הפיתרון לאריכות ימים - עצלות
צמד מדענים גרמנים טוענים כי האדם נולד עם כמות אנרגיה מוגבלת, ובזבוז שלה בתרגילי כושר ועצבים מקצר את תוחלת חייו. הפתרון - להתעצל ללא תכלית כמה שיותר, לעשות כמה שפחות ספורט, לאכול פחות, לישון הרבה ולצחוק. המדענים לא אוהבים את התיאוריה, אבל היא מכרה עד עכשיו מיליוני ספרים
מערכת מוטק'ה
18/06/07

אם חשבתם שריצה על הבוקר על חוף הים, או עודף פעילות בכלל, עשויים להאריך את תוחלת החיים שלכם - אתם טועים. כך לפחות טוען זואולוג גרמני האומר: עודף פעילות מבזבז את אנרגיית החיים שלנו ומקצר את חיינו.
פטר אקסט (Axt) מאוניברסיטת פולדה, גרמניה, טוען בספרו "ההנאה שבעצלות" (אותו כתב עם בתו רופאת העור, מיכאלה אקסט-גדרמן), כי ליונקים יש מאגר אנרגיה מוגבל, ולפיכך סוד אריכות החיים הוא "עצלות חסרת תכלית". לדבריו, אף אחד מספורטאי הצמרת לא הגיע לגיל מתקדם מאוד. כדוגמא הוא מביא את האצן הצ'כי אמיל זאטופק שלקה בהתקף לב מייד לאחר שהפסיק לרוץ.
כמרים, נזירות ואמנים חיים יותר
כדוגמא הם מביאים את ההבדל שבתוחלת החיים בין חיות בשבי - הנהנות משלווה ודאגה לכל מחסורן - לבין חיות הפרא שצריכות לתור אחרי הטרף ולהתמודד עם טורפים אחרים על תחום המחיה. עובדה - האריות בסרנגטי חיים רק שמונה שנים בממוצע, בעוד אחיהם שבגני החיות חיים עד עשרים שנה. דובי הקוטב הצפוני יכולים גם הם לחיות עד גיל 40 בשבי, בעוד בטבע תוחלת החיים שלהם קצרה בחצי. טיעון זה מוכר גם מחיי דב הפנדה, המבלה 20 שעות ביממה בשינה, ויורד רק כ-5 דקות בממוצע ביום מהעץ כדי לאסוף עלים. את האנרגיה שלו הוא טורח שלא לבזבז על חיפוש מים ומזון - הוא מוצא אותם בהישג יד, בעלי האקליפטוס שגדלים סביבו. אז מדוע שיירד מהענף? ואם אתם רוצים דוגמא אנושית - בבקשה. לדבריה של ד"ר אקסט-גדרמן מחקרים שונים הוכיחו כי כמרים, נזירות, נזירים ואמנים חיים בממוצע יותר. הסיבה: חיי השלווה היחסיים שלהם. לדבריה, פעילות גופנית מוגברת מעלה את ייצור הרדיקלים החופשיים הגורמים נזק לגופנו ומאיצים את תהליך ההזדקנות. "לא מדובר כל כך בפעילות הגופנית הגורמת להזדקנות, אלא בפעילות הגופנית כגורם המביא עד לקצה את יכולתו של הגוף להתמודד עם הנזק שהרדיקלים החופשיים גורמים לו". כמה זה יותר מדי, כשמדובר בפעילות גופנית? זה משתנה מאדם לאדם. דבר אחד בטוח - עודף מאמץ יכול לשחוק את הפרקים במהירות רבה, עד כדי חוסר יכולת שלהם לשחזר עצמם. כמה מדענים טוענים גם כי אימון גופני מוגבר מדי עלול להחליש את המערכת החיסונית. "אתלטים מצטיינים חוטפים לעיתים קרובות דלקות ויראליות העלולות לחסל את הקריירה שלהם" - אומר אקסט.

מה נחוץ, אם כך, לחיים ארוכים יותר?
קודם כל שלווה, הימנעות ממתח, בטלה. במצב זה רמות ההורמונים המזוהים עם מתח, כמו קוריסטול, יישמרו במינון הנמוך ביותר. כדוגמא מביאים האקסטים בסיפרם את תושביו של כפר איטלקי המונה מספר יוצא דופן של בני 100 ויותר. לטענתם, העובדה כי תושבי הכפר נוהגים להאריך בסייסטות שלהם, וכי פעילותם העיקרית משך היום היא רביצה בטברנות המקומיות תוך רכילות ומשחקי דמקה, שש-בש ושחמט - הם הגורמים לאריכות החיים הזו. מה עוד חשוב? - לצחוק כמה שיותר, עדיף שתהיה לכם גם סיבה טובה. לדברי המחברים, הצחוק משחרר את הכימיקל סרוטונין הגורם להרגשה טובה ולתחושת אושר ושחרור. "יותר ויותר מחקרים תומכים בכך שהצחוק טוב לבריאות ומסייע להגיע לתוחלת חיים גדולה יותר," אומר ד"ר טום קירקווד, מנהל שותף במכון לחקר ההזדקנות והבריאות שבאוניברסיטת ניוקסל, אנגליה. לדברי אקסט-גדרמן יש שלושה יסודות לחיים ארוכים: כמה שפחות ספורט, כמה שפחות לחצים וכמה שפחות לאכול. נושא האוכל הוכח במחקרים רבים כגורם משמעותי בהארכת תוחלת החיים של בעלי חיים שהתנסו בדיאטה המצמצמת את כמות הקלוריות היומית שלהם ב-30%. זאת אומרת, אבותינו כנראה ידעו מה שהם עושים כשקבעו כמה צומות לאורך השנה. מי שלחלוטין לא מקבל את דעתו של אקסט הוא בריאן מרי, מומחה להזדקנות מאוניברסיטת ליברפול. לדבריו, ברור שהחיות בטבע חיות פחות שנים משום שהן חשופות יותר לרעב, לצמא, לטורפים ולסכנות אחרות. התיאוריה של אקסט - הוא מוסיף - אינה מוצאת תמיכה בקהילה המדעית. "הרעיון מסתובב כבר כמאה שנים, ואנחנו יודעים שהוא מוטעה," אומר קירקווד. "להורמוני המתח כמו הקוריסטול ודאי יש השפעות על בריאותנו, הם מחלישים את המערכת החיסונית וכנראה גם הורסים סוגים מסויימים של תאי מוח, אבל רוב ההשפעות הללו משמעותיות רק לאחר שאדם היה חשוף במשך תקופה ארוכה למתח, ולא לפרצי מתח קצרים." עכשיו מחכים למחקרי-המשך שיאששו או ימוטטו את התיאוריה של האקסטים. יש מתנדבים לניסוי?

כמרים, נזירות ואמנים חיים יותר
כדוגמא הם מביאים את ההבדל שבתוחלת החיים בין חיות בשבי - הנהנות משלווה ודאגה לכל מחסורן - לבין חיות הפרא שצריכות לתור אחרי הטרף ולהתמודד עם טורפים אחרים על תחום המחיה. עובדה - האריות בסרנגטי חיים רק שמונה שנים בממוצע, בעוד אחיהם שבגני החיות חיים עד עשרים שנה. דובי הקוטב הצפוני יכולים גם הם לחיות עד גיל 40 בשבי, בעוד בטבע תוחלת החיים שלהם קצרה בחצי. טיעון זה מוכר גם מחיי דב הפנדה, המבלה 20 שעות ביממה בשינה, ויורד רק כ-5 דקות בממוצע ביום מהעץ כדי לאסוף עלים. את האנרגיה שלו הוא טורח שלא לבזבז על חיפוש מים ומזון - הוא מוצא אותם בהישג יד, בעלי האקליפטוס שגדלים סביבו. אז מדוע שיירד מהענף? ואם אתם רוצים דוגמא אנושית - בבקשה. לדבריה של ד"ר אקסט-גדרמן מחקרים שונים הוכיחו כי כמרים, נזירות, נזירים ואמנים חיים בממוצע יותר. הסיבה: חיי השלווה היחסיים שלהם. לדבריה, פעילות גופנית מוגברת מעלה את ייצור הרדיקלים החופשיים הגורמים נזק לגופנו ומאיצים את תהליך ההזדקנות. "לא מדובר כל כך בפעילות הגופנית הגורמת להזדקנות, אלא בפעילות הגופנית כגורם המביא עד לקצה את יכולתו של הגוף להתמודד עם הנזק שהרדיקלים החופשיים גורמים לו". כמה זה יותר מדי, כשמדובר בפעילות גופנית? זה משתנה מאדם לאדם. דבר אחד בטוח - עודף מאמץ יכול לשחוק את הפרקים במהירות רבה, עד כדי חוסר יכולת שלהם לשחזר עצמם. כמה מדענים טוענים גם כי אימון גופני מוגבר מדי עלול להחליש את המערכת החיסונית. "אתלטים מצטיינים חוטפים לעיתים קרובות דלקות ויראליות העלולות לחסל את הקריירה שלהם" - אומר אקסט.

מה נחוץ, אם כך, לחיים ארוכים יותר?
קודם כל שלווה, הימנעות ממתח, בטלה. במצב זה רמות ההורמונים המזוהים עם מתח, כמו קוריסטול, יישמרו במינון הנמוך ביותר. כדוגמא מביאים האקסטים בסיפרם את תושביו של כפר איטלקי המונה מספר יוצא דופן של בני 100 ויותר. לטענתם, העובדה כי תושבי הכפר נוהגים להאריך בסייסטות שלהם, וכי פעילותם העיקרית משך היום היא רביצה בטברנות המקומיות תוך רכילות ומשחקי דמקה, שש-בש ושחמט - הם הגורמים לאריכות החיים הזו. מה עוד חשוב? - לצחוק כמה שיותר, עדיף שתהיה לכם גם סיבה טובה. לדברי המחברים, הצחוק משחרר את הכימיקל סרוטונין הגורם להרגשה טובה ולתחושת אושר ושחרור. "יותר ויותר מחקרים תומכים בכך שהצחוק טוב לבריאות ומסייע להגיע לתוחלת חיים גדולה יותר," אומר ד"ר טום קירקווד, מנהל שותף במכון לחקר ההזדקנות והבריאות שבאוניברסיטת ניוקסל, אנגליה. לדברי אקסט-גדרמן יש שלושה יסודות לחיים ארוכים: כמה שפחות ספורט, כמה שפחות לחצים וכמה שפחות לאכול. נושא האוכל הוכח במחקרים רבים כגורם משמעותי בהארכת תוחלת החיים של בעלי חיים שהתנסו בדיאטה המצמצמת את כמות הקלוריות היומית שלהם ב-30%. זאת אומרת, אבותינו כנראה ידעו מה שהם עושים כשקבעו כמה צומות לאורך השנה. מי שלחלוטין לא מקבל את דעתו של אקסט הוא בריאן מרי, מומחה להזדקנות מאוניברסיטת ליברפול. לדבריו, ברור שהחיות בטבע חיות פחות שנים משום שהן חשופות יותר לרעב, לצמא, לטורפים ולסכנות אחרות. התיאוריה של אקסט - הוא מוסיף - אינה מוצאת תמיכה בקהילה המדעית. "הרעיון מסתובב כבר כמאה שנים, ואנחנו יודעים שהוא מוטעה," אומר קירקווד. "להורמוני המתח כמו הקוריסטול ודאי יש השפעות על בריאותנו, הם מחלישים את המערכת החיסונית וכנראה גם הורסים סוגים מסויימים של תאי מוח, אבל רוב ההשפעות הללו משמעותיות רק לאחר שאדם היה חשוף במשך תקופה ארוכה למתח, ולא לפרצי מתח קצרים." עכשיו מחכים למחקרי-המשך שיאששו או ימוטטו את התיאוריה של האקסטים. יש מתנדבים לניסוי?

תגובות
0
אהבו
0
כתוב/י תגובה...
עריכת תגובה
השבה לתגובה
עוד בבריאות טובה
משקפי מולטיפוקל – מדוע הם כל כך יקרים ומה אנחנו באמת מקבלים תמורת הכסף?
זה לא סוד שמשקפי מולטיפוקל הם לא עניין זול. אנחנו מבינים שאנחנו חייבים לשמור על העיניים...
השירות המהפכני שמשנה את עולם הבריאות בישראל
אין כמעט מי שלא התמודד עם ניסיון לקבוע תור לרופא מומחה עקב בעיה רפואית דחופה, וקיבל מקופת...
הפיתוח החדשני שמקל על מטופלים בצריכת קנאביס רפואי
בשנים האחרונות חלה עלייה בשימוש בקנאביס רפואי בגיל השלישי במדינות מערביות רבות....
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות