הפערים הבלתי הגיוניים של השכר במשק

בעולם התרבותי הנאור והדמוקרטי נהוג שהשכר הולם את אופי התפקיד. ככל שבעל המקצוע משקיע יותר בלימוד המקצוע, וככל שהוא מורכב יותר ורב ביצועים - כך גם השכר ישתלם בהתאם. מי שאינו מתאמץ יתר על המידה ולא משקיע זמן רב בהכשרתו לתפקיד, ראוי לקבל שכר הולם אך לא מופרז. מי שמשקיע זמן, מאמץ ולימודים צריך לקבל שכר בהתאם להשקעתו.

לא בארצנו הקטנה. כך, למשל, מי שסיים לימודי משפטים, טרח שנים אחדות, מתמחה במשרד ומבצע מלאכות משפטיות רבות - שכרו הוא כשל  זוטר  נטול ידע. רופא מתמחה בבית החולים זוכה לשכר מגוחך שאינו הולם את מי שעשרים שנה מחייו השקיע בלימודים, והיה צריך להצטיין ואף להיאבק על מקומו בפקולטה לרפואה. התוצאה: שכר מגוחך. אם הוא מתמחה, מוטב שיעבוד בלילות כשומר לילה להשבחת הכנסתו.

כאשר ברבות השנים יהיה מומחה בעל מוניטין, אז כמובן הרפואה הפרטית תספק לו תגמולים הולמים ונאים. מי שגורף ממון רב לכיסו, ועל פי כללי ההיגיון הבריא אינו זכאי לתגמול כזה, הוא זה שמכוון אקדח לרקתו של הציבור. לא שילמת - לא קיבלת שירות. אלה כמובן המונופולים. 

כך, למשל, קראנו לאחרונה כי ספרנית בבנק ישראל משתכרת יותר מנגידת בנק ישראל, ששכרה עתיר רבבות. מלגזן ונתב בנמל מביאים לביתם שכר גבוה יותר ממנהל הנמל. ואם נמשיך לעבר החלונות הגבוהים, הרי שמנתח בכיר משתכר יותר ממנהל בית החולים, המופקד על ניהול המוסד המורכב ממאות רופאים, אחיות ועובדי מנהלה. 

ראשי ממשלה בישראל ושריהם מרוויחים פחות ממי שמתקין מערכות חשמל, וממי שמסיע בנחת ספינה קטנה על מנת לנתב אנייה גדולה בנמל. אין קשר בין המשכורת לבין המאמץ המושקע בעבודה או ברכישת הידע.

הפערים מונצחים בגלל ועדי העובדים החזקים

משקיעים שנים בלימודים, עובדים מסביב לשעון ומקבלים שכר מגוחך. רופאים מתמחים. צילום: Shutterstock

כל אלה, הפערים, מונצחים וקיימים בזכותם או לחובתם של ועדי עובדים חזקים. ככל שהשירות שהם מועסקים בו הוא ממשלתי או מונופוליסטי ואינו בר תחרות, כך גם  קופתם של אלה גדלה והולכת.

יש להעריך בהחלט את עבודתם של אנשי עמל וכפיים. כותב שורות אלה עבד כפועל בניין, ואבי מנוחתו עדן היה ותיק ב"סולל בונה" של אז. אבל עם כל הכבוד, הרי שאלה שהשקיעו שנים רבות בתורתם צריכים לקבל שכר הולם יותר.

קורבנות הפערים הללו הם גם עובדים בלתי מאורגנים, המועסקים על ידי חברות כוח אדם ומשתכרים מן היד אל הפה. ברבות השנים, אם יהפכו לקבועים ויטפסו במעלה הדרגות, לא רק בהתאם  לכישוריהם אלא בהתאם לקשריהם - יצטרך הציבור לשלוף מכיסו את שכרם התופח.

יש צורך דחוף, אם כי איננו נראה באופק, לעדכן שכר בהתאם להשקעה בעיסוק. הטבלה צריכה להיות צודקת והוגנת. לא כל מי שאוחז את הציבור בגרונו ראוי לתגמול סחיטה. הדברים הללו ידועים ומוכרים, אך אין מי שיבצע אותם. הסתדרות עובדים חזקה היא נכס במדינה דמוקרטית, אך הסתדרות המגנה בעיקר על החזקים, עובדי המונופול ועתירי השררה, מועלת בתפקידה. וחבל.

עוד ברייכר מתרגז

פניות לגדעון רייכר - [email protected]

ומה אתם חושבים? הצטרפו לפרלמנט של מוטק'ה