הסיכון בתרופות שאנו לוקחים

דוד, בן 72, פנה למרפאתי במאי 2007 אחרי שחש ירידה כללית במצבו הבריאותי. בדיקות המעבדה העידו כי תפקודי הכבד שלו נפגעו ובדמו נמצאה רמה גבוהה של אנזימי כבד, כביטוי לדלקת כבד משמעותית. החולה אושפז ובבדיקת ביופסיה שעבר, התברר כי הוא סובל מפגיעה בכבד כתוצאה מנטילה של תרופה מסוימת לפרק זמן ממושך. התרופה, פרוקור (אמיודרון), ניתנת לחולים הסובלים מהפרעות בקצב הלב. הטיפול בה הופסק ודוד החל ליטול תרופה חליפית. מהלך ההחלמה היה ארוך יחסית, ורק בבדיקה בדצמבר האחרון (חצי שנה לאחר האבחון) התברר כי הכבד שלו שב לתפקוד תקין. פגיעה בכבד עקב נטילת תרופות גורמת ל-10% מהמקרים של דלקת כבד במבוגרים. במבוגרים בני 50 ומעלה עולה שיעור הפגיעה מסיבה זו ל-40%. דלקת כבד הנגרמת כתוצאה משימוש בתרופות היא הסיבה הנפוצה ביותר לאי ספיקת כבד חריפה בארצות הברית.
לא לאלכוהול ואקמול
הכבד הוא המעבדה הביוכימית של הגוף, ולכן הוא אחראי לתהליכי הספיגה והפירוק (מטבוליזם) של רוב התרופות והרעלים הנכנסים לגופנו. מרבית התרופות והרעלים מופרשים מן הגוף באמצעות הכליות או דרך מערכת העיכול, שאליה הן מגיעות מהמרה. הכבד הופך את התרופות המוחדרות אל הגוף דרך הפה למסיסות במים, וכך מאפשר את הפרשתן. בדרך כלל עוברת התרופה שני שלבים של תגובות בדרך לפירוקה. בשלב הראשון עיקר הפעילות היא של קבוצת אנזימים המכונה (CYTOCHROME P450 CYP). בשלב השני, התרופה פוגשת בכבד חומר מסיס במים, המקדם את תהליך סילוקה מן הגוף. הגורם העיקרי המשפיע על מערכת האנזימים שאחראית לפירוק תרופות וסילוקן מהגוף הוא שימוש בו זמני בשתי תרופות או יותר. תגובות כימיות בין תרופות עלולות להשפיע על קצב הפירוק. בחלק מהמקרים תגובות בין-תרופתיות מאיטות את תהליכי הפירוק ובמקרים אחרים הן עשויות דווקא לזרז את תהליכי הפירוק. גם מזון ובעיקר אלכוהול משפיעים על היכולת לפרק התרופות. מיץ אשכוליות, למשל, מאט את הפעילות של אנזימים מקבוצת CYP וכך מפחית את היכולת לפרק תרופות מסוימות. שתיית אלכוהול מפחיתה את זמינותו של חומר בשם גלוטטיון, שנועד להגן על הכבד מפני תוצרי פירוק של תרופות. העדר גלוטטיון מעלה את רעילותן של תרופות שונות, שהנפוצה ביניהן היא אקמול (פראצטמול). כלומר, מכורים לאלכוהול חשופים לנזק לכבד עקב בליעת אקמול בכמות גדולה הרבה יותר מהאוכלוסייה הממוצעת.
עוד כתבות על תרופות מסוכנות

[u]
סכנות בתרופות נגד פרקינסון
[/u]

[u]
תרופות נוגדות דיכאון עלולות להחליש העצמות בגיל המבוגר
[/u]

[u]
תרופות לחולי פרקינסון גורמות להתמכרות להימורים
[/u]

[u]
כדורי שינה עלולים להפוך אתכם לסהרוריים
[/u]

[u]
ויטמינים A ו-E עלולים להגביר הסיכון למוות
[/u]

[u]
תרופה נגד סוכרת מעלה הסיכון להתקף לב?
[/u]

[u]
זהירות: בוטוקס וסיאליס מזוייפים באינטרנט
[/u]

[u]
פרוזאק עלול לגרום לאוסטיאופורוזיס
[/u]

[u]
הפרוזאק גורם לדימום במערכת העיכול
[/u][/a/]
[u]
התרופות המשמינות ביותר
[/u]

[u]
סכנה להתקף לב מתרופת אבנדיה לסוכרת
[/u]

[u]
ויאגרה מזוייפת + מבוגרים = סכנת חיים
[/u]
גורמים גנטיים משפיעים אף הם על יכולתם של אנזימי הכבד לעבד, לפרק ולהפריש תרופות. אצל כ-20% מבני האדם, שינויים גנטיים מביאים להאצת התהליכים שבהם נוצרים תוצרי פירוק ולהצטברות מהירה של חומרי פירוק מזיקים, או לפירוק מושהה של תרופות, המביאה לעלייה ברמת התרופה בדם. הסיבה לנזק יכולה להיות רעילות לכבד של התרופה או של תוצרי הפירוק שלה, פגיעות של אדם מסוים לתרופה או רגישות של המערכת החיסונית. אם גורם הפגיעה הוא פגיעות אישית ספציפית או רגישות יתר של המערכת החיסונית לחומר מסוים, הפגיעה בכבד ניכרת בדרך כלל ימים או שבועות מעטים לאחר תחילת השימוש. לעומת זאת, אם הפגיעה בכבד נגרמת בגלל חומר שנוצר בתהליך הפירוק של התרופה, הנזק יכול להופיע גם אחרי חודשים או שנים של טיפול.
הפסקת השימוש בתרופה
במקרים קלים, הנזק לכבד אינו משמעותי, הוא נטול תסמינים ואפשר להבחין בו רק בבדיקות של הכבד. במקרים קשים סובל החולה ממחלה חריפה, הכוללת צהבת ואפילו אי ספיקה של הכבד. פגיעה עקב שימוש בתרופות עלולה גם ללבוש אופי של מחלה כרונית או לחקות מחלות אחרות, כמו דלקת כבד נגיפית או דלקת כבד אוטו-אימונית. גם אופיה של הפגיעה בכבד שונה מתרופה לתרופה. לפעמים הנזק המשמעותי ביותר נגרם בתאי הכבד עצמם, לפעמים עיקר הפגיעה היא בצינורות המרה שבכבד, בחלק מהמקרים ניזוקים כלי הדם בכבד ולעתים הביטוי העיקרי לפגיעה הוא השתמנות הכבד (הצטברות של שומן עודף בכבד). לכך עלול לגרום, למשל, טיפול בסטרואידים או בטמוקסיפן (תרופה הניתנת לחולות בסרטן השד). מתן ממושך של תכשירים שונים עשוי לגרום התפתחות של גידולים בכבד. מחלת כבד מתקדמת עלולה להביא להצטלקות הכבד ובהמשך אף לשחמת כבד. פרוקור, התרופה שניתנה לדוד, היא אחת התרופות העלולות לגרום נזק מתמשך ומשמעותי בחלק קטן מהחולים.


אחת התרופות הגורמות פגיעה בכבד בשכיחות גבוהה היא האנטיביוטיקה אוגמנטין. 13% ממקרי הפגיעה בכבד עקב שימוש בתרופות נגרמים בעקבות נטילת אוגמנטין. בדרך כלל גורם השימוש באוגמנטין פגיעה בדרכי המרה הפנימיות בכבד, המופיעה באנשים מבוגרים ודווקא לאחר תום הטיפול. בהקשר זה חשוב להזכיר גם תרופות מקבוצת הסטטינים, שמיועדות להוריד את רמת הכולסטרול בדם. מיליוני אנשים בעולם טופלו ומטופלים בתרופות מקבוצה זו, אבל פגיעה משמעותית בכבד עקב שימוש בהן נדירה ביותר. לעתים קרובות למדי, גורמים הסטטינים לעלייה ברמת אנזימי הכבד. עם זאת, אפשר להמשיך וליטול סטטינים עד שרמת אנזימי הכבד מגיעה לפי שלושה מהגבול העליון התקין, ואין צורך בהפסקה מיידית של התרופה. הטיפול הטוב ביותר במקרים שבהם נגרם לכבד נזק בגלל תרופות הוא הפסקת השימוש בתרופה. במרבית המקרים הנזק חולף, אם כי לפעמים נדרש זמן ממושך לשם כך. לפיכך חשוב מאוד לאבחן כי מחלת הכבד אכן נגרמת עקב טיפול בתרופה כלשהי ולהפסיק מיד את השימוש בתרופה זו. אם הפגיעה בכבד נגרמת עקב מינון יתר של פארצטמול (אקמול), קיימת תרופה מצוינת היכולה למנוע את התקדמות הנזק אם היא ניתנת מיידית. גם אם נגרמה פגיעה חריפה עקב שתיית אלכוהול, יש כיום תרופות העשויות לעצור את מחלת הכבד ולסייע לחולים להחלים. כשנגרם לכבד נזק עקב מתן תרופות, נותנים לפעמים לחולים סטרואידים המדכאים את פעילות מערכת החיסון. צעד זה ננקט מתוך מחשבה, כי חלק מהנזק נגרם כתוצאה מרגישות יתר של מערכת החיסון, אבל אין עדויות חותכות לאפקטיביות של סטרואידים במקרים אלו.