הצד האפל של אטלנטיק סיטי

הרלן קובן, מחבר מותחנים אמריקני מצליח ופורה מאוד (יש אומרים פס ייצור), פופולרי מאוד גם במחוזותינו. כמו שאר העולם, גם אנחנו כבר מכירים את מיירון בוליטר, סוכן הספורטאים שנהפך לבלש סדרתי (שלא מזמן נברא לו אחיין בשם מיקי, בסדרה לבני נוער) ואת המותחנים שלו העומדים כל אחד בפני עצמו שהוא מנפיק לאורך השנים, אלה שבהם הגיבורים הם בדרך כלל אנשים שאינם שוטרים או בלשים במקצועם, ואיכשהו מסתבכים בכל מיני פרשות סבוכות. בספרו החדש בעברית "תישאר קרוב", אחד הגיבורים הוא דווקא בלש ממש - בלש משטרה ששמו ג'ק ברום, שתיק רצח פתוח בן 17 שנה ממשיך לשגע אותו, אבל הוא רק אחד מתוך גלריה של גיבורים שמסתבכים ומתנגשים בעלילה המתפתלת, הפעם באטלנטיק סיטי.

אטלנטיק סיטי, עיר ההימורים של ניו ג'רזי, זו מסדרת הדרמה התקופתית "אימפריית הפשע", שהייתה חביבה על טוני סופרנו בסדרה המופתית שנשאה את שמו, הרבה פחות זוהרת והרבה יותר סליזית בגרסה של קובן. אם לאס וגאס השתולה יש מאין באמצע המדבר עוד משכנעת את החולמים בתעתועיה כמו פטה מורגנה, אטלנטיק סיטי, שנושקת בטיילת המפורסמת שלה לחוף אוקיינוס שוצף, רוחש ורב הוד, נראית כמו הזיה מוטרפת שהודבקה למטרופולין עייף מהחיים. ועל זה בונה קובן את עלילת הספר, המונעת מהמשיכה-דחייה של גיבוריו אל האפל והאסור, אל העבר והסוד, המסעיר ומעיר מתים (גם מילולית, במקרה הזה) ומזעזע תיבות פנדורה. שיש לכולם, בגודל כזה או אחר.

תעלומת היעלמו של גבר שהיה איש משפחה למופת לפני 17 שנה לא מפסיקה להטריד את הבלש ברום. הוא, אגב, שומר על קשר כל השנים עם אשת הנעלם ועם ילדיו. כשגבר נוסף, הפעם צעיר די מפוקפק אבל בן לאחד מעשירי העיר, נעלם באותו תאריך עצמו, הבלש ברום חוזר לחטט בעבר במרץ.

עוד אחת שמחטטת לפתע בעברה היא מייגן פירס, זה 16 שנה דונה אידיאלה לבעלה העורך דין ולשני ילדיהם המתבגרים. אלא שיום אחד האישה למופת מהפרברים לא עומדת בכל הטוב של חייה, והגעגוע לעברה הפרוע שאיש בחייה הנוכחיים אינו יודע עליו מושך אותה לבקר במחוזות הפשע (בלשון השאלה, זה לא ספוילר ולא רמז) של עברה - באטלנטיק סיטי כמובן.

הוסיפו על אלה את ריי, צלם מהזן הנחות ביותר שחי מהיד לפה (כלומר בעיקר לבקבוק), שפעם היה צלם עיתונות עם עתיד מזהיר, את אביו המוטרף ועתיר הממון של הצעיר שנעלם, כמה פסיכופטים רצחניים, סתם פושעים ומושחתים, חותנת חולת אלצהיימר, ואקסית שהיא גם אקס-שוטרת, ותקבלו גלריה מגוונת של חשודים וטיפוסים.

יותר, כמובן, לא נרחיב כי מדובר אחרי הכול במותחן. קובן, כמו קובן כשהוא במיטבו, עושה את העבודה כהלכה ובלי יומרות. והעבודה מבחינתו היא יצירת מותחן נוסחה יעיל ומהוקצע. זה אומר כזה שבו הכתיבה קולחת, המתח מתגבר במינונים נכונים, סצנות האקשן מאוד ויזואליות, הנפתולים מתבהרים-מסתבכים בקצב נכון, והזמן עובר בקלות, בקלילות ובזריזות. מבקריו טוענים שזה רדוד ופשטני. כן ולא: כן, כי מדובר במותחן נוסחה, ולא, כי מותחן כזה לא אמור להיות גבוה או מורכב יותר. לצד מותחני עילית מורכבים יש גם מקום למותחני נוסחה טובים, ו"תישאר קרוב" של קובן הוא כזה.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

אז לכל מי שמחפש בריחה של כמה שעות ממועקות היומיום, וגם חובב מותחנים כמובן - קובן ייקח אתכם מפה, ילכוד בזריזות את תשומת לבכם, יסיח את דעתכם מבלי להעיק על המוח, המחשבה או הנשמה. יומיים אחרי אולי לא תזכרו איך הכול נגמר שם, אבל זה באמת לא משנה, העיקר שהיו כמה שעות של מתח מבדר.

שורה תחתונה: לחובבי מותחני נוסחה עשויים כהלכה, חובבי קובן וכל מי שיש לו כבר כרטיסי טיסה - לא חשוב לאן - לפסח.

"תישאר קרוב", מאת הרלן קובן. תרגום מאנגלית: ירון פריד. 383 עמודים. הוצאת ידיעות ספרים