הלוחמת הירוקה של מפרץ חיפה
הפעילה הסביבתית עליזה ברקן מוכיחה שאי אפשר להיות מבוגר מדי בשביל מרד נעורים. רק בנובמבר האחרון הסתבכה עם שוטרים בפעילות אקטיביסטית בחיפה, סביב מאבקים על זיהום האוויר באיזור. "זה היה בארוע שבו ראש הממשלה נתניהו קיבל פה אזרחות כבוד", היא משחזרת, "פלשנו ללובי של האולם שבו התקיים הטקס כדי להעביר את המסרים שלנו, עד שניגשו אלי שני 'מקררים' גדולים במדים וביקשו שאצא. אמרתי את מה שהיה לי להגיד והם ליוו אותי החוצה. וזו לא הייתה הפעם היחידה. זמן מה אחרי כן, נכנסתי עם מגפון לאולם כדורסל במשחק נגד מכבי תל אביב, כדי למחות נגד אחד ממנהלי הקבוצה שיש לו אחוזים במפעלים המזהמים. הצלחתי לקרוא כמה קריאות עד שהוציאו אותי".
ילדיה, היא מודה, כבר חוששים שהיא תמצא את עצמה יום אחד בתא מעצר. בחוגי הפעילים בצפון מכירים אותה היטב - "היזהרו מהסבתא הסורגת", כתבו עליה (בבדיחות כמובן) פעילים ב"פורום אדם וסביבה במטרופולין חיפה". אבל למרות שברקן היא אכן סבתא לשבעה ואכן סורגת (בהתנדבות, עבור נזקקים), היא הכול חוץ מסבתא סורגת. "אני ממש לא מרגישה בגיל השלישי", היא אומרת, "אולי אני תקועה בגיל הנעורים".
"יש לי עוד תקווה שנצליח לשנות דברים"
"המפעלים במפרץ חיפה הם מוקד לזיהום גבוה, וזה מתבטא בתחלואה". ברקן בפעולה. התמונה באדיבותה
זה כמה שנים שעליזה, תושבת קריית חיים שחצתה כבר את גיל 60, מנהלת מאבקים בנושא הסביבתי באיזור מפרץ חיפה. מצויידת באופטימיות ובנחישות, היא יוצאת להפגנות, יוזמת פעולות הסברה לסטודנטים ולצעירים בשנת שירות, עורכת חוגי בית ונוסעת לדיונים בכנסת. "את הילדים שלי גידלתי בקריית ביאליק", היא מספרת, "לא הייתה אז מודעות לנושא הזיהום, היום אנחנו יודעים שהמפעלים במפרץ חיפה הם מוקד לזיהום גבוה, וזה מתבטא בתחלואה, לא רק סרטן - שגבוה אצלנו ב-16% מהממוצע. המחלקות פה בבתי החולים מלאות בילדים עם בעיות נשימה - יש ילדים שנפטרו מסרטן שהוכח שקשור לזיהום, ואני מכירה אישית הרבה מהאנשים האלה. קשה מאוד לשאת את זה".
את לא תושבת הצפון היחידה שמוטרדת מהנושא, אבל את יוצאת מהבית בניגוד לאחרים. מה שונה בך?
"אולי זה מהבית, אבי תמיד היה מאלה שעוזרים ומתנדבים. אני לא יודעת אם זה גנטי או שזו הדוגמה האישית שקיבלתי ואני מקווה להעביר אותה הלאה. יש לי תקווה שעוד בחיי נצליח לשנות דברים. אני רוצה לזכות לראות גם הצלחות ולא רק ריקושטים על זה שאנחנו תמימים, להיות בין אלה שייהנו מפרי עמלנו. אני מאמינה בזה ולכן אני ממשיכה".
לא קשה פיזית לנהל אורח חיים כמו שלך?
"פיזית זה בטח לא קל לצעוד בהפגנה כמו לבני ה-20-30, אבל אני לא מרגישה נחותה בעניין הזה. גם אם קצת קשה ורגל אחת מושכת, האווירה כל כך טעונה ומלהיבה, שאני מתעלמת. לפני הפגנה ותוך כדי יש התרגשות, אחריה יש או אכזבה, או תחושת התעלות, אבל זה חלק מהמכלול".
עליזה לא מוותרת על הניסיון לייצר פה חיים טובים יותר, וממשיכה לנסות לשנות גם בזירה הפוליטית. היא עומדת בראש הרשימה "חיים בקריית חיים", שרצה לבחירות לוועד המועצה עם אג'נדה של איכות סביבה, אך מחסור של עשרה קולות בלבד שלח אותה לאופוזיציה. "נכנסתי לפוליטיקה כי הבנתי שאנחנו יושבים על לוע הר געש שהולך ומתרחב", היא אומרת, "וזה קורה כשהנבחרים בירושלים מחליטים להקים פה נמל נוסף ולהרחיב את התעשייה הפטרוכימית, למרות כל האזהרות".
לדבריה, יש במפרץ חיפה אנשים שעדיין לא הפנימו את הסכנה. "אנחנו מסבירים לציבור מה עומד לקרות פה, נוסעים לירושלים לפגישות של ועדות הכנסת. אנחנו מחתימים אנשים על התנגדויות לפרויקטים, כמו הרחבת בתי הזיקוק והפגנות מול הבית של כחלון שהבטיח שיטפל בעניין. לשמחתנו, יש לנו גם הישגים ואנחנו מקווים שיעצרו לגמרי את התרחבות המפעלים ויפנו אותם בכלל ויהיה כאן מפרץ ירוק, תיירותי, כמו שצריך להיות במקום הכי יפה בארץ".
התנתקות - לא מבעלי החיים
פעילה למען בעלי חיים. עם ח"כ יעל גרמן (מימין), הצילום באדיבות עליזה ברקן
ברקן, ילידת נס ציונה, הגיעה לחיפה כסטודנטית ללימודי גיאוגרפיה ומדעי המזרח באוניברסיטת חיפה. בעיר הכירה את בעלה, תושב המקום והשניים נישאו והביאו לעולם שלושה ילדים. לימים למדה עיצוב פנים, כמי שתמיד עסקה באמנות, ציירה ויצרה ויטראז'ים, אבל לא הרבתה לעסוק בכך אחר כך.
משימות התנדבותיות עם ערך מוסף חברתי או סביבתי, תמיד עניינו אותה יותר. זה התחיל בחברות קבועה בוועדי ההורים בכיתות של הילדים, והמשיך להתנדבות כחובשת במד"א, המוזנקת למשימות הצלה באמבולנס מיילל. בהמשך שימשה בית אומן לשנה לכלבת נחייה לעיוורים, מה שהיא מגדירה כחוויה עמוקה, מסעירה ומלאת סיפוק.
בהתנתקות ב-2006, הצטרפה ברקן לקבוצת פעילים למען בעלי חיים, שיצאה לאזורים שפונו ביהודה ושומרון ובגוש קטיף, למסע הצלה של חיות שהושארו מאחור. "הצלנו שם המון חתולים שהסתובבו בין ההריסות, הצלנו כלבים שנשארו קשורים בחצרות. בגן החיות בנווה דקלים, פשוט נטשו את כל בעלי החיים. בעלי כנף, חמורים, חיות משק ודאגנו להעביר אותם לפינות חי בקיבוצים בסביבה. בילינו שם כמה ימים, לפני ואחרי הריסות הבתים ואני הבאתי הביתה כלבה עיוורת בת 13, שנפטרה לפני שלוש שנים בגיל 21".
מאז היא הספיקה להצטרף לקבוצת ווטסאפ של נשים שמצילות כלבים ומדי פעם היא נוסעת לחלץ כלב תועה או להבהיל אחר לווטרינר. לעליזה, חברת השדולה למען בעלי חיים בכנסת, היו בעבר ארבעה כלבים בבית אבל היום היא מסתפקת באחת, גילי שמה, פודלית מעורבת שנמצאה משוטטת באילת.
"אני לא מרגישה שאני מפסידה משהו"
עם הכלבה גילי. התמונה באדיבות עליזה ברקן
וזה לא הכל: בשביל הנשמה, עליזה הצטרפה בשנים האחרונות לקבוצה של חמש נשים, שסורגות בהתנדבות כובעים וצעיפים חמים לילדים בסיכון, נשים מוכות, חיילים, ניצולי שואה ומוסדות שונים. "כל מסירה של סריגים ממלאת את הלב", היא אומרת, "מספיק לראות את הכרת התודה בעיניים".
ובתוך כל זה, היא מוצאת גם זמן לנכדים. "היום בבוקר כבר בשבע, הייתי אצל הבן שגר לא רחוק ממני, כדי לעזור לשלוח את הנכדים לגן ולבית ספר. פעם בשבוע אני משתדלת להגיע לנכדה ברמת גן, וחוץ מזה, יש לי 'סידור עבודה' לסופי שבוע".
מה עם לעשות לעצמך? זה לא חסר לך?
"אני לא מרגישה שאני מפסידה משהו. לפעמים הייתי רוצה לחזור לצייר, ללמוד שוב לנגן בפסנתר. יש את הרצון הזה, אבל בסדר העדיפויות - זה לא ברמה העליונה. אני ממצה את עצמי בדרכים אחרות, גם נסיעות לחו"ל אני לא אוהבת. יצאתי מהארץ בחיי אולי פעמיים או שלוש. אני יודעת שיש מקומות שלא אגיע אליהם ומשלימה עם זה".
"חשוב לי לקדם מטרות מסוימות והן לא גדולות מהחיים", היא ממשיכה. "אלה החיים עצמם. מה שאנחנו רוצים זה לחיות חיים בריאים, כמו בכל מקום ואנחנו ראויים לזה. מתאים לי מאוד להמשיך להילחם על מטרה כזאת".
[#middleBanner]
הצטרפו לקהילת המתנדבים של מוטק'ה
יוזמה חדשה: עזרה לקשישים בודדים
"הקושי מתגמד לעומת תחושת הנתינה"
רובנו הולכים להצביע בבחירות המוניציפליות, אחת לכמה שנים, כדי לבחור ראש עיר, ובכך...
בראש השנה הקרוב צפויים תלמידי בית ספר לחינוך מיוחד בחיפה לקבל משלוח ייחודי: מאות...
סקירת נושא ההתנדבות בארץ מלמדת כמה פרטים מעניינים מאוד על התנדבות בקרב בני הגיל...