המרדן לבית דיין

צילום: שמואל רחמני

כשם שלפעמים קשה להאמין שישראל כבר מזמן איננה מדינה צעירה וחצופה שרק אתמול נולדה, כך קשה אולי לקלוט שאסי דיין, שגילם כהגדרתו את "הדוגמן של הפלמ"ח" בסרט "הוא הלך בשדות", נמצא כבר לגמרי בצד השני של גיל שישים וכהגדרתו, חי "מספיק בשביל ארבעה אנשים". אבל כשם שכל מהדורת חדשות מטיחה בפנינו את המציאות בכותרותיה, כך גם דיין, כבר בפתח הסדרה התיעודית האוטוביוגרפית שלו "החיים כשמועה", מטיח את האמת בפנים - בניסוחים מדויקים ומושחזים, בלי שום הנחות, פילטרים מרככים או זוויות צילום חומלות.

כבר בפריימים הראשונים של הסדרה, שתשודר בערוץ 10 מיום א' (13.1), ובחודש הבא (מ-4.2) גם בערוץ 8 בכבלים, דיין מתייצב בפני המצלמות כפי שהוא: בן 65, שוקל 130 קילו, אחרי התקף לב, עם גוף קורס. כל ההגדרות הן שלו, והוא משמיע אותן בקולו החרוך, באינטונציה המשתרכת כאילו-אדישה שלו, בניסוחים מרהיבים ומבריקים. ובסיפור שלו הוא מספר את סיפורה של משפחתו, ובמידה רבה - גם את סיפורה של המדינה.

שלושה פרקים יש בסדרה, ובהם הרבה צילומים, קטעי ארכיון ישנים ונדירים, קטעי סרטים וראיונות ושלל צילומי סטילס וקטעי עיתונות, אבל בעיקר יש בהם את אסי דיין מספר על אסי ומשפחת דיין. והסיפור שלהם הוא חלק מהמיתולוגיה הישראלית, והוא דרמה אנושית סבוכה ובלתי נגמרת שדיין, שהוא לא רק הדמות המרכזית בה, הוא גם כותב מחונן, ועל כן יודע לספר אותה באופן מרתק, שנון, מצחיק-מכאיב, כובש ומדויק.

הפרק הראשון נפתח בספירת מלאי אישית שלו, שמתחילה בסרטים ששיחק בהם, כתב וביים, נמשכת במניין שנות האשפוזים הפסיכיאטרים, החתונות והמלחמות שבהן השתתף ומסתיימת ב"לפני הכול - אבא אחד עם עין אחת". אבא שיחד עם אמא רות קרא לו אסף על שם אסף המשורר בתהלים וכינה אותו פיקול, שזה קטן (הוא הכי קטן במשפחה) באיטלקית.

דיין מספר על הילדות המוקדמת בנהלל, על מחלת הטיפוס שנדבק בה ממבחנה שנשברה בבית, אחת מאלה שנועדו להפיץ את המחלה במי השתייה של הירדנים; איך ברח לצד הירדני של ירושלים כשגרו שם והוא בן שלוש בלבד, איך בן שמונה היה הבן של הרמטכ"ל. הוא מספר על המשך הילדות, בצהלה, "בוורלי הילס של המטכ"ל", איך עם חברים גנב מכוניות וערך מרוצים ואיך בן 12 הסיע את אביו לחיפה. הוא מספר על התבגרות בצל אב שנהפך לאגדה, על המטפלת שמחה שלימדה אותו אהבת סיפורים, על מבצע קדש ועל "העולם הזה", שבו היה מתעדכן כל שבוע על מעללי אביו.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק  

הוא מספר על ההחלטה להיות סופר ועל הסיפור הראשון שלו שפורסם, על הבריחה הגדולה לקפריסין עם חבר; על השירות הצבאי ואהבתו הראשונה לאהרונה; על גילוי עולם המשחק והסרטים הראשונים שעשה; על החתונה הכפולה עם אחותו יעל ועל היחסים שהתערערו עם אביו. הוא לא עושה הנחות לאף אחד, ודאי לא לעצמו, והוא כאמור מנסח הכול ומגיש את הדברים בכישרונו השובה והייחודי. כשהוא מתאר ילדות לצד אביו הרמטכ"ל, הוא מתאר: "את רוב זמנו השקיע בהקמת המשפחה החדשה שלו - צה"ל, צבא ההתקפה לישראל". על ההתמכרות לחיפוש עתיקות של אביו הוא אומר: "התחלתי להרגיש את חוסר נוכחותו בבית שהתמלא בשברי חרסים".

הוא מתאר את עלבונו מכך שאביו כינה את השירים שכתב "קשקוש". הוא מספר על אכזבתו העצמית כשלא הצליח לכתוב ואיך התגלגל, בעיקר בזכות ייחוסו המשפחתי לקולנוע - "במקום להיות שחקן קולנוע עבדתי כסניף של אבי". באיזמל מושחז הוא מנתח את תהליכי השינוי שעברו על אביו אחרי מלחמת ששת הימים ובהמשך, אחרי גירושיו מרות. אחרי המלחמה, הוא אומר, אביו היה "נפוליאון הישראלי... היה לו מרצ'נדייזינג בסדר גודל של מיקי מאוס... הוא התמסר לאגדה ודרש תשלום על כל הופעה". אירוע השיא, לדבריו, היה החתונה הכפולה שלו ושל אחותו יעל, שאליה הוזמנו 7,500 איש.

וכך הלאה וכן הלאה, אגדת דיין המרתקת כשלעצמה נהפכת למהפנטת מפיו של אסי דיין הרואה והמראה, קוסם של מילים, שחקן נהדר בדרמה של חייו.

"החיים כשמועה", סדרה דוקומנטרית של ערוץ 10 והוט, ערוץ 10 החל מ-13.1, 21:00, ערוץ 8 בכבלים החל מ-4.2. תסריט והגשה: אסי דיין; בימוי: עדי ארבל, מויש גולדברג; צילום: שרק דה מאיו; עריכה: טל רבינר; הפקה: אמיר הראל, איילת קייט - למה הפקות; הפקה בפועל: מיכל אליאב. אורך כל פרק כ-44 דקות