חזרה לקריירה שנייה

הקימו עסק עצמאי דווקא בפנסיה

הם החזיקו בחלום על עסק עצמאי, וכשיצאו לגמלאות הבינו שהגיע הזמן לממש אותו. הפנסיונר שחלם לייצר גלידה בבית והאישה שהרימה מיזם תיירותי באילת - 3 פנסיונרים שעשו את זה בגדול
מאת לין לוי 31/10/18
הקימו עסק עצמאי דווקא בפנסיה
מוכיחים שהחיים לא נגמרים בפנסיה, אולי אפילו להפך. זיו שוורצמן, צילום: לין לוי

 

 

 

בעוד עבור רבים הפנסיה מסמלת את סוף הדרך, עבור אנשים אחרים זוהי רק ההתחלה של החיים הטובים. יש אנשים שמחפשים עיסוקי פנאי לתקופת הפנסיה, אחרים דווקא עם היציאה לגמלאות מקימים עסק עצמאי ומקדישים את החיים למה שתמיד אהבו. יש מי שמתמוגג מהנכדים, ויש מי שלקראת הגיל השלישי מביאים ילד זקונים. לפניכם שלושה סיפורים לא שגרתיים על שלושה אנשים יוצאי דופן, שדווקא בגיל השלישי עושים את מה שאף אחד לא ציפה מהם.

 

 

אהובה זייד, 63: "הדבר הכי חשוב בהזדקנות זה שיהיה לך במה להתגאות"

 

כיום, אחרי שהגשימה חלומות, היא פנויה למצוא בן זוג לחיים. אהובה זיד, צילום: זוהר רביבו

 

 

אהובה זייד בת ה-63 מאילת, ילידת חיפה שחיה ביישוב נביעות לפני הפינוי, הקימה באיי קיימן בקריביים מועדון צלילה הראשון מסוגו בעולם, שהתמחה בצילום תת ימי. בחזרתה ארצה יסדה את משרד השיווק הראשון בארץ, שנתן שירותים לאטרקציות תיירותיות באילת. בהמשך הקימה גם את ה"עמותה לקידום המסעדות ובתי הקפה באילת", במטרה לתת פייט ל"הכול כלול" של המלונות, שהיווה איום סגירה למסעדות העיר. היא הפכה לאם יחידנית בגיל 36, ומגיל 40 היא עובדת עצמאית. כיום היא גם מנהלת תקשורת שיווקית במסעדת "ברביס" באילת.

 

את בתה בת ה-28 שחיה ולומדת בתל אביב היא תמיד עודדה לפרוש כנפיים ולעוף, והיא בכלל לא מחכה לנכדים. להיפך - חשוב לה שבתה תמצה את חיי החופש ולא תילחץ מהגיל. לפני שנה יצאה זייד לגמלאות, ומאז היא מאוד אוהבת להפתיע אנשים עם שליפת תעודת התושב הוותיק שלה - פשוט כי קשה להאמין שהאישה הנמרצת והפעילה הזו הגיעה לגיל השלישי. היא נוהגת לצאת לטיולי צלילה ביעדים אקזוטיים עם חברה טובה מסן פרנסיסקו, ומרגישה סוף סוף פנויה לחיפוש בן זוג, או כפי שהיא מגדירה זאת - את התאום שלה שיעמוד בסטנדרטים הלא מתפשרים שלה, ושאיתו תוכל ליהנות, לטייל ולחוות.

 

איך מתחיל היום שלך?

"אני עצמאית כבר מעל 20 שנה ויש לי סדר יום צבאי, כי אני לא מוכנה שהיום שלי יתפזר. ב-7 בבוקר אני שותה כוס תה ועוברת על אתרי החדשות, כי אני עובדת עם אנשים שצעירים ממני בהרבה וחשוב לי להיות מעודכנת. אחרי זה אני פוגשת פרלמנט קבוע של אילתים ותיקים שעוסקים בתיירות, ואנחנו מתעדכנים זה מזה".

 

במה היה הכי מורגש המעבר לגיל השלישי?

"בכאבי הגב שידעתי שאצטרך להתמודד עמם יום אחד, בגלל שכל החיים צללתי. למזלי פטרתי את זה בקלות בעזרת אימונים אירוביים במים".

 

מה לדעתך הדבר הכי חשוב בגיל השלישי?

"הדבר הכי חשוב בהזדקנות זה שיהיה לך במה להתגאות, זה מביא המון נחת. פעם חלמתי שכשאהיה זקנה יהיו לי מספיק תסריטים בזיכרון להתמוגג עליהם כשאשב על כיסא נדנדה. היום אני מבינה שעשיתי את זה".

 

מה הדבר הכי חשוב בעינייך בפנסיה?

"היה לי חשוב למצוא את מקום העבודה המדהים והמתאים ביותר לתקופת הפנסיה, שבו אוכל למקסם את כל הניסיון המקצועי שצברתי בחיי, ולשמחתי עמדתי במשימה הזו".

 

 

דיוויד ליישמן, 67: חלם לייצר גלידה בבית - והלך על זה

 

 מייצר גלידה בטעמים ייחודיים. דיוויד ליישמן, צילום: לין לוי

 

 

דיוויד ליישמן, 67, עלה לארץ לפני 42 שנה מארה"ב עם אשתו, רבה רפורמית. הוא היה ממקימי קיבוץ גזר שבו הוא מתגורר עד היום, ועד גיל 50 לא היה לו בארץ חשבון בנק. ליישמן שייך לדור של אנשי שנות ה-60 שהאמינו בחיבור לאדמה, בקהילה ובארץ ישראל היפה, ומאז ומעולם היה איש חינוך ציוני.

 

הוא היה בשליחויות בלא פחות מ-20 מדינות בעולם, אבל אם תשאלו אותו מה המאכל שהכי אהוב עליו, זה לא יהיה איזשהו מזון אקזוטי שאין להשיג בארץ אלא דווקא גלידה, אותה אין לו בעיה לאכול גם לפני ארוחת הבוקר. בשנת 1974 קיבל ליישמן מחבריו את מכונת הגלידה הראשונה שלו, ובאותו היום הכין גלידה בפעם הראשונה בחייו. היום בביתו יש שלושה ארונות מלאים בספרים על גלידה, ושלוש מכונות ייצור. הוא מייצר גלידה מדי יום ובאופן קבוע יש לו במקפיא קרוב ל-20 טעמים הייחודיים לו (שהם רק חלק מ-50 טעמים שהוא שומר בראש).

 

אחרי הפרישה לפנסיה, ומתוך אמונה שיוכל לעשות מהפכה בעולם הגלידה, הקים ליישמן מיזם של סדנאות לטעימת גלידה בשם "לייש קרים", בהן הוא מלמד איך לטעום גלידה בצורה אנינה, ממש כפי שלומדים לטעום יין. טעמי הגלידה שמייצר פליישמן לא דומים לאף גלידה אחרת. איפה עוד שמעתם על גלידה בטעם בוטנים טחונים, גלידת מנטה עשויה מנטה שגדלה בחצר הבית, גלידת וניל עם צימוקים אוזבקיים שהושרו כמה ימים ברום, או גלידת פיסטוק שמגיע הישר מקליפורניה.  

 

מה גרם לך לרצות להיות עצמאי דווקא אחרי היציאה לפנסיה?

"כשעליתי לארץ היה לחם שחור ולחם לבן, גבינה לבנה וגבינה צהובה, קפה נמס וקפה שחור. היום יש שפע מהכול ואני מאמין שגם בגלידה אפשר לעשות מהפכה. תמיד אהבתי ללמד וכל החיים הייתי משוגע על גלידה. מכונת הגלידה הראשונה שקניתי היתה מתנת היציאה לפנסיה, כי החלטתי להקדיש את חיי לשתי האהבות שלי: חינוך וגלידה".

 

איך הגיבה המשפחה שלך לעניין?

"הילדים שלי גדלו לתוך הגלידה והם מרוויחים מהעיסוק שלי, כי הם לוקחים גלידה הביתה ולחברים. הבן הגדול שחי בארה"ב גם מייצר גלידה בבית. אני מאמין שאנשים בפנסיה חייבים להיות עסוקים, וזה לא משנה אם זה בהתנדבות בבית חולים או בניהול עסק. החיים מאלצים אותנו להתפשר כל הזמן, ופנסיה זה הזמן לעשות דברים עם משמעות ובדרך שלך, וגם להתמקד במה שאתה אוהב".

 

מה התכניות לעתיד?

"כרגע אני מחפש למי להעביר את הידע שלי. אני לא איש עסקים ולא מבין בשיווק וגם לא מאמין בייצור תעשייתי. כן הייתי רוצה למצוא מישהו שירצה לקחת את הידע ואת הניסיון שצברתי במהלך 45 שנות ייצור גלידה, כדי לעשות עם זה משהו בוטיקי שאני אהיה השותף שלו".

 

 

זיו שוורצמן, 53: "לא רק הפנסיה חשובה אלא גם הדרך אליה"

 

 "מעולם לא עניין אותי מה קורה בעולם, כי תמיד אהבתי את מה שאני עושה כאן". זיו שוורצמן, צילום: לין לוי

 

 

זיו שוורצמן, 53, הוא דור רביעי במשק שוורצמן שהקים סבא רבא שלו בסוף המאה ה-19, לאחר שעלה לישראל בעלייה הראשונה ושימש בתור מוכתר. שוורצמן חי בבית שבו נולדו אביו וסבו, וכל חייו עוסק בשימור ההיסטוריה המשפחתית. הוא מתגורר במושב בת שלומו ומהווה דור שלישי במחלבה משפחתית - מדי יום הוא מייצר גבינות, מתפעל את המעדנייה הקסומה שמהווה גם מוזיאון משפחתי, ובעזרת אשתו הצעירה מפעיל את המסעדה שממוקמת בחצר הבית, מתחת לעץ התות העתיק.

 

הוא בן זקונים של הוריו והיחיד משלושת הילדים שמעולם לא עזב את המשק, או את הבית שבו גם נולדו שלושת ילדיו הבוגרים ובן הזקונים שלו, בן ה-3. כחלק מהרצון לשימור המורשת המשפחתית, שוורצמן אסף בחנות הקטנה הצמודה למסעדה שפע מזכרות משפחתיות (בהן גם סמובר מגליציה ושולחן אוכל קטן שהיה הנדוניה של סבתו), עליהן הוא שמח לספר בהרחבה לכל המעוניין.

 

לא היו לך מחשבות לפני הפנסיה לצאת לראות את העולם ולהתנסות בדברים חדשים?

"מעולם לא עניין אותי מה שקורה שם, כי תמיד אהבתי את מה שאני עושה כאן. אני כל יום קם, חולב את הפרה, מייצר גבינות, מוכר את התוצרת שלי בחנות ומספר את הסיפור המשפחתי המיוחד".

 

יש תכניות לעשות משהו אחר בפנסיה?

"אני לא חושב על זה כי לדעתי לא רק הפנסיה חשובה אלא גם הדרך אליה. בגלל זה אני פה כל חיי, כי אני מפיק המון הנאה מאירוח ומייצור הגבינות".

 

 

ממלאות את חייהן בעשייה - למען האחר

פתאום, בפנסיה, להפוך למורים

עושים את מה שאוהבים - בלי לצאת לפנסיה

"הקושי מתגמד לעומת תחושת הנתינה"

למצוא ייעוד חדש בפנסיה

 

מעל גיל 50 ומחפשים עבודה? הצטרפו לקהילת הצעות עבודה של מוטק'ה

 

0  תגובות 0 אהבו


קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עוד בקריירה שנייה

הגברת הראשונה של עולם הקוסמטיקה
הסיפור של יפה בירנפלד, 85, מוכיח שהצלחה יכולה להגיע בכל גיל, אבל היא דורשת אומץ, תעוזה וביטחון עצמי. כדי...
לקריאת הכתבה
הקימו עסק עצמאי דווקא בפנסיה
בעוד עבור רבים הפנסיה מסמלת את סוף הדרך, עבור אנשים אחרים זוהי רק ההתחלה של החיים הטובים. יש אנשים...
לקריאת הכתבה
יוזמים בגיל 70
הם יכלו לשבת רגל על רגל וליהנות אחרי שנות עבודה רבות. הם יכלו להיות סבים וסבתות במשרה מלאה. אבל במקום כל...
לקריאת הכתבה
למעלה
חזרה