הסוד האפל של הבלונדינית המסתורית

בשבוע שעבר פורסמה (ב"הארץ") כתבה מתורגמת מה"גארדיין" הבריטי אודות סופר המותחנים האמריקני המצליח ג'יימס פטרסון, שמכר כבר מאות מיליוני עותקים מספריו ונחשב למוסד ולאימפריה בענף המו"לות האמריקני. הכותב החרוץ והפורה הזה שכלל את שיטת עבודתו ומעסיק בקביעות צוות כותבים שחתומים איתו על ספריו. בעצם, הוא מעין מפעל לייצור ספרים שמנפיק בכל שנה עשרה לפחות, ולא רק מותחנים (בסדרות של חוקרים חוזרים, כמו הפסיכולוג אלכס קרוס, לצד מותחנים יחידים), אלא גם רומנים רומנטיים וספרי ילדים ונוער.

פטרסון לא רק פיצח את הנוסחה לכתיבת מותחנים זריזים וקלילים, הוא המציא אחת חדשה, מצליחה ביותר. אפשר לפקפק או לזלזל בערך יצירתו, אפשר להתפעל מהיקפי מכירות ספריו וקצב יציאתם, אבל בין אם מתייחסים אליו כאל מין מקדונלדס של עולם הספרים או כאל כותב מוכשר לסוגתו - אי אפשר להתעלם ממנו.

לכן הזדרזתי לקרוא את החדש שלו בעברית, "בלי להשאיר עקבות", שיצא בארצות הברית ב-2011. מאז הספיקו פטרסון ושות' להוציא 25 ספרים נוספים (!) ו-2013 טרם תמה. לצד פטרסון חתום על הספר מייקל לדוויג', ובעקבות הכתבה שבה סיפר פטרסון על שיטת עבודתו, תהיתי מה באמת היה חלקו של לדוויג' זה, האם היה בעיקר כמין פועל שחור או בעצם הוא שהפך רעיון כללי לעלילה מפורטת. אין לי תשובה, אבל יש לי כמה מסקנות (בתום קריאה): לא משנה מה חלוקת העבודה בין פטרסון לשותפיו-כפיפיו, ברור לגמרי שהם פועלים לפי שיטה ונוסחה יעילה ובדוקה, שמובילה אותם לתוצאה המבוקשת - מותחן קליל, זריז וקריא, שמתאים בול לנסיעות, לחופשות, לשדות תעופה ולשפות בריכה.

פטרסון נוקט באמצעים טכניים ברורים והעובדה שאינו מסתיר אותם אינה מורידה מיעילותם. הוא הולם בקורא בקורנס של רעש-מסתורין, המולת אירוע, או דבר מה לא ממש מובן כדי לעורר סקרנות כבר במשפטי הפתיחה. כך הוא לוכד את הקורא, שרוצה לדעת "מה קורה פה" עוד לפני שגיבש עמדה ממשית ביחס לספר ולדמויות. הוא כותב במשפטים פשוטים (למרות שבתרגום חלקם יצאו מסורבלים), בפסקאות קצרות ובפרקים קצרצרים. זה יוצר סוג של קוצר נשימה (מתח), בונה תחושה של נו-מה-הלאה, הולם היטב את טווח הקשב המתקצר של חלק מהקוראים (דור הפוסטים והטוויטים), ומאפשר לקרוא עוד קצת בלי לאבד ריכוז, גם בתור לצ'ק-אין לטיסה, ואפילו בסופרמרקט.

נכון, זו לא ספרות גדולה או דגולה, וגם באגף המותחנים הספר אינו משתייך לאגף המותחנים המתוחכמים, המעמיקים והמאתגרים. אבל הוא גם אינו מתיימר להיות כזה, הוא במוצהר ובמכוון מותחן נוסחה במשקל נוצה, וככזה - הוא עושה את העבודה. כשם שאין מקום להשוואה טלוויזיונית בין "הסמויה" לבין "המנטליסט", למרות ששתיהן סדרות בלשים-משטרה, כך אין מקום להשוות את תוצרת פטרסון למותחנים של ג'ון לה-קארה למשל. אבל, כמו שנאמר: יש מקום לכולם. בעיקר בקיץ החם, המעיק ורב הנופשונים.

שורה תחתונה: כמו פופקורן: כשמתחילים - אי אפשר להפסיק, אבל זה בסך הכול חטיף, לא באמת מעדן גורמה או מאכל משביע.

"בלי להשאיר עקבות", מאת ג'יימס פטרסון (ומייקל לדוויג'). תרגום מאנגלית: רוני שרי-פרייז. 341 עמודים. הוצאת מודן

עוד על ספרים:

היה או לא יהיה

המסע למציאת האישה המושלמת

אני נהנה לכתוב כיד הדמיון המתפרע

בשבילי לכתוב זה כמו לנשום

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם, לקבל המלצות מגולשים או לשוחח על ספרים? לקהילת קריאה וספרים מומלצים: לחצו