הכינותי מראש: נפרדים מבתיה עוזיאל

אמש (שבת) הלכה לעולמה בתיה עוזיאל, אמנית וכוהנת עבודות היד, שהביטוי השגור בפיה "הכינותי מראש" הפך אותה לאייקון בתרבות הישראלית. היא נפטרה כשהיא בת 84 בעקבות מחלה קשה. לזכרה, אנו נזכרים בראיון שערכנו עמה לרגל יום הולדתה ה-80, ותערוכת אמנות בה לקחה חלק דאז, בשם "הכינותי בדיעבד". הרי הוא לפניכם: הכינותי מראש פנקס ועט ויצאתי לראיין את בתיה עוזיאל, כוהנת מלאכת היד, שבהשראתה עברה ילדותי בהתכת גביעי לבן לסיכות דש. מלבד התרפקות על זיכרונות הטלוויזיה בשחור-לבן והיצירה בקרטוני ביצים ובאצטרובלים, התכנסנו לרגל התערוכה "הכינותי בדיעבד" בגלריה גרשטיין בתל אביב, שהיא מחווה לעוזיאל ליום הולדתה ה-80, בה מוצגות עבודות של עוזיאל לצד אמנים צעירים שגדלו על תכנית הטלוויזיה שלה, "מלאכת יד עם בתיה עוזיאל".
בשלושת מתחמי העבודה בבית אפשר להיווכח ביצירתיות הבלתי נלאית שלה דרך שלל כלי העבודה, הצבעים, הדבקים וכמובן - ערימות חומרי הגלם, החומרים הממוחזרים כפי שקוראים להם היום, מגלילי נייר טואלט ועד שיירי מפעלים שהיא מלקטת. לכל דבר יימצא בסוף שימוש. "הקדמתי את המחזור", היא אומרת. "המילה הזאת לא הייתה קיימת כשהבנתי שיש סביבנו המון דברים שלא כדאי לזרוק".
"אני בהחלט יכולה לומר שאני סמכותית"
"מגירות הזיכרון", עבודה של עוזיאל מתוך התערוכה "הכינותי בדיעבד". צילום: רן ארדה
אמנות ומלאכת יד היו תמיד מפלט עבור עוזיאל. ב"תיכון חדש" בתל אביב למדה אמנות אצל הצייר אהרון אבני, ואחר כך סיימה את המדרשה לאמנות והפכה למורה לאמנות בבתי ספר יסודיים ותיכוניים. כשרונה הדידקטי התגלה בצבא, שם שירתה כמורה למלאכת יד בפיקוד הגדנ"ע. בתנאים של צה"ל בשנות החמישים התפתחה גם יכולת האלתור שלה. "באפסנאות היו רק דבק שקדים, צבעי גואש בקופסאות ומברשות קשות, והייתי צריכה להשלים בעצמי, אז הבאתי אצטרובלים, קליפות איקליפטוס, קרעי נייר עיתון, גרבי ניילון - כל מה שנפל לידי, ומכל דבר מצאתי מה לעשות". גם כאזרחית המשיכה לקבל הזמנות להדריך מלאכת יד בגדנ"ע. "קצין חינוך ראשי אמר לי: 'כמו שאת מושיבה 80 בחורים להדביק ולצבוע, אף אחד לא יכול'. אני בהחלט יכולה לומר שאני סמכותית".
רוצים להמשיך להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק
"החיים לימדו אותי לשרוד"לעולם התקשורת הגיעה עוזיאל במקרה, לאחר שהציעה לאם של ילד מכיתתו של בנה, עובדת "קול ישראל", רעיון לתוכנית על מלאכת יד מחומרים שנמצאים בבית. "אף פעם לא הייתה לי אמביציה להתפרסם, זה קרה מעצמו", מעידה עוזיאל. "כך יצא שהייתה לי תוכנית בוקר שבועית ברדיו במשך חמש שנים. במלחמת יום כיפור הוזמנתי לתוכנית בטלוויזיה החינוכית, ללמד מלאכת יד כדי להעסיק את הילדים, וכנראה התרשמו מהביטחון שלי. קיבלתי פינה בתוכנית של לילית נגר בטלוויזיה בערבית שבה רק הדגמתי, ואחר כך את 'מלאכת יד עם בתיה עוזיאל' בטלוויזיה החינוכית. רק בדיעבד הבנתי איזו השפעה היתה לתוכניות האלה". עם חלוף השנים הופיעה גם בתוכנית "סבתא בתיה" בערוץ "הופ" לילדים עם נכדתה ליאל, ובשנת 2000 השתתפה עוזיאל, שהפכה זה מכבר לאייקון, בפרסומת משעשעת לכנס טכנולוגיה שבו הסבירה בטון האופייני לה כיצד לשדרג את המחשב האישי. במקביל להוראת אמנות ולקריירה התקשורתית שלה היא עסקה תמיד באמנות עצמה, ואף מכרה והציגה עבודות בארץ ובעולם.
לצד ההצלחות ושמחת היצירה המתמשכת, עוזיאל ידעה בחייה גם הרבה עצב, כאשר בתה שרי, שנקראה על שם אמה המנוחה, מתה ממחלה בגיל 30 וכאשר איבדה את בעלה, שמואל, אחרי 50 שנות חיים משותפים. כיום היא סבתא לארבעה נכדים ומתגוררת בביתה המטופח עם מטפלת. האמנות מלווה אותה גם היום, והיא מציירת על משי ("המשי והצבעים מתנים אהבים") ואף מלמדת את הטכניקה בסטודיו שליד הבית, ויוצרת במגוון שיטות אחרות. "זה מה שנשאר", היא אומרת, "אבל לי יש אופי של שורדת. החיים לימדו אותי לשרוד". יהי זכרה ברוך.
אל תזרקו: כך תצרו אמנות נפלאה מזבל
לחדש את הבית בחמישה צעדים פשוטים
לא תאמינו מה הסבא הזה בנה לנכדים שלו
התמונות שלא תוכלו להוריד מהן את העיניים
הצטרפו לקהילת אמנים וחובבי אמנות של מוטק'ה
רוצים גם ליצור יש מאין? הצטרפו לקבוצת היצירה האקולוגית "אמנות מזבל" של מוטק'ה
|
אוטוטו תעלה יובל רפאל על במת האירוויזיון בבאזל, שוויץ, כחלק מחצי הגמר השני של התחרות. רפאל בת ה-24 מרעננה,...
- "תגיד מתי שכבנו בפעם האחרונה?"
- "מה?"
- "הזדיינו, מתי זה היה? מה, במרס?"
את הדיאלוג הזה ניהלו ארנונה...
במוצ"ש האחרון, אחרי שתי עונות, זה סוף סוף קרה: העונה החדשה של "חתונה ממבט ראשון" (ערוץ 12) נפתחה עם שידוך של...
עמיאל