הצגה: הכיתה שלנו

"הכיתה שלנו". צילומים: דניאל קמינסקי 

את המחזה "הכיתה שלנו", כתב המחזאי הפולני טדאוש סלובודז'אנק, ובמרכזו חבורה של עשרה ילדים, בני כיתה אחת, שהמחזה עוקב אחריהם מכיתה א' (בשנת 1925) והלאה לאורך חייהם. החבורה הדמיונית של סלובודז'אנק מבוססת על הספר "שכנים" שכתב ההיסטוריון יאן טומש גרוס, אשר נשען על עדויות של פולנים ויהודים על הטבח ביהודים בעיירה ידוונה. גם המחזה מרחש בעיירה פולנית נידחת, מאוכלסת באנשים לגמרי רגילים, ורוויה דעות קדומות וגזענות. סלובודז'אנק בנה את המחזה כ-14 שיעורים, משיעור ראשון בכיתה א' דרך שיעורים ראשונים בהתאהבות ובחיזור, וכלה בשיעורים מאלפים על החיים - ועל מוות - במלחמת העולם השנייה ואחריה. כן, השואה, אבל זה ממש לא מחזה שואה.

בעיקר כי זה מחזה על בני אדם. מחזה שיש בו גם הומור ותום ילדות ונעורים, מחזה שבזכות המבנה המדורג-מיוחד שלו מציג תהליך, ולא חובט בפנים, וככזה - הוא מציג תהליך שעובר על בני אדם שמתעצבים ומתבגרים במקביל להשתנות הזמנים ולהתרחשות אירועים. כי זהו מחזה שמציג את כולם כבני אדם ולא כמפלצות, ובכך בעיני עיקר כוחו והשפעתו, שנמשכת הרבה-הרבה אחרי תום ההצגה.

הדג מסריח מהראש

הרשות לחיות, הזכות למות

אוי, כמה שזה מצחיק