העיקר זה הרומנטיקה?

"סוף שבוע בפריז". צילומים באדיבות סרטי יונייטד קינג 

למרות המסך הגדול ובית הקולנוע, "סוף שבוע בפריז" הוא בעצם דרמה-קומית קאמרית אנגלית, במובן הטוב של המונח. השחקנית היחידה שבאמת נהנית מממדי הקולנוע הגדולים היא השחקנית הרביעית בקאסט המצוין של הסרט הזה - העיר פריז. אין מה לעשות, פריז היא יותר ממקום, מנופים, ממראות; היא הוויה, היא נוכחות, היא שחקנית שהטביעה חותם בעשרות סרטים וגם הפעם. ובתוכה, הסיפור הוא סיפור אנושי קטן, כמעט יומיומי, שמהדהד כה מוכר: זוג מבוגר יוצא לחגוג בסוף שבוע רומנטי שלושים שנות זוגיות. אלא שמה שאמור להיות חגיגה נהפך להתחשבנות נוקבת, אישית ובינאישית, והרומנטיקה שהייתה אמורה רק להתעורר, כמעט נחנקת לפני שהיא קמה לתחייה, בצורה אחרת.

חניף קוריישי (שכתב את התסריט ל"מכבסה יפהפייה שלי") כתב את התסריט ורוג'ר מיצ'ל (שביים את "נוטינג היל") ביים את ג'ים ברודבנד ולינדזי דנקן כניק ומג בורוז, מרצה בקולג' בינוני ומורה בתיכון מברמינגהם, שחוזרים לפריז, העיר שבה חגגו ירח דבש, לחגוג שלושים שנות נישואים. אלא ששום דבר אינו בדיוק כפי שהיה, כולל לא בני הזוג והזוגיות שלהם. זה מתחיל כשהם מגיעים למלון שבו שהו אי-אז ומתחוור להם שהמקום הוא די חור, בלי מעלית, בלי נוף, עם חדר זעיר ממדים ודי כעור. מה שנראה רחב ידיים וקסום שלושים שנה קודם, איבד, אפעס, מקסמו, קצת כמו מי שחוזרים למחוזות ילדות שלא ראו שנים ומתאכזבים לגלות שהבית שזכרו כגדול ומרשים הוא קטן וסתמי. ברגע של אסרטיביות מתריסה, מכריחה מג את ניק להיכנס איתה למונית, לתת לה (הוא שומר על המזומנים) שטרות לשמח בהם את הנהג, ולצאת לסיבוב על גבול הפרוע ברחובות העיר.

עוד על קולנוע:

בעקבות הילד האבוד

השנאה חייבת להיפסק