המשפחה הרב דורית: מי דואג למי

(צילום: Shutterstock)

"עד 120", מברכים אותנו בכל יום הולדת, ויותר ויותר מאיתנו לוקחים את הברכה כלשונה ומטפסים אל ה-100 ולאחריו. "אנחנו עדים למהפכה דמוגרפית", אומרת פרופ' אריאלה לבנשטיין מהחוג לגרונטולוגיה והמרכז לחקר הזיקנה באוניברסיטת חיפה. "שיעור הזקנים מתחיל לעלות על שיעור הצעירים בשל ירידה בילודה ועלייה בתוחלת החיים, וגם ישראל כבר לא ארץ צעירה".

שאלת מיליון הדולר, תורשה או סביבה, נשאלת גם כשבאים להסביר אריכות ימים מופלגת. תהיה הסיבה אשר תהיה, בשנת 2025 צפויה אוכלוסיית בני ה-60 פלוס בעולם להכפיל את עצמה, והדבר בעייתי. "יגיע מצב שבו הצעירים המעטים יצטרכו לשאת בעול הטיפול בזקנים הרבים".

הדברים נאמרו במסגרת ההרצאה "היחסים הבין דוריים במשפחה המזדקנת", בקתדרה לגרונטולוגיה באוניברסיטת תל אביב, של מכון הרצג לחקר ההזדקנות והזיקנה". אחת השאלות שלבנשטיין ביקשה לבדוק היא האם בני המשפחה הם אלה שאמורים לשאת בעיקר נטל הטיפול בקשישים, או שזהו תפקיד המדינה. 

"החברה הישראלית מרוכזת סביב המשפחה", היא אומרת. "זה קשור לדת היהודית והמוסלמית, לניצולי השואה ששאפו להקים משפחה, לחשש ממוות במלחמות. החברה בישראל תופשת את המשפחה כאחראית לחבריה. אגב, גם החוק אצלנו אומר שאם מישהו לא יכול לדאוג לעצמו, חובתם של בני משפחתו לדאוג לצרכיו.

"על פי תיאוריית החליפין, המבוססת על מודל חברתי-כלכלי, בכל אינטראקציה יש עלות ורווח, כשבתחום החברתי לא מדובר על עלות ורווח כספיים. גם במסגרת המשפחה יש קבלה ונתינה. ההורים נותנים לילדים ומצפים לתמורה, לרוב רגשית. בזקנתם הם מצפים לעזרה מהילדים, כריבית על ההשקעה שלהם.

"חוקר בשם דאוד אמר שסטטוס חברתי הוא המאזן בין תרומת האדם לחברה להשקעה שלה בו. אצל אדם מבוגר החברה משקיעה יותר מאשר מקבלת, וזה יוצר את תופעת הגילנות ואת ירידת הסטטוס של הזקן בחברה. הוא לא תורם, אז למה לנו להשקיע בו? ככל שהתרומה היא הדדית, גם במסגרת המשפחה וגם בחברה, כך האדם המבוגר ירגיש טוב יותר".

בשל תוחלת החיים העולה הפכה המשפחה הממוצעת לרב דורית, וארבעה ואף חמישה דורות במשפחה אחת כבר אינם מחזה נדיר. התנהלות נכונה במשפחה רב דורית מחייבת אותנו, לדברי לבנשטיין, ל"בגרות פיליאלית (משפחתית)". כלומר, ללמוד לקבל כל אחד מבני הדורות האחרים כישות עצמאית ולכבד את רצונותיו, גם אם הם מנוגדים לשלנו. 

הסולידריות המשפחתית הבין דורית היא רבת פנים, והמחקר בוחן אותה בכמה מדדים: עד כמה תכוף הקשר ומה הם דפוסי האינטראקציה, עד כמה הצדדים חשים קרבה, עד כמה הם מסכימים על תפישות חיים, עד כמה מתרחשת עזרה במשפחה וכמה היא הדדית, עד כמה המחויבות המשפחתית מושפעת מציוויי החברה ומהו המרחק הגיאוגרפי בין בני המשפחה, כמה אנשים יש בה ומה מצבם הבריאותי. גישה נוספת, פוסט מודרניסטית, היא הגישה הדו ערכית, המדברת על רגשות חיוביים ושליליים במקביל כלפי המחויבות המשפחתית. 


רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק


כשמדובר על עזרה וטיפול בבן משפחה נזקק, מדובר בעיקר על נשים. "עם המהפכה הפמיניסטית נשים לקחו על עצמן עוד ועוד מטלות, אבל הן אלה שעדיין גם מטפלות בבני המשפחה. הנשים של דור הביניים נקרעות בין הילדים המתבגרים ולעתים הנכדים לבין הבעל, העבודה וההורים המזדקנים, ולעתים הן מתמוטטות. המדינה מצמצמת שירותים ומטילה יותר ויותר מהאחריות על המבוגרים על המשפחה".

הבעייתיות בקשר מחויבות משפחתי היא גם של ההורים עצמם, שמעדיפים שלא להסתמך אך ורק על הילדים. לבנשטיין מצטטת מחקר שנערך לפני כעשור בחמש מדינות, בהן ישראל, ועסק בין השאר באחריות פיליאלית. על פי המחקר, מרבית המבוגרים העדיפו שותפות של המדינה בטיפול בהם ולא רצו לעבור לגור ליד הילדים וליפול עליהם למעמסה.

כדי להקל על התלות המשפחתית מציעה לבנשטיין לנקוט בחינוך להעצמה ולתמיכה בסולידריות הבין דורית. בנוסף, לתת אפשרויות לעזרה בבית לקשישים, אפשרויות סיוע זמינות ושיפור הנגישות של תחבורה. ברמת המשפחה היא ממליצה לאפשר לעובדים המטפלים בבן משפחה שעות עבודה גמישות או אפשרות לעבודה מהבית.

הרצאות נוספות של הקתדרה לגרונטולוגיה ייערכו ב-20.3, 17.4 ו-22.5. 
פרטים באתר מכון הרצג: www.spirit.tau.ac.il/herczeg

בחודש הבא יתקיים אירוע נוסף בתחום, הכינוס הדו שנתי ה-19 של האגודה הישראלית לגרונטולוגיה, המפגש המדעי והמקצועי המרכזי של העוסקים בזיקנה בישראל. ישתתפו בו חוקרים ואנשי עשייה מכל קשת הדיסציפלינות המדעיות ומגזרי העשייה החברתית והכלכלית. 
בצד המושבים המקצועיים תתקיים במסגרת הכינוס תערוכה מקצועית גדולה לעוסקים בזיקנה שתאפשר מפגש עם נציגי תוכניות לימוד לגיל השלישי, ארגוני תמיכה, נותני שירותים וספקי מוצרים לאוכלוסייה המבוגרת. 
5-6 במרס 2012 במרכז הירידים בגני התערוכה בתל אביב.
פרטים באתר הכינוס www.ortra.com/gero



לפורום הורות וסבתאות: לחצו   

לפורום פסיכולוגיה ומשפחה: לחצו

הילדים חזרו הביתה? כך תתמודדו