הקרב האחרון

אריאל שרון ז"ל. צילום: אבי אוחיון, לע"מ 

שמונה שנים עברו מאז לקה ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, בשבץ ושקע בתרדמת. בשבועות האחרונים עקבה מדינה שלמה בדאגה אחר מאבקו האחרון, שהסתיים היום בצהריים. לצד מיטתו שהו כל העת בניו, גלעד ועומרי, חברים ומכרים נהרו לבית החולים להיפרד מהאיש שהיה חלק בלתי נפרד מחיינו, בזמנים הטובים וגם בקשים ובכואבים.

"זכרו יהיה נצור לעד בלב האומה", ספד לו ראש הממשלה, בנימין נתניהו. ואכן, קורות חייו של שרון השתלבו ונארגו אל תוך זיכרונותיה של המדינה. הוא היה איש של ניגודים: חזק אבל רגיש, אחד שלא חשש מלומר את דעתו וגם ג'נטלמן. הוא לא היסס לנקוט ביד קשה נגד מתנגדיו, אבל היה קשוב למצוקות של האזרח הפשוט.

שרון נולד ב-1928 בכפר מל"ל בשם אריאל שיינרמן ולמד בתיכון בתל אביב. הוא הצטרף להגנה בשנת 1945, ובמלחמת העצמאות נלחם בקרב על לטרון ונפצע באופן קשה. אחרי חופשה מהצבא חזר שרון לצה"ל, ובשנת 1953 הקים את חטיבה 101 האגדית. באחת מפעולות התגמול נגד הפדאיון הוא שוב נפצע קשה. החלמתו הייתה מהירה, וכך גם עלייתו בסולם הדרגות.

ב-2001 נבחר לתפקיד ראש הממשלה, ובתקופת כהונתו הגיע לשיאו גל טרור חסר תקדים שהביא לפתיחתו של מבצע "חומת מגן" ולהקמת חומת ההפרדה. המצב הכלכלי והביטחוני הקשה לא מנעו משרון להיבחר פעם נוספת לתפקיד ראש הממשלה. בזמן זה הוא יזם וביצע את תוכנית ההתנתקות, שבמסגרתה הורה על נסיגה חד צדדית מיהודה, שומרון ועזה. לאחר מעשה, כשהסקרים מנבאים ניצחון לנתניהו בפריימריז לראשות הליכוד, פרש שרון מהתנועה והקים את מפלגת "קדימה". ההמשך נראה ורוד: עוד ועוד שרים וחברי כנסת הצטרפו לשרון הכריזמטי. ואז הגיע השבץ. ושמונה שנים של מלחמה שהגיעו לסיומם היום.

שרון ייקבר ביום שני הקרוב בגבעת הכלניות הסמוכה לביתו בחוות השקמים, שם קבורה גם רעייתו לילי.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק