הקשר בין השמנה לדליפת שתן

השמנת יתר מוגדרת כמחלה בפני עצמה. כבר ב- 1997 קבע ארגון הבריאות העולמי כי השמנת יתר היא מגפה בקנה מידה עולמי המהווה את אחד האיומים הגדולים לטווח הארוך על בריאות האדם. למעלה מ- 65 אחוז מאוכלוסיית הנשים בישראל סובלת מעודף משקל. אם נוסיף לכך את הנתון שלפיו כ-50 אחוז מהנשים בגיל המעבר סובלות מדליפת שתן, הרי שניתן לומר כי מרבית הנשים הסובלות מעודף משקל סובלות או יסבלו מאי נקיטת שתן, וזאת בהסתמך גם על מחקרים רפואיים בנושא. אז מה הקשר בין השמנה לדליפת שתן? השמנה הינה גורם תורם להתהוותן של בעיות רפואיות רבות, ביניהן מחלות לב, יתר לחץ דם, סוכרת, סרטן ודיכאון, והיא גם מעלה שכיחות לדליפות שתן מסוגים שונים. במעגל החיים של האישה סיבות רבות להשמנה הבאות לביטוי עוד בתקופה של טרום גיל המעבר ומלוות אותה עד לזקנה. הגורמים העיקריים לעלייה במשקל בתקופה זו הינם השינוי ברמות האסטרוגן ותהליך ההזדקנות עצמו. אלה מביאים איתם הפחתה ניכרת בפעילות הגופנית, גידול בצריכת המזון והאטה ניכרת בקצב חילוף החומרים. מרכיב חשוב נוסף שאין להתעלם ממנו הוא המרכיב הגנטי. לאישה שמנה יש בדרך כלל אמא שמנה וגם סבתא שמנה. דליפת שתן בנשים שכיחה, כאמור, בקרב כ-50 אחוז מהנשים בגיל המעבר והולכת ומחמירה עם הגיל. קיימים מספר סוגים של דליפת שתן: דליפת שתן במאמץ (Stress Incontinence) המוגדרת כאיבוד שתן בלתי רצוני בעת עלייה בלחץ התוך בטני כגון בעת שיעול, עיטוש, ריצה וקפיצה. דליפת שתן מתוך דחיפות (Urge Incontinence) המוגדרת כדליפת שתן המתרחשת במגוון מצבי יומיום ומתאפיינת בצורך פתאומי לתת שתן ללא יכולת להתאפק. תופעה שכיחה נוספת (ואולי השכיחה ביותר בגיל המעבר) היא דליפת שתן מעורבת (Mix Incontinence) המשלבת אלמנטים של דליפה על רקע מאמץ ומתוך דחיפות. דליפת שתן, כמו גם ליקויים אחרים באברי האגן כצניחת אברים, מתרחשת בעת ליקוי בתפקוד שרירי רצפת האגן. תפקידם של שרירים אלה לתמוך בשלפוחית השתן, ברחם ובחלחולת (רקטום). במבט מהצד נראה כי צורתם כצורת ערסל. בדומה לערסל שעליו אנו מתנדנדים, גם ערסל שרירי זה מושפע מהמשקל הפועל עליו ומאחיזתו בצידיו. במצבי השמנה מופעל לחץ על אזור רצפת האגן, כזה המחקה תהליך הריון ארוך מהרגיל. הדבר גורם למתיחה של השרירים ושל הרקמות הרכות באזור, פוגע בתפקודם התקין ומחליש אותם.


במצבי השמנה קיימת גם עליה בלחץ התוך בטני. זהו אותו לחץ המתפתח בחלל הבטן בין הסרעפת מלמעלה, שרירי הבטן מלפנים, שרירי הגב מאחור ושרירי רצפת האגן בתחתית. לחץ זה גורם לעלייה בלחץ בשלפוחית השתן ומשפיע על תנועתיות צינור השתן, וכן מעלה את הסבירות לנזק לשרירי רצפת האגן מסוג חולשה המביא עימו עלייה בשיעור דליפות השתן וצניחת האברים. בהשמנה נשית, לעומת השמנה גברית, זו המוגדרת כ"השמנת אגס (השמנה גינקואידית) אנו עדים לעלייה ביחס שבין היקף המותן והאגן המעידה על השמנה בעיקר באזור הבטן. ערך של מעל 0.8 אצל נשים יכול להעמיד את האישה בסכנה לתחלואה, ובין השאר בסיכון יתר לדליפות שתן ולצניחת אברים. הסיבה לכך היא המשקל הרב המופעל על עצמות האגן ועל טבעת האגן עצמה. זו מתקשה לעמוד בעומס, ובכך גוברים המתח והלחץ באזור שריר רצפת האגן המונע מהם להתגייס בצורה טובה ואף מסב להם נזק על רקע מתיחה לאורך זמן. מחקרים בתחום מצאו קשר סטטיסטי חזק בין השמנה לדליפת שתן. הפתרון החד משמעי לתופעת הדליפה הקשורה בהשמנה הינו ירידה במשקל. ירידה במשקל בשיעור של מעל חמישה אחוזים עשויה לשפר את מצב הדליפה בכ- 50 אחוז. איך עושים זאת? טיפול שמרני הוא הבחירה הראשונה: תזונה נכונה על פי תפריט מומלץ שניתן על ידי תזונאית מוסמכת והקפדה על פעילות גופנית יכולים לסייע בהשגת המטרה. במקרים חמורים של השמנת יתר ניתן לשקול התערבות ניתוחית להפחתת משקל. על מנת להביא לשיפור משמעותי יותר בתופעת הדליפה יש צורך גם בתרגול ובחיזוק שרירי רצפת האגן באמצעות טיפול אורו-גניטלי (פיזיותרפיה לרצפת האגן). אצל נשים שמנות הממעטות לעסוק בפעילות גופנית אנו עדים למודעות גופנית ירודה. אם נבקש מנשים אלה לכווץ את שרירי רצפת האגן, סביר שהן תפעלנה שרירים אחרים כגון שרירי הישבן, מקרבי הירך ושרירי הבטן, ופחות את שרירי רצפת האגן עצמם. לטובת נשים אלה בא הטיפול באמצעות מערכת הביו פידבק (משוב). זוהי מערכת המאפשרת לזהות את שרירי רצפת האגן, ללמוד להפעילם נכונה ולחזק אותם. לעתים משולבים טיפולים פיזיותרפיים נוספים, וזאת לאחר קביעת תוכנית טיפול מקיפה, כך שתדירות דליפות השתן תפחת ותימנע צניחת האברים.
עוד על גיל המעבר:

מיניות וזוגיות לאחר גיל 50 (א')

גיל המעבר. להתמודד באופן טבעי

סידן וויטמין D מאטים ההשמנה אחרי גיל המעבר

גיל המעבר בנשים: איך מתמודדים איתו?

להתייעצות עם מומחי מוטק'ה:

פורום גיל המעבר

פורום רצפת האגן, דליפת שתן, צניחת רחם