המפלצת ממינסוטה

 ג'וש באזל, מחבר מותחנים אמריקני, דווקא התחיל טוב. לפני כשלוש שנים יצא בעברית המותחן הראשון שלו, "לנצח את מלאך המוות", שהיה מותחן נוסחה זריז, קליל ומבדר. במרכזו עמד גיבור סימפתי - רופא גדל ממדים בשם ד"ר פיטר בראון, שבעברו היה רוצח בשירות המאפיה.

כדרכם של לא מעט כותבי מותחנים שרואים כי גיבורם הבלשי שרד עלילת ספר אחד בהצלחה יתרה והתחבב על הקוראים, גם באזל החליט כנראה שהפופולריות של בראון מצדיקה את החזרתו לסיבוב מותחני נוסף. זה מה שהוא בעצם עושה ב"יצור פראי", המותחן החדש בעברית שלו שיצא באחרונה, אלא שלוקח זמן להבין את זה, גם אם קראתם את המותחן הקודם ובניגוד למקובל במותחנים סדרתיים. וגם כשזה מתחוור, באזל מצליח בעיקר לקלקל את הרושם הסימפתי שהותיר גיבורו בעבר.

בגלל שזכרתי את "לנצח את מלאך המוות" כמותחן חביב לסוגו, ציפיתי לאותן תכונות גם מהספר החדש. מה רבה הייתה אכזבתי לגלות, עמוד אחרי עמוד, שכל מה שהיה חינני שם - החל בגיבור וכלה בהערות שוליים - נהפך כאן למטרד מנג'ס, לגיבוב בלתי נגמר של הטפות פוליטיות, אקולוגיות, חברתיות וסתם צדקניות, לכתיבה מתחכמת כביכול שהיא בעצם סתם מין או?ב??ר?חו?כ?עמ?יו?ת מעצבנת, ושכל זה תלוי כאבני רחיים על כתפי עלילה מופרכת ומקושקשת.

כל מחבר מותחנים בעל גיבור סדרתי יודע שיש כללים להצגת גיבור חוזר, כך שמי שמכיר - יידע במה מדובר אך לא ישתעמם, ומי שלא מכיר - יבין מיד מי הטיפוס. באזל החליט כנראה להיות מקורי ושונה, והתוצאה היא שהוא לא ממש מצליח לזהות את גיבורו כחוזר מספיק מהר וברור וגם לא לבנות דמות עצמאית חדשה מנומקת היטב או מעוררת אמפתיה.

עוד על ספרים:

תסריטאית מחפשת סופרת

וכל המושבה ידעה ושתקה

אני כבר אנוח בקבר

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם, לקבל המלצות מגולשים או לשוחח על ספרים? לקהילת קריאה וספרים מומלצים: לחצו