המושבה הגרמנית וואדי ניסנאס - טיולים בארץ
במחצית הראשונה של המאה ה-19 התגבשה בגרמניה אגודת "ההיכל" (היכל / מקדש). בראשה עמדו שני מנהיגים - הופמן והרדג. הרעיון המרכזי היה חזרה אל ארץ ישראל וחידוש הפשטות של הנצרות כמו בימיו של ישו. הרעיון הרוחני הדגיש את הקשר הבלתי אמצעי עם האל ללא כומר וכנסייה מאחר שבכל מאמין שוכן "מקדש" קטן, ומכאן שמם - טמפלרים.
לאחר ניסיון התיישבות כושל בעמק יזרעאל, בו נתקפו רובם בקדחת, פנו לאזור העיר חיפה ובה הקימו את המושבה הראשונה שלהם בשנת 1868. כמושבה חקלאית המתבססת גם על תעשייה חקלאית היו להם שדות חיטה וטחנת קמח. גידול כרמי ענבים באזור שהיום שוכנים בו הגנים הבהאים (על כן רחוב "הגפן"), תעשיית שמן זית וסבונים משמן זית. המושבה נבנתה כקילומטר מדרום לעיר העות'מאנית מוקפת החומה. הגרמנים הביאו מחרשות וציוד חקלאי מתקדם ובעזרת כירכרות דליג'נס עסקו גם בהובלת צליינים מחיפה לנצרת. במושבה אף היו בתי מלון לאירוח הצליינים.
נעבור בשדרות בן גוריון של היום (שדרות הכרמל בעבר). בתים מספר 30 ו-32 למשל הם בעלי בנייה אופיינית - לכל בית שתי קומות ומרתף. קומת הקרקע שימשה לחדר מגורים ומטבח. הקומה השנייה עם חדרי השינה וגג רעפים משופע כדוגמת הבנייה באירופה. המרתף היה בחלקו שקוע ושימש לאחסון מזון בקרור. כך למשל, במתחם האחורי של בית מספר 24 אפשר לראות שמאחורי הבתים נבנתה חצר משק עזר לבעלי החיים ונחפרו בורות מים. בחלק מהבתים אפשר עדיין לראות באבן הראשה של הפתח ציטוט מהתנ"ך או מהברית החדשה.
מבנה הציבור המרכזי של המושבה היה בית העם ששימש גם כבית ספר, ולא נבנתה כאן מעולם כנסייה. המבנה עבר שימור ומשמש היום את מוזיאון העיר עם תערוכות מתחלפות. מומלץ להיכנס ולהתרשם הן מהתערוכות הקשורות ברובן לתולדות העיר חיפה והן מהבנייה הפנימית. בית מספר 16 היה ביתם של סר לורנס אוליפנט ואשתו אליס, ועד היום מתנוסס בגאון השלט על המבנה. אם יש לכם זמן היכנסו קצת גם לרחובות הסמוכים, כמו רחוב מרדכי אנלביץ ויצחק שדה. אפשר לראות בהם כמה בתי טמפלרים שנבנו בשנות ה-30 בסגנון באוהאוס.
רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק
בשיא התיישבות הגרמנים בארץ ישראל הם מנו כאלפיים איש בסך כל המושבות שלהם. דור הבנים שנסע ללמוד ולהתגייס לצבא בגרמניה חזר לאומני והפך לפרו-פלסטיני, ובזמן מלחמת העולם השנייה הם רוכזו בהתחלה במחנות על ידי הבריטים ולאחר מכן גורשו לאוסטרליה ולגרמניה. המושבה עברה שימור, שחזור ושיקום מבנים. ציר הרחוב הראשי הוזז על מנת ליצור אחדות עם הגנים הבהאים. ניסיון להחיות כאן את התיירות ואת הרחוב: יש כאן מסעדות, בתי קפה ומלון לצד בתי מסחר ועסקים שונים. מדי פעם מתקיים הפנינג חוצות. לקראת חג המולד הרחוב מקושט בעצי אשוח מלאכותיים ובגופי תאורה עם סמלי החג.
מכאן נעלה לכיוון רחוב הגפן וניכנס להתרשם מהרחבה התחתונה של הגנים הבהאים. לא ניתן לעלות (רק לצליינים בהאים מותר לעלות את ההר, כל התיירים בירידה בלבד). נמשיך במורד רחוב הציונות אל ואדי ניסנאס. שכונת ואדי ניסנאס הוקמה אף היא במהלך המאה ה-19 עם "היציאה" מחומות העיר העתיקה חיפה.
עם קום המדינה נותרו בחיפה כ-3,000 ערבים בלבד (לעומת כ-70,000 לפני כן) אשר רוכזו באזור ואדי ניסנאס תחת משטר צבאי. הסופר סמי מיכאל, אז עיתונאי אשר הוזמן לכתוב טור קבוע בעיתון "אל-איתיחאד" שמשרדיו היו בוואדי, כתב את הספר "חצוצרה בוואדי" בעקבות האווירה והנופים בשכונה. בין סמטאות הוואדי נמצא מספר מסלולים המוקדשים לנושאים שונים ומסומנים בלוחות ענק ובהם הסברים. ביניהם: מסלול סמי מיכאל, מסלול אמיל חביבי, ודרך השיר. הרחוב הראשי נקרא רחוב הוואדי, אבל במורד הרחוב ישנו מעין "מזלג" אל רחוב יוחנן הקדוש שבו נמצא השוק. כמעט לכל ירקן יש משפחה באחד מכפרי הגליל, ומשם מגיעים הפירות והירקות הטריים. עוד בשוק - מאפייה, חנויות בשר (לא כשר), חנויות דגים ומספר מסעדות. האוכל המפורסם של הוואדי הוא הפאלפל: פלאפל הזקנים ופאלפל מישל, שניהם זה מול זה ואליהם הצטרף גם פאלפל הוואדי ברחוב יוחנן הקדוש.
מומלץ לעלות ולשוטט בסמטאות הצמודות ולא רק ברחוב הוואדי הראשי. תוך כדי שיטוט בשכונה נראה את יפי האדריכלות של בנייה באבן גיר, עם מרפסות ובהן פתח עם קשתות. בחצרות הבתים נראה עצי פרי כמו גפן ורימון. נרגיש כאילו הזמן עמד מלכת. ואדי ניסנאס, שנעים לבקר בו כל השנה, לובש חג דווקא בחודש דצמבר, עם בוא פסטיבל "החג של החגים". החגים הם כמובן חג המולד וחנוכה, ואליהם מצטרף בשנים מסוימות גם הרמדאן. במשך הפטיבל מתקיימים מופעי חוצות ותהלוכת חג המולד, קונצרטים וסיורים, ותערוכות מוצגות בבית הגפן ובגלריות נוספות. על פי רוב האירועים מתקיימים בימים חמישי עד שבת.
כיצד מגיעים?
1. כרמלית - מתחנת "הנביאים" פונים לרחוב שבתאי לוי ובעקבות השילוט יורדים במדרגות אל רחוב הוואדי.
2. חונים באזור בית הגפן או במושבה הגרמנית (לדוגמה: רחוב הגנים על יד מרכז הקליטה; רחוב אלנבי מזרח בקרבת שדרות בן גוריון) ומשם צועדים בניחותא לכיוון שדרות הציונות. כניסה דרך רחוב אל חרירי, טוגראי או חורי (מומלץ לנצל את ההזדמנות ולהכנס לבית הגפן או לרחבה התחתונה של הגנים הבהאים לצילומים).
מיכל קנדל - מדריכת טיולים. http://www.michal-kandel.com
לקהילת טיולים, נופש ותיירות לחצו
העונה הכי נעימה בשנה, זו שהכי מתאימה לטיולים בארצנו היפה וגם פורחת, כבר כאן. מי הגשמים שטרם התייבשו,...
הקיץ כבר כאן, ואיתו המעלות שמטפסות (והלחות כמובן). במזג אוויר שכזה קשה ליהנות מטיול בטבע, אבל גם לשבת כל...
מתי בפעם האחרונה ביקרתם בגן הלאומי אפולוניה? הרחקתם לחוף ים בארץ שנראה כאילו יצא מריזורט מפנק בתאילנד? אז...