המחשבות יכולות לשנות את כל חיינו

המהפיכה הגדולה ביותר של דורנו היא הגילוי שבני האדם, על ידי שינוי גישתם המחשבתית, יכולים לשנות את ההיבטים החיצוניים של חייהם (ויליאם ג'יימס)

לפני מספר חודשים הזמנתי ארוחה במסעדה מקומית. המלצרית היתה כה אדיבה עד שחברתי ואני מצאנו לנכון לציין עד כמה טוב היא גרמה לנו לחוש בעזרת לא יותר מחיוך וקול מלא חיים. כמה שבועות מאוחר יותר, באותה מסעדה, נתקלתי במלצר שהיה היפוכה הגמור. ניסיתי כמה בדיחות בתקווה להוציא ממנו בדל חיוך, ללא הצלחה. יתכן וסבל מחוסר שעות שינה, או שרב עם חברתו, אולי היה לו חום גבוה, או שזה עתה קיבל חדשות לא נעימות. לעולם לא אדע, כך שאיני יכול לשפוט אותו. אבל במידה מסויימת אני שופט אותו. זה הטבע האנושי. אנחנו נוהגים לפתח דיעה מוצקה בנוגע לאדם שאנו פוגשים בתוך רגעים אחדים, אם לא שניות, רק על סמך התנהגותו באותו רגע. ההתנהגות שלנו היא הרושם שאנו מותירים על כל אחד שאנו פוגשים. גם בזמנים הקשים ביתר, אנשים שידעו לפתח גישה מנצחת יהיו בעלי השפעה חיובית על סביבתם. גישתם היא חלון הראווה של נשמתם.

אנחנו מקשרים תכונות רבות למצליחנים, ביניהן משמעת עצמית, עקביות, מיקוד, אופטימיות. אבל התכונה החשובה ביותר היא הגישה. אם אתם מעוניינים בהפקת המיטב מחייכם, הגישה שלכם כלפיהם היא המקום להתחיל.

גישה טובה תוביל אתכם מאדישות להתלהבות, מחוסר איכפתיות לתשוקה, מסרקזם לאופטימיות. הגישה שלכם היא כן השיגור לכל הצלחה וכישלון שתחוו.

מדוע לאדם אחד יש תשוקה כה גדולה לחיים, עד שהוא קם מוקדם בבוקר והולך לישון מאוחר בלילה כדי לנסות להגשים את חלומותיו, בעוד אדם שני יתקשה לקום מהמיטה מבלי להתלונן? הדבר נובע מאיכות הגישה שלנו. הדרך היחידה בה נוכל לשנות את העולם היא באמצעות שינוי מחשבותינו.

מכל האמיתות הנהדרות החודרות לנשמה ואשר יצאו לאור בדור הזה, אין משמחת ומלאת הבטחה אלוהית מאשר זו - שאנו אדוני המחשבה, מעצבי האישיות, יוצרי התנאים, הסביבה והייעוד. (ג'יימס אלן)

זו הבחירה שלכם
לעולם אל תשכחו כי גישה היא בחירה. אברהם לינקולן אמר פעם: "אנשים יהיו מאושרים במידה שבה יחליטו שהם מאושרים". מדהים עד כמה כל דבר בחיינו מקבל כיוון חדש מרגע שהחלטנו כי בידינו השליטה המלאה על מחשבותינו וגישתנו. לי עצמי נדרש זמן רב כדי לעכל את האמת הזאת. היום בו הבטתי במראה והחלטתי לשנות את גישתי היה היום שבו באמת התחלתי לשנות את חיי. היום ברור כי אבחנה עמוקה זו מהווה את צומת הדרכים החשוב ביותר עבור כל אחד מאיתנו. חישבו על כך. האל (או מי שלא יהיה שם למעלה) נתן לנו את היכולת לבחור כיצד אנו מרגישים ביחס לכל דבר שקורה לנו, את היכולת לבחור באיזה כיוון נבחר ללכת בחיינו. בידינו הבחירה האם ברצוננו להסתפק במועט כדי למלא את חובתנו, או שמא ליצור לעצמנו חיים נהדרים.


רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק


בעסק שלי יש לי צוות של ארבעה אנשים ועוד כתריסר מתמחים. למדתי על בשרי כמה חשובה הגישה הנכונה כדי לגרום לעסק להצליח. למעשה, הגעתי למסקנה כי הגישה חשובה יתר מאשר הכישרון והחריצות. במשך שש השנים האחרונות עברו בעסק כ-150 מתמחים כחלק מהכשרתם כטכנאי הקלטה. רוב חברי הצוות הקבוע נבחרו מתוך אותם מתמחים. והנה, אלה שהפגינו את הגישה הטובה ביותר היו גם אלה שהגיעו הכי גבוה בסולם. לגבי, הגישה חשובה יותר מאשר המומחיות המקצועית ויותר מכל דבר אחר. גישה חיובית היא דבר מדבק, היא משנה את הדרך שבה העסק מתנהל, ולעובדה זו אין מחיר.

הגישה קובעת גם בעסקי השעשועים
בשנותי הראשונות בהוליווד חשבתי שגישת ה"רוקנרול" (עבודה למען הבוס בלי להתייחס לאנשים שסביבך) היא המפתח להצלחה. דרוס ככל יכולתך, בלי שיהיה לך איכפת ממישהו או ממשהו. רבים מהמפורסמים אכן בנו את הקריירות שלהם על התנהגות כזו, המתאימה יותר לגיל ההתבגרות, כשרק הם במרכז. אבל בטווח הארוך אנשים אלה שילמו כמעט תמיד מחיר גבוה על יהירותם. מרתק ומפכח לשמוע את הסיפורים על אלה שפעם היו בפסגת העולם ועתה נמצאים במקום נמוך יותר מזה שבו התחילו את דרכם, נאלצים לעבוד בעבודות מזדמנות עלובות וחיים על זכרונות העבר. כמה מהם התוודו בפתיחות כיצד נכשלו בכך שלא ידעו להעריך את מה שהיה להם ולהבחין כי הם פוגעים באחרים סביבם. זיכרו את האימרה הוותיקה: "האנשים שאתה פוגש בדרך למעלה הם אותם אנשים שתפגוש בדרך למטה". 

דוגמא נהדרת למישהו שזכה להצלחה בזכות גישה נכונה היא דולי פרטון. כשהייתי בן 21 ורק עברתי להתגורר בלוס אנג'לס, עבדתי במשך שלושה חודשים באולם חזרות שבו התאמנו להקות רוק כמו "לד זפלין" ו"פליטווד מק" לפני שיצאו לסיבובי ההופעות שלהם. מוקדם באחד הבקרים מצאתי בפתח האולם אוטובוס הופעות עם ציור של פרפר על גבו. זה היה האוטובוס של דולי.

נשלחתי כדי ללוות אותה לבמת החזרות. הדבר הראשון ששמתי לב אליו היה עד כמה היא מנומסת. היה ברור שהיא נסעה כל הלילה ונזקקה לשינה, למקלחת, לארוחת בוקר, אבל כל אלה לא השפיעו על התנהגותה. היא לא היתה חייבת לחייך, להיות מנומסת, או בכלל להיות מודעת לקיומי, אבל היא עשתה את כל אלה תוך שהיא מותירה עלי רושם שלא יימחה לעולם. שש שנים מאוחר יותר, כשעבדתי כנהג לימוזינה, הסעתי אותה למלון "בוורלי הילס" אחרי אחת מהופעותיה בתוכנית טלוויזיה. היא קידמה בה את סירטה החדש, "תשע עד חמש". בשלב הזה כבר היתה כוכבת בינלאומית. כשיצאה מאולפן הטלוויזיה נהר אחריה עדר של מעריצים ועיתונאים. היא היתה על פסגת העולם, אבל עדיין הפגינה חינניות ואדיבות לכל מי שבא איתה במגע, כולל אני.

לפני כמה שנים היא התארחה אצלי בחווה, כדי לעבוד על אחד מאלבומיה. באותו יום סיפרתי לה על הפעמים בהם הצטלבו דרכינו, ופניה אורו בשמחה. מאז, בכל פעם שאני רואה אותה, או אפילו שומע את שמה, אני חושב תמיד על גישתה הנהדרת לאנשים.