העפלה ולחימה על קורבטה קשישה

לוחמי הפלי"ם. שני מימין: טוביה כץ. "גם במלחמה, אפילו בימים קשים, לא הצטערתי שעליתי לים" 

כשמדברים על דור הפלמ"ח, אני תמיד חושבת על אבא שלי, טוביה כץ, שבגיל 17 (שבו בני הבכור מהרהר בעיקר ברישיון הנהיגה וברכב שהוא רוצה), כבר התנדב לעזוב את חייו המוגנים ולהיכנס למסגרת תובענית ומסוכנת, התגייס לפלי"ם וחווה את הקמת המדינה על סירות גומי שנשאו מעפילים אל החוף ומתוך חדר דוודים לוהט ומחניק בבטן אניית קיטור.

אבא, יליד 1930, בן אמצעי בין שתי בנות, גדל והתחנך בחדרה. את לימודיו התיכוניים עשה בבית הספר המקצועי מקס פיין בתל אביב, ובינואר 1947 החליט להתגייס. "הייתי חניך השומר הצעיר בחדרה ורוב החברים מהקן כבר התגייסו", הוא מספר. "כולם עשו את זה בגיל 17, אפילו קודם".

איך ההורים הגיבו להחלטה?

"הם לא התנגדו ולא פחדו. כולם ידעו שזו חובה לאומית. גם אז היו משתמטים, לא כולם התנדבו. היו כאלה שפתאום החליטו לנסוע לחו"ל ללמוד".

הוא הגיע לגדוד הרביעי של הפלמ"ח, הפלי"ם, שהחל כמחלקה הימית ב-1943 עם 30 מתנדבים מפלוגות הפלמ"ח השונות וב-1945 נהפך לפלוגה העשירית של הפלמ"ח. בתחילת 1948 מנה הפלי"ם 368 איש. תהילתו של הפלי"ם מתבססת לא מעט על חלקו במפעל ההעפלה, שבמסגרתו הובאו ארצה 70 אלף פליטים מאירופה ומצפון אפריקה במשך שלוש שנים.

אנשי הפלי"ם ליוו את האוניות וארגנו את המעפילים נגד גירוש על ידי הבריטים, ניהלו את המחנות שאליהם גורשו חלק מהפליטים וסייעו בהורדת מעפילים אל החוף. במקביל השתתפו במאבק בבריטים שניהלה "תנועת המרי העברי" והובילו את ההתנגדות לסגר הימי.

"המחלקה שלנו הוצבה בקיבוץ גן שמואל", מספר אבי, "שם עברנו 'אימוני פרט'. אחר כך עברנו לקיבוץ שדות ים, לקורס ימי של מפקדי סירות. הפלגנו ב'פלוקות', סוג של סירות, ולמדנו קרב מגע". השלב הבא היה עלייה על אונייה. "עליתי על אונייה בנמל חיפה בתור מכונאי ומסיק, עבודה מאוד קשה במקום סגור, בתנאים של חום גבוה ומחנק, אבל כל כך רציתי להיות ימאי, שהייתי מוכן לעבוד גם בתנאים כאלה ולא העזתי להתלונן.

"זה לא היה קל והיו הרבה בחילות בהתחלה, אבל התרגלתי והגעתי למצב שהייתי יכול להיות למטה שעות, גם בסערה. היו מקרים שהייתי בין היחידים שתפקדו. כשהים היה טוב, היינו עושים שם ארוחות, היו לנו חיי חברה. בים מצאתי טיפוסים שאהבתי, הרפתקנים, ספורטיביים, חובבי טבע".

כמי שמוצא את הצד הטוב בכל דבר, גילה אבי שלמרות הקושי שבעבודה בבטן האונייה, יש בהפלגות בים גם הרבה יופי ולא מעט יתרונות. "אלה היו הנסיעות הראשונות שלי לחו"ל. הגענו הרבה לנמל מרסיי כדי להוציא את האונייה מהמים ולנקות, לנפולי. הביקורים במקומות האלה היו בשבילנו חוויה מאוד מסעירה, כי אז לא נסעו כמעט בעולם. פגשנו לראשונה בנשים איטלקיות. היינו הולכים לבתי מרזח ושותים".

 טוביה כץ (באמצע). "כולם ידעו שזו חובה לאומית"

עם פרוץ מלחמת העצמאות, הצטרף הפלי"ם לקרבות. אבי שירת על ה"הגנה", אחת משתי קורבטות (ביחד עם ווג'ווד), ששימשו את הצי הקנדי במלחמת העולם השנייה ונקנו על ידי המוסד לעלייה ב' להבאת מעפילים מאירופה. "הגנה", ששמה במקור היה "Norsyd", יצאה ב-24 ביולי 1946 מיוגוסלביה, כשעל סיפונה מצופפים 2,678 מעפילים, וסמוך לחופי הארץ נלכדה על ידי הבריטים. המעפילים הועברו למחנה עתלית והספינה הוחרמה, אך באפריל 1948, עם כיבוש חיפה, הועברה לידי הפלמ"ח וגויסה למלחמה. חודשיים אחר כך הייתה לחלק מ"השייטת הגדולה" של חיל הים.

במלחמה היו שתי הקורבטות הקשישות מעורבות בקרבות ובמבצעים ימיים. ב"מבצע שודד", שבמהלכו השתלטו לוחמי הפלי"ם המחופשים לקציני ים איטלקים על ספינת נשק ושדדו אלפי רובים שנועדו לשמש את הסורים, בקרב ימי נגד אוניית קרב מצרית והפלת מטוס שבא לעזרתה בחוף אשקלון (שבמהלכו נהרג אחד מאנשי צוות האונייה וארבעה נפצעו, בהם המפקד מרדכי-מוקה לימון), בתקיפת ספינת קרב מצרית שהפגיזה את חופי תל אביב ועוד.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

את הקרב בחוף אשקלון (שבו גם נפצע וזכה בצלקת שהוא מראה לנכדים) אבי זוכר היטב. "המטוס המצרי התלבש עלינו והתחיל לירות בנו צרורות ממכונות ירייה של 13 מ"מ. אני הייתי על הסיפון, הפעלתי את אחד התותחים. אחד הכדורים שהם ירו פגע בחבר שלי מחדרה, אלכסנדר הלביץ, בחור צעיר ויפה שנהרג ממש לידי. אני עצמי חטפתי רסיס בכתף, אבל הפציעה שלי הוגדרה קלה. לידי היה מישהו שנפצע קשה ונשפכו לו המעיים.

"בינתיים הספינה התחילה להתחורר מכדורים, נכנסו מים והיא נטתה על הצד. למזלנו, לאנשי התחזוקה שלנו היו קונוסים מעץ למקרים כאלה, והם סתמו איתם את החורים".

במקביל ללוחמה הימית ליוו כלי השיט של הפלי"ם את אוניות רכש הנשק שהגיעו אז לחופי הארץ, שעליהן אמר בן גוריון, "בלי הנשק הזה לא היינו נשארים בחיים", ואת אוניות העולים שהגיעו ארצה לאחר הכרזת המדינה. ב-17 במרץ 1948 הוכרז על הקמת השירות הימי, והפלי"ם חדל להתקיים. חלק מאנשיו סופחו לחיל הים.

עם הקמת חיל הים ורכישת ספינות חדישות יותר, נדחקו ווג'ווד והגנה לשוליים ושימשו בעיקר לתמרונים ולהפלגות שלום. בשנת 1955 הוצאו מהשירות ונמכרו תמורת 100 אלף לירות ישראליות לסוחר גרוטאות איטלקי.

גם שנים אחרי שהסיק אוניות קיטור, הים הוא האהבה הגדולה ביותר של אבי טוביה. "תמיד אהבתי את הים וכבר בתור ילד חלמתי להיות ימאי. עד היום, בגיל 82, אני מפליג. האהבה לים היא משהו פנימי. גם במלחמה, אפילו בימים קשים כשירו לידי או כשהאונייה התנדנדה כמו מטורפת, לא הצטערתי שעליתי לים".