חזרה להחיים הטובים

הכינותי מראש: נפרדים מבתיה עוזיאל

אמש (שבת), כשהיא בת 84, נפטרה האמנית וכוהנת עבודות היד בתיה עוזיאל, שמאחורי העבודות היפות ושמחת היצירה שלה הסתתר סיפור חיים לא פשוט. נזכרנו בראיון שערכנו עמה ליום הולדתה ה-80
עדי כץ 07/01/18
הכינותי מראש: נפרדים מבתיה עוזיאל
מיחזרה עוד הרבה לפני שזה הפך למיינסטרים. בתיה עוזיאל ז'ל, צילום: עדי כץ

 

 

אמש (שבת) הלכה לעולמה בתיה עוזיאל, אמנית וכוהנת עבודות היד, שהביטוי השגור בפיה "הכינותי מראש" הפך אותה לאייקון בתרבות הישראלית. היא נפטרה כשהיא בת 84 בעקבות מחלה קשה. לזכרה, אנו נזכרים בראיון שערכנו עמה לרגל יום הולדתה ה-80, ותערוכת אמנות בה לקחה חלק דאז, בשם "הכינותי בדיעבד". הרי הוא לפניכם:

 

הכינותי מראש פנקס ועט ויצאתי לראיין את בתיה עוזיאל, כוהנת מלאכת היד, שבהשראתה עברה ילדותי בהתכת גביעי לבן לסיכות דש. מלבד התרפקות על זיכרונות הטלוויזיה בשחור-לבן והיצירה בקרטוני ביצים ובאצטרובלים, התכנסנו לרגל התערוכה "הכינותי בדיעבד" בגלריה גרשטיין בתל אביב, שהיא מחווה לעוזיאל ליום הולדתה ה-80, בה מוצגות עבודות של עוזיאל לצד אמנים צעירים שגדלו על תכנית הטלוויזיה שלה, "מלאכת יד עם בתיה עוזיאל".


עוזיאל מקבלת אותי בלבביות בביתה בשכונת אפקה שבתל אביב, לבושה בססגוניות ועדויה ברוחב לב, שיערה אסוף לאחור בתסרוקת הכל כך מזוהה עמה, ופס רחב של כסף חוצה אותו. גם בבית עצמו היא נוכחת בכל פינה. בגיבוב החינני של חפצי אמנות ושל שלל עבודותיה הדו ממדיות והתלת ממדיות, המשלבות בד, חרוזים, רקמה, ענפי עצים, חלקי מתכת ועוד. "אני אספנית כפייתית של חפצים משומשים", היא אומרת. "בכל עיר שאני מגיעה אליה אני מיד הולכת לשווקי הפשפשים, לירידים, לחנויות יד שנייה".

 

בשלושת מתחמי העבודה בבית אפשר להיווכח ביצירתיות הבלתי נלאית שלה דרך שלל כלי העבודה, הצבעים, הדבקים וכמובן - ערימות חומרי הגלם, החומרים הממוחזרים כפי שקוראים להם היום, מגלילי נייר טואלט ועד שיירי מפעלים שהיא מלקטת. לכל דבר יימצא בסוף שימוש. "הקדמתי את המחזור", היא אומרת. "המילה הזאת לא הייתה קיימת כשהבנתי שיש סביבנו המון דברים שלא כדאי לזרוק".

 

"אני בהחלט יכולה לומר שאני סמכותית"

 

למעלה
חזרה