המלחמה האחרונה של שלדון הורוביץ

על העטיפה הפנימית של הספר "נורבגי ללילה" מופיעה תמונת המחבר, ד?ר?ק ב. מילר, איש צעיר למראה, שבחר בספר להיכנס לעורו של יהודי אמריקני קשיש, אלמן ואב שכול, שנכדתו היחידה והנשואה משוכנעת שהוא לוקה בשלבים מוקדמים של שיטיון ועל כן היא עוקרת אותו מביתו וממולדתו ולוקחת אותו לגור איתה ועם בעלה הנורבגי באוסלו, הרחוקה מניו יורק לא רק עשרות אלפי קילומטרים פיזיים, אלא גם תרבותיים ונפשיים.

שלדון הורוביץ הוא שען וסוחר עתיקות לשעבר, בן 82, שהתאלמן מאשתו האהובה מייבל, שבנו היחיד סול נהרג במלחמת וייטנאם ושגם חברו הקרוב ביותר ביל כבר מת. וכך הוא בעצם נגרר אחרי נכדתו היחידה, ריאה, לחיות איתה ועם בעלה לארס באוסלו, נורבגיה.

שלדון, המכונה דוני, שהכול זר לו, משתף פעולה (חלקית) עם ריאה בחוסר חשק, בלשון המעטה. ריאה מצדה נוהגת בו כבקשיש בעייתי ודי חסר ישע, כי היא משוכנעת בטענה שהעלתה סבתה עוד בחייה - כי שלדון לוקה בשלבים ראשונים של שיטיון. הוא אמנם חוזר שוב ושוב בחלומותיו לעברו הרחוק במלחמת קוריאה, עבר שמסר גרסה אחת שלו למשפחתו ובזיכרונו שמורה גרסה אחרת; הוא חוזר שוב ושוב לרגעי מותו של סול בווייטנאם למרות שלא היה שם בעצמו, אלא רק שמע את הסיפור לפרטיו; לפעמים הוא מדבר בראש עם חברו המת ביל; ושלל התנהגויות שלו שבעבר נתפסו כאקסצנטריות, נראות עכשיו יותר כמין נתק מהמציאות. אבל שלדון עדיין כאן. אלא שהוא פשוט לא ממש רוצה להיות כאן - באוסלו, כזקן תלוש ותלוי בנכדתו. מצד שני, אין לו בדיוק לאן לחזור.

וכך, קצת כמו ילד נרגן, הוא עושה לא מעט דווקא, כשמסביב זורמים להם החיים הנורבגיים השקטים. עד שבוקר אחד, כשהוא לבדו בדירה, הוא שומע - שוב - קולות מריבה רמים מדירת השכנים למעלה, וכשהוא שומע את השכנה נמלטת במדרגות עם בנה הקטן הוא מחליט לעשות מעשה. הוא פותח בפניהם את הדלת ומציע להם מקלט מאימת הגבר שרודף אחריהם. שלדון איננו סתם איש טוב. הוא יהודי רדוף, מלא רגשי אשם. בין היתר על שלא נלחם במלחמת העולם השנייה, למרות שהיה אז רק בן 14.

עוד על ספרים:

שגיאות גדולות

מתי זיכרון נהפך למזכרת

מה שהפרקליט עשה בכלא

גיבורות של נייר