. לצד החשיבות הרבה שיש להנצחה, קיימת כאן גם דילמה מוסרית לא קטנה.

"אני יכולה להעיד שהתאהבתי בכל האנשים האלה ואני שומרת איתם על קשר. כשאת מביאה מישהו לאינטימיות ולגילוי לב כל כך גדולים, את מפתחת איתו קשר, הוא לא זר לך. בפברואר השנה מלאו 70 שנה לעלייתם של ילדי טהרן ארצה והסרט הוקרן בסינמטק בהשתתפותם".

עוד ליום השואה:

השואה של אבא

לפורום ניצולי שואה ודור שני: לחצו