העלייה בתוחלת החיים והפנסיה שלנו

(צילום: Shutterstock)

אחת הפצצות הכלכליות המתקתקות והמפחידות ביותר של ימינו היא זו הנוגעת להתארכות תוחלת החיים האנושית. מדינות רבות יותר ויותר מגלות כי ככל שתוחלת החיים מתארכת, כך מתקשות קרנות הפנסיה לתמוך באלה שפרשו מעבודתם למשך יתרת חייהם. קרנות רבות מגלות כי חישובים שביצעו בעבר לגבי היקף החבות שלהם לחוסכים לפנסיה אינם רלוונטיים, אם מניחים שתוחלת החיים תעלה בעשר או בעשרים שנה.

התרגיל הכלכלי הדרוש כדי להבין את הבעיה אינו מסובך: אם פעם סברו אקטוארים כי אדם הפורש בגיל 65 יחיה בממוצע עד גיל 78, הרי שכל שנותר להם היה להקצות לו כספים לגמלה ל-13 שנה. כעת, אם נניח שאותו אדם יחיה עשר שנים יותר, הרי שהכסף שיידרש כדי לממן את הגמלה שלו יגדל בלא פחות מ-77 אחוז. גם אם נניח שאותו אדם יפרוש שנתיים מאוחר יותר, בגיל 67, ויחיה עד גיל 88, תידרש הגדלה של הכספים ברזרבות השמורות לאותו אדם בהיקף של יותר מ-60 אחוזים.

אקטוארים יושבים על המדוכה הזו זה זמן, שכן הבעיה מורכבת אפילו יותר מכפי שהיא נראית. העלייה בתוחלת החיים מגדילה את שיעור הפנסיונרים בקרב האוכלוסייה, ובעצם מגדילה את נטל המימון על כתפי ציבור העובדים. זאת ועוד, השיפור בתחום שירותי הבריאות אמנם גדל והולך, אך עימם עולים גם מחירי התרופות והמוצרים שתומכים בחיים ארוכים יותר, מה שמעלה את הדרישות הכספיות של הפנסיונרים.

עוד בימינו, לראשונה אולי מאז ומעולם, יעלה מספר הפנסיונרים על מספר הילדים. אם תרצו, יהיו יותר סבים וסבתות מנכדים. השאלה כיצד לכלכל את האוכלוסייה המבוגרת הזו מבלי שתידרדר לעוני ולפגיעה נואשת באיכות החיים היא כזו שאף ממשלה מערבית אינה יכולה להימנע ממנה.


רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק


מדינות רבות ערכו, עורכות ויערכו רפורמות מקיפות בתעשיות החיסכון לטווח ארוך, אולם שינויים קומסטיים או סכמטיים - יעילים ככל שיהיו - לא יוכלו לתת פתרון לבעיה הזו. הרפורמה שנעשתה בתעשיית הפנסיה הישראלית בעשור האחרון דחתה אמנם את הבעיה, אך היא לא תדע לפתור מצב שבו תוחלת החיים הממוצעת היא, לדוגמה, 95. וכאמור, השיפור המתמיד ברמות התזונה ובשירותי הבריאות מביא אותנו לשם במהירות.

הפתרון יהיה, ככל הנראה, לדחות את גיל הפרישה. אולי לגיל 70, אולי אפילו לגיל 75, וייתכן שבעוד עשור או שניים אפילו לגיל מאוחר יותר. גם המגזר היצרני יידרש ללמוד להעסיק אנשים מבוגרים הרבה יותר, כמו גם להכשיר אותם לשינויים תעסוקתיים בגילים מאוחרים יותר - מה שאינו מקובל היום.

התקופה הנוכחית היא מורכבת במיוחד, שכן היא תקופת המעבר שבה נאלצות ממשלות וארגונים למצוא פתרונות זמניים לאנומליות פיננסיות ואקטואריות. ברגע שיידחה גיל הפרישה וישונו הסטנדרטים להעסקת עובדים מבוגרים והכשרתם, סביר מאוד להניח שחלק ניכר מהבעיה ייפתר. לפחות עד שתוחלת החיים תגיע ל-130. אבל זו כבר בעיה של דור אחר.

להתייעצות עם מומחי מוטק'ה:
לפורום מימוש ומיצוי זכויות  לחצו