המתכון לאושר בגיל המבוגר: אהבה וידידות

קייט כריסטי (96) היא דוגמא טובה כיצד יכולה חשיבה חיובית להשפיע על האושר, והאושר ? מצידו ? על בריאותנו. במכתב שכתבה לפני 35 שנים סיפרה קייט כי היא היתה מופתעת לגלות כי היא מרוצה בגילה המבוגר (אז בת 60) ולהודות למי-שלא-יהיה על בריאותה הטובה. היום אומרת נכדתה של קייט, קתרין (58), כי המסר של סבתה בנוגע לאושר נתן גם לה מטרה וכיוון. "אני עובדת קשה יותר כדי להישאר בריאה ובכושר משום שאני רוצה ליהנות מחיי בגילה של סבתי."
האושר נמצא במוחנו
הסיפוק של קייט בגילה המתקדם אינו מקרי, כנראה. במשך כל חייה התמודדה עם האתגרים שניצבו בפניה ועם קשיי הקיום ותלאות החיים הרגילות בקור רוח ובגישה חיובית ? כאלה שהפכו אותה למאושרת ולמלאת חיים בהווה. גישה זו עולה קנה אחד עם מספר מחקרים שהוכיחו כי דרך ההתייחסות שלנו לחיים היא שתבנה את עתידנו, ודאי בנוגע לאושר ולסיפוק. "אין טעם בחיים ארוכים אם אינך מאושר", אומר ג'ורג' וליאנט בספרו "להזדקן טוב: קווים מנחים מפתיעים לחיים מאושרים יותר". וליאנט, פסיכיאטר מבית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד, מצביע על כך שהיכולת להיות מאושר בגיל מבוגר תלויה באינטליגנציה הרגשית שלנו יותר מאשר ביכולת האינטלקטואלית או בסגנון חיים עשיר. אלה שנהנים מיחסי אהבה וידידות ולומדים מטעויות ומנסיון חייהם כדי להשביח את שנותיהם המאוחרות, ודאי שייהנו מאושר גדול יותר יחסית לאלה שלא נהנים מאהבה או לא לומדים להפיק לקח מטעויותיהם בדרך.
הגישה היא הכל
"מה שהפך את חיי לכה מעניינים ונהדרים היתה, כפי הנראה, היכולת להמציא עצמי מחדש כל פעם, בדרכים שונות, לעשות דברים שונים ולעולם לא להגביל עצמי לקריירה מסויימת, אלא להיות מוכן למשהו חדש" ? כותב אחד מכוכבי המסך הגדולים של קנדה, פיל פרייזר. פרייזר (70) לא רק היה מגיש החדשות השחור הראשון בקנדה, אלא שימש בקריירה הארוכה שלו גם כמפיק תוכנית רדיו, טלוויזיה וקולנוע, הקים את פסטיבל הטלוויזיה הגדול במולדתו, שימש כיו"ר ועדה לזכויות האזרח וכנשיא חברת כבלים, וכיום הוא פרופסור לתקשורת באוניברסיטה ועומד לפרסם את ספרו הראשון. "תמיד בטחתי ברוחניות שלי," אומר פרייזר. "הבנתי שהחיים הם מסע, ושהמסע הוא העניין ? לא היעד בקצהו. מעולם לא פחדתי מהמוות, מה שאומר שתמיד יכולתי להסתכל על החיים כמסע מהלידה ועד למוות, מסע שעדיף שיהיה הרפתקה אחת גדולה מאשר טיול משמים." הגישה, אם כך, חשובה. אבל גוף בריא תורם גם להרגשה קלה יותר ביחס לחיים. המחקר שנערך באוניברסיטת הרווארד מצא כי הפסקת עישון לפני גיל 50 היתה המדד הטוב ביותר לבריאות טובה בגיל מבוגר. לדברי וליאנט, העישון גרוע יותר מהשמנה, צלוליט ואי-שמירה על הכושר גם יחד. בניגוד לעישון, העלה המחקר כי שותים כבדים יותר משהם הורסים את בריאותם ? הם הורסים את יחסי החברה שלהם, אחד הגורמים החשובים ביותר לאושר. גם פעילות גופנית מסלקת את הדיכאון ובכך סוללת את הדרך לאושר, או לפחות להנאה. מחקרים שונים הוכיחו כי תוכנית אימונים קבועה משפרת את מצב הרוח ומפחיתה את הדיכאון בדיוק כמו כדורים נוגדי-דיכאון. מיותר לציין ? היא גם בריאה יותר לגוף. ריקוד, הליכה, ריצה ורכיבה על אופניים ? כולם תורמים להעלאת קצב הלב, לשחרור כימיקלים במוח הנקראים אנדורפינים הגורמים לתחושת אופוריה קלילה. שלא לדבר על כך שגוף מאומן וחזק גורם לנו להרגיש טוב, אפילו גאווה בעצמנו. במקרים של זוגיות ? הוא משמש גם זרז למשיכה הדדית. ואהבה, כידוע, גורמת לאושר.
אהבה וידידות נוגדי דיכאון
ואכן, חיי חברה עשירים הם דבר משמעותי בכל גיל. "אלה האנשים הטובים שאנו פוגשים בחיינו בכל גיל שהופכים את הגיל המבוגר למהנה יותר", כותב וליאנט. "למרבה המזל, אין שום דבר שמגביל את ההיכרויות החדשות לגיל צעיר. לב פתוח לחברים חדשים בכל גיל לעולם לא יהיה בודד, גם כשהוא סובל מהאובדן הבלתי נמנע של ידידינו ומכרינו. כך גם העבודה על נישואים מוצלחים ? היא לא רק תורמת ליחסים בהווה, אלא גם לאושרנו בגיל מבוגר. מה שהפתיע אותי היתה העובדה שהנישואים משביחים ומעמיקים בין גיל 70 ל-80. מה שמוכיח כי כדאי להתחיל לעבוד על היחסים כבר בשנות ה-40 וה-50 ? וגם זה שיעור שהמבוגרים יכולים לתת לילדיהם." אנשים נוטים להפסיק להתאמץ לעשות דברים שהם נהנים מהם כשאין להם פרטנר לחלוק אותם איתו. אבל כדי למצוא אושר, ולהחזיק בו, לעיתים די במציאות משהו שייתן משמעות לחיים ? מישהו לאהוב ומשהו להשתוקק אליו. זה יכול להיות בעל חיים (ר' אלבום חיות לאימוץ באלבומי מוטק'ה), אבל כמובן שעדיף בן-זוג או פרטנר לחיים או לבילויים. לא סתם רווקים ואנשים בודדים סובלים יותר מדיכאון, וגם מבעיות בריאות (אגב, גברים נוטים יותר מאשר נשים לדיכאון בגיל מבוגר, כנראה משום שלנשים בדרך כלל יש יותר חברות). מחקר שנערך בנושא זה העלה, כי תוחלת החיים של נשים גרושות או פרודות קצרה בלא פחות מארבע שנים יחסית לזו של עמיתותיהן הנשואות או שנמצאות ביחסים. אצל גברים עולה ההפרש הזה לשמונה שנים! בן/ת-זוג הוא/היא התרופה הראשונה במעלה לבדידות ולדיכאון. לא סתם זוגות נשואים רבים יוצאים דווקא מבתי הדיור המוגן. לעתים, די באוזן קשבת לצרותיך כדי שגם אתה תוכל לנסח לעצמך טוב יותר את מטרותיך ויעדיך. דיבור עם עצמנו אף פעם אינו מעניק פרספקטיבה מלאה לחיינו. ובהיעדר פרספקטיבה שכזו ? הפתרונות שאנו נוקטים טובים פחות. בהמשך לכך גם התוצאות טובות פחות. מה שמוביל לפחות אושר. והנה נסגר המעגל.

לכתבה הראשונה בסדרה