הסוכרת והמין, או: התפקוד המיני בחולי סכרת

הסוכרת היא קבוצת מחלות מטבוליות המתאפיינות ברמת סוכר גבוהה בדם הנובעות מהפרעות בפעילות האינסולין, או בהפרשת האינסולין, או בשניהם גם יחד. רמת סוכר גבוהה בדם שנמשכת לאורך זמן גורמת לנזק לטווח ארוך ולפגיעה במערכות שונות, כגון מערכת העצבים, מערכת הלב וכלי הדם ועוד. הנזק העצבי במערכת האוטונומית של מערכת המין בחולה הסוכרתי יגרום להפרעה ניכרת בזיקפה. הפגיעה היא בעצבוב המערכת האוטונומית באזור הסקרום (גב תחתון) המשותף למנגנון הזיקפה ולהתרוקנות כיס השתן. אולם, אצל החולה הסוכרתי ישנה במקביל גם פגיעה בכלי הדם הדקיקים המספקים דם וחמצן לעצבים באזור הבטן התחתונה. עצבים אלה, שאחראים גם למנגנון הזיקפה, נפגעים במיוחד אצל חולה הסוכרת, ובעקבות כך נפגע התפקוד המיני. הסבר נוסף לפגיעה הקשה בתפקוד המיני אצל חולה הסוכרת נובע מכך שהנוירופתיה (פגיעה בתפקוד המערכת העצבית המאופיינת על ידי תופעות כגון הפרעות בתחושה עד כאב, הפרעות מוטוריות עד כדי ניוון שרירים, או הפרעות במערכת העצבים האוטונומית), ו/או הווסקולופתיה (פגיעה במערכת העורקים והוורידים הגורמת לשינויים בכלי הדם בכלל וכלי הדם הקטנים במערכת המין בפרט עד כדי הפרעה למנגנון הזקפה) גורמות לירידה בתפקודו של אותו האנזים הנחוץ ליצור של חמצן חנקני (NO). כאשר ישנה ירידה ביצירת NO - יורדת גם כמות ה-GMP החיוני להרפיית השריר החלק באיבר המין. הרפיה זו דרושה להופעת הזיקפה. פירוק GMP, שממילא רמתו נמוכה, ע"י אנזים מסויים גורם לירידת זיקפה מהירה. בחולה סוכרת המנסה לקיים יחסי מין, הזיקפה המיידית שמופיעה היא בדרך כלל חלשה בעוצמתה. גם כאשר אצל החולה הסוכרתי מופיעה הזיקפה הראשונית - היא נעלמת בצורה די מהירה. ההסבר לכך, בנוסף לנאמר לעיל, הוא הנזק ברמה העורקית שגורם להחלשת העוצמה של הזיקפה המיידית. כאשר מתווספת לכך גם פגיעה ורידית (כלומר - דליפה/בריחת דם מהגופים המחילתיים בפין), אזי תיעלם הזיקפה במהירות.



הטיפול בחולי הסוכרת
הטיפול בחולי הסוכרת נגזר על פי רמת הנזק והפגיעה שנגרמה הן בהיבט של המערכת הווסקולארית (כלי הדם) והן בהיבט של המערכת הנוירולוגית (עצבית) והשפעתם היחסית על כלי הדם והעצבים באיבר המין. אצל חולי סוכרת הסובלים ממחלה קרדיו-ווסקולארית הפרעת הזיקפה הקשה ביותר מופיעה כאשר הם גם מעשנים למעלה מ-20 שנה. אולם, שילוב סוכרת עם מחלת לב גורם אף הוא להפרעה בזיקפה יותר מאשר בחולה סוכרתי ללא מחלת לב. ישנם מספר סוגי טיפול הניתנים לחולי הסוכרת. כל טיפול חייב להיות מותאם לפי רמת הנזק/ההפרעה שישנה בתפקוד המיני. [u]תרופות [/u] א. קבוצת התרופות מורכבת בעיקר מתרופות צמחיות הנלקחות בפה. מטרתן להגביר את הפרשת ה-NO (nitric oxide) בין השאר בגופים המחילתיים של איבר המין, ועל ידי כך לגרום להרפיית השריר החלק בפין. בקבוצת תרופות זו ניתן למנות: כדורי יוהימבין, או L-ARGININ, שבחלק מהמקרים, בעיקר כשהפגיעה קלה, משפרים את הזיקפה. קיימות תרופות בעלות השפעה דומה שאינן ניטלות בבליעה, כגון פנטולאמין (רג'יטין), המשמש כחלק מטיפול זריקתי, ואפומורפין (uprima) שבקרוב תופיע במשאף הנשאף זמן קצר לפני המגע. ב. קבוצת תרופות מעכבי אנזים PDE5. תפקידו הראשוני של אנזים זה הוא לפרק את ה-GMP ולהביא לסיום הזיקפה. אולם, אם נעכב אנזים זה, יתמהמה פירוק ה-GMP והזיקפה תתמשך. בקבוצה זו קיימות שלוש תרופות הניטלות דרך הפה (בבליעה): VIAGRA (סילדנפיל); שהיא הראשונה שפותחה והידועה ביותר, CIALIS (טדאלאפיל), LEVITRA (ורדנאפיל). שתי התרופות האחרונות קיימות מספר שנים והצטבר אודותיהן מידע רב. הרופא המטפל בעל הניסיון והידע צריך לבחון ולהחליט איזה סוג כדור מתאים לאיזה מטופל, בהתאם לגילו ולמצבו הכללי, בהתאם לרמת הסוכר בדם המטופל ובהתאם לתופעות הלוואי של הסוכרת שקיימות באותו מטופל. פרסומים רפואיים מדברים על רמות תגובה משתנות לתרופות השונות. כלומר, עצם הופעת זיקפה, עוצמתה והתמשכותה אינם אחידים ושונים בין חולי סוכרת המקבלים תרופות אלה, וישנם אחוזי תגובה משתנים לגבי כל תרופה. [u]טיפול הזרקתי לאיבר המין[/u] ניתן לחולי סוכרת שאסור להם ליטול את התרופות הנ"ל (מעכבי (PDE5 מסיבות שונות, במקרה של סוכרתיים שתרופות אלה אינן יעילות לגביהם ולא הצליחו להשיג זיקפה, או במטופלים שתופעות הלוואי אצלם ללקיחת התרופות היו קשות (תופעות שמופיעות אצל 40- 50 אחוז מכלל חולי הסוכרת). לחולים אלה מומלץ להתחיל טיפול תרופתי בהזרקות. דהיינו, הזרקות לגוף המחילתי באיבר המין לפני קיום מגע מיני. תרופות ההזרקה נמצאות בשימוש שנים רבות, בהן פפברין, פנטולאמין ופרוסטגלאנדין (PGE1) המוזרקות לפני המגע המיני, כל אחת לחוד או בשילוב ביניהן, והן ניתנות כטיפול לטווח ארוך. טכניקת ההזרקה, צורת ההזרקה והמינון המדוייק הינם אישיים לכל מטופל. השילובים בין התרופות השונות והמינונים מותאמים במיוחד בהתאם לצורך. הצלחת הטיפול ההזרקתי היא גבוהה - למעלה מ-90%. במידה והמטופלים שומרים על כל הכללים המתאימים לטיפול זה, לא יופיעו סיבוכים ולא תהיינה תופעות לוואי. המטופל מקבל מזרק קטן עם מחט דקיקה ובה החומר שהותאם אך ורק לו. בשלבים הראשונים עובר המטופל תרגול עצמי במרפאה ובבית עד לקביעת המינון המדויק והמתאים לו. חשוב שהרופא האורולוג יהיה מומחה בנושא ויידע להדריך ולעקוב אחרי כל מטופל בהתאם לתוצאות. יש מטופלים שבמקביל לטיפול הזריקתי ולתגובה המצוינת שלה חלה אצלם ירידה ברמת הסוכר. במידה והמטופל מאוזן היטב מבחינה הסוכרת, ניתן לנסות פעם נוספת להתחיל טיפול בכדורים (טיפול פומי). בעבר היו ניסיונות לטפל באמצעות משאבות ואקום המולבשות על הפין, או על ידי מריחת משחות שונות על האיבר או בתוכו, אבל כיום כבר לא משתמשים בשיטות אלה. אצל מטופלים שהסוכרת שלהם אינה מאוזנת בצורה בולטת, או לחילופין - לא קיימו יחסי מין במשך שנים רבות, הטיפולים בכדורים או בזריקות אינם עולים יפה. למקרים אלה נותר רק טיפול כירורגי של השתלת תותב לתוך הפין (בכ-5%-1% מבין החולים האלה). באמצעות התותב ניתן להגיע למגע מיני, אולם ישנם סיבוכים הקשורים לתותב עצמו, המרובים יותר אצל החולים הסוכרתיים. הפרעת זיקפה הינה בעיה נפוצה באוכלוסיה בכלל, ובסוכרתיים בפרט. כיום ניתן לתת מזור לחולים הסוכרתיים ולהשיבם לחיי מין מלאים ומספקים. בהשאלה ל"מעז יצא מתוק" ניתן כיום לומר: "גם למתוק יצא און!" -----------------------------
לאתר של ד"ר זילבר -
לחץ