המבקר: לקופ"ח אין תמריץ כלכלי לשקם קשישים

על פי הדו"ח, 14 שנה לאחר חקיקת חוק בריאות ממלכתי, טרם קידמו משרדי האוצר והבריאות את תהליך העברת האחריות לאשפוז הסיעודי לקופות החולים. התוצאה היא שורה של ליקויים בדרך הטיפול בקשיש הסיעודי, בהם פגיעה ברצף הטיפול, מוסדות סיעודיים הפועלים בהיעדר רישיון, הצבת מכשולים בפניו של החולה הסיעודי המבקש לבחור במוסד רפואי והיעדר ביטוח סיעודי מקיף. האשפוז הסיעודי בישראל, לפי הדו"ח, מיועד לקשישים "סיעודיים" ו"תשושי נפש" אשר אינם יכולים להישאר בביתם. לטיפול בהם אחראים גורמים שונים, ומצבו של הקשיש עלול להשתנות בהתאם לגורם האחראי (משרד הבריאות, משרד הרווחה וקופות החולים). על פי נתוני מבקר המדינה, בישראל פועלים כ-320 מוסדות עם מחלקות לסיעודיים ותשושי נפש, בבעלויות שאינן ממשלתיות: פרטיות, חברות, עמותות וקופות החולים. בסוף 2006 היו מאושפזים בהם כ-17,650 קשישים סיעודיים ותשושי נפש, מרביתם (12,302) באמצעות הקצאת מימון של משרד הבריאות, וכ-850 במיטות במרכזים גריאטריים ממשלתיים. היתר (כ-4,500) מאושפזים במימון גורמים אחרים, לרבות מימון פרטי. לדברי המבקר, אף על פי שבחוק ביטוח הבריאות הממלכתי שנחקק ב-1994, נקבע כי קופות החולים יקבלו אחריות לאספקת שירותי אשפוז סיעודי, האחריות לאשפוז הסיעודי נמצאת עד היום בידי המדינה. פיצול האחריות המוסדית לטיפול בקשיש פוגע ברציפות הטיפול ומקשה על קבלתו, "תוך העברת 'השרביט' והאחריות מגוף לגוף". [u]
"לקופות החולים אין תמריץ כלכלי לשקם קשישים"
[/u] "פעמים רבות שוררת אי בהירות בנוגע לגוף המחויב לטפל בקשיש הסיעודי", נכתב בדו"ח. "קופות החולים אחראיות לשיקומם של קשישים, אך אם חלה הרעה במצבם והם נהיים סיעודיים - האחריות לאותם קשישים, ובכללה האחריות למימון אישפוזם, עוברת למשרד. יוצא שלכאורה, אין לקופות החולים תמריץ כלכלי לשקם קשישים". על כן, נכתב בדו"ח, ההחלטה על אישפוז החולה עלולה להיות מושפעת משיקולים מנהליים וכלכליים, ולא רפואיים. אותם חולים "סיעודיים מורכבים" נדרשים לשלם לקופות החולים כ-2,800 שקלים לחודש כהשתתפות עצמית, גבייה שלדעת המבקר היא "מעין קנס". [@ --- IMG_1 --- @] היקפו של ענף האשפוז הסיעודי, מסביר המבקר, הוא כתשעה מיליארד וחצי שקלים ובמהלך השנים היו לממשלה כמה חלופות להסדרת נושא האשפוז, אך הנושא לא הוסדר במשך שנים רבות ובהיעדר עבודת מטה מקיפה ויסודית, חלופות מסוימות כלל לא נשקלו ובוצעו. כך, ההצעה של משרד הבריאות להעביר את האחריות הכוללת לקופות החולים, לא הועברה לדיון בממשלה משום התנגדות האוצר מחשש להגדלת הוצאות המדינה. אלא שהמבקר מצא פערים בסך 400 מיליון שקלים בנתונים ששימשו את מקבלי ההחלטות, שלא איפשרו לבחון את ההשלכות על ההוצאה הציבורית על הביטוח הסעודי. היעדר ההסכמה בין המשרדים, הוביל לכך ש-14 שנים לאחר חקיקת חוק הבריאות, עדיין שורר קיפאון בקידום תהליך הטיפול בקשיש הסיעודי, והניסיונות לעודד פתיחת מיטות אישפוז סיעודיות במוסדות פרטיים וציבוריים, טרם הבשילו להחלטה. באשר לביטוח הסיעודי, בו מבוטחים כ-64% מהאוכלוסייה, מצא המבקר כי במרבית המקרים ביטוחים אלו אינם מכסים את מלוא עלות האשפוז, וכי בהיעדר עבודת מטה מסודרת, לא שקלו משרדי הבריאות והאוצר חלופות שיענו על צורכי החולים הסיעודיים ויחסכו מעורבות כספית של משרד הבריאות.
עוד כתבות על אריכות ימים

[u]
10 סודות לחיים טובים וארוכים
[/u]

[u]
בריאות נפשית חיובית בהזדקנות ובזיקנה
[/u]

[u]
התגלה גן מאריך חיים. הגלולה בדרך
[/u]

[u]
הפיתרון לאריכות ימים - עצלות
[/u]

[u]
האם נמצאה האשה הקשישה ביותר מאז ומתמיד?
[/u]

[u]
תוחלת החיים של הגברים בישראל ממשיכה לעלות
[/u]

[u]
עלייה משמעותית בגירושים בקרב בני 60+
[/u]

[u]
מדבקה לעצירת ההזדקנות אצל גברים
[/u]

[u]
איך להוסיף 14 שנים לחיים
[/u]

[u]
בעוד 35 שנה העולם יהיה שייך לבני 60 פלוס
[/u]

[u]
האם כולנו עומדים לחיות לפחות עד גיל 107?
[/u]
[u]
בשל העלות הגבוהה - קשישים מוזנים בזונדה
[/u] "מוסד ללא רישיון ופיקוח טומן בחובו סיכונים למאושפז", קובע הדו"ח. ביולי 2007 פעלו בארץ 49 מוסדות בלי רישיון ובלי פיקוח על המשרד, בתנאים שלדברי משרד הבריאות ומשרד הרווחה "לא עונים לתנאי המחיה המינימליים הנדרשים". כתוצאה מכך, מספר ניכר של קשישים אושפזו בתדירות גבוהה בבתי חולים בגלל החמרה במצבם הרפואי. לדברי המבקר, יש לגבש דרכים נוספות ולקדם שינויי חקיקה כדי לאתר מוסדות ללא רישיון ולסגרם. אחד הנושאים הצורמים ביותר שמעלה המבקר בדו"ח הוא הקשיים הבירוקרטיים שמערימים הגופים המטפלים על הקשיש ומשפחתו, בניסיון למצוא עבורו מוסד סיעודי הקרוב למקום מגוריו. למרות הוראות משרד הבריאות כי אין להפנות חולה סיעודי מורכב לאשפוז במחלקה מרוחקת, נמצא כי לעיתים נתקל החולה בקשיים מצד שירותי בריאות כללית, ומופנה לנהל משא ומתן עם המחוז בקופה שהוא משוייך אליה, תוך ניסיון להגיע להסדר כספי עם המוסד המבוקש והמרוחק. בעניין הזה, קובע המבקר, על הקופה לגלות גמישות כדי שהחולה הסיעודי יוכל לבחור מוסד באזור בו מתגוררים בני משפחתו, גם במחיר שינוי הנהלים. נושא צורם נוסף הוא הזנת המטופל הסיעודי. חולים אשר אינם מסוגלים לאכול בעצמם מוזנים באופן מלאכותי בדרך שקובעת את ההגדרה הרפואית ואת אחריות המימון הכספי: הזנת הזונדה הנמצאת באחריות מימונים של קופות החולים, והזנת פג, המרוכבת יותר ומגדירה את הקשיש כסיעודי, והאחריות למימון נופלת על משרד הבריאות או המשפחה, בהתאם למצבה הכלכלי. המבקר קובע כי דרך ההזנה לא תמיד נקבעת משיקולים רפואיים אלא משיקולים כלכליים, וקשישים מוזנים בהזנת זונדה בלחץ משפחותיהם כדי לא לשנות את הגדרתם לסיעודים - ובכך להימנע ממימון אישפוזם הסיעודי שעלותו גבוהה. מבקר המדינה ממליץ לבצע עבודת מטה כוללת ומשותפת של משרדי הבריאות והאוצר וכן ארבע קופות החולים, כדי לקדם את העברת האחריות לאשפוז הסיעודי לקופות. (ynet) [@ --- IMG_2 --- @]
להתייעצות עם מומחי מוטק'ה:

[u]
פורום פסיכיאטריה
[/u]

[u]
פורום בדיקות רפואיות, בדיקות דם
[/u]