הרגשתי שיש לי עוד הרבה לתרום

שם:
סימה אורן.
גיל:
68.
מקום מגורים:
גבעתיים
מצב משפחתי:
נשואה, אם לשלושה וסבתא לחמישה.
מקצוע בעבר:
למדתי במכון להכשרת עובדים סוציאליים באוניברסיטת בר אילן ולימודי הסבה באוניברסיטת תל אביב, ועם השנים סיימתי גם תואר שני במינהל ומדיניות ציבורית. ב-1974 התחלתי לעבוד בבית החולים דונולו, שבהמשך הפך עם עוד שני בתי חולים קרובים לבית החולים וולפסון. ב-1990 מוניתי למנהלת השירות הסוציאלי בוולפסון וניהלתי אותו למעלה מ-20 שנה. הקמנו כל מיני פרויקטים שלא היו קיימים בעבר, כמו הפרויקט המפורסם של 'חדר ארבע', לטיפול אקוטי בנפגעות ובנפגעי תקיפה מינית. מאוד אהבתי את המקצוע שלי ואת העבודה. קמתי כל יום עם חדווה ורצון ללכת לעבודה.
עיסוקים:
ביוני 2011 פרשתי, בדיוק בגיל 67. זה הגיל המקסימלי לפרישה במסגרת הזאת, והבקשה שהנהלת בית החולים הגישה לנציבות המדינה שיאריכו את תקופת עבודתי, לא אושרה. הרגשתי שיש לי עוד הרבה אנרגיה ויכולת להמשיך לתרום וחשבתי ללכת בכיוון של העבודה הסוציאלית. לעבוד עם ניצולי שואה, להתנדב בבית חולים, אבל אומרים שהאדם מתכנן ואלוהים צוחק. ממש בחודש האחרון בעבודה פגשתי במקרה חברה ותיקה וסיפרתי לה שאני פורשת. היא אמרה, 'את לא פורשת' וסיפרה שהיא עומדת לפתוח תינוקיה בנווה צדק ושהיא רוצה שאבוא לנהל אותה. אמרתי שאין לי ניסיון עם תינוקות, למעט תפקידי כאמא וכסבתא, אבל אחרי שבועיים חופשה נשאבתי לעבודה החדשה. אני טיפוס שלא יודע לשבת, כל הזמן צריכה להיות עסוקה ופעילה. התינוקייה נפתחה ב-1 באוגוסט וכבר ביולי הייתי שם כל יום, כדי להכין את המקום. התחלנו עם קבוצה קטנה של ילדים ועובדת אחת חוץ ממני. היום יש עוד חמש עובדות, וגם מספר הילדים עלה. יש לנו כאן ילדים בני שלושה חודשים עד שנה וחצי והמקום עובד חמישה ימים בשבוע מהבוקר עד ארבע וחצי. זה יום עבודה ארוך, אבל אני לא מרגישה שהוא עובר. זה לא אומר שבהתחלה לא היה לי משבר, כי העשייה בתחום הקודם היתה יותר אינטנסיבית. היו כוננויות והיענות של יום ולילה לעובדי השירות. כל הצד הזה נדם והיה לי קשה. מפול גז הייתי צריכה להאט. זה לא אותו סוג של הפעלת יכולות אינטלקטואליות, אבל זה פתח דברים אחרים. גם מבחינת העשייה וגם מבחינת הרגשות שנפתחו כלפי הילדים וההורים. אני למעשה אשת הקשר מול ההורים. אני מוצאת את עצמי מדריכה הורים צעירים, ולאט לאט העבודה שלי מתמלאת בתוכן.
סדר יום:
אני קמה בבוקר, וישר לתינוקיה עד ארבע וחצי. אם הורה מתעכב, מובן שאני משחררת את העובדים ומחכה לו. אני מתנהלת עם הצוות שלי כמו במסגרת היותר גדולה שניהלתי. שום דבר לא קשה מדי, ואני הדוגמה. למרות שאני המבוגרת ביותר אני עושה את מה שכולן עושות, ואפילו יותר. אחרי העבודה, יום בשבוע אני סועדת את הדוד הזקן שלי, יום אחר בשבוע אני מוציאה את הנכדים מבית הספר בהרצליה וביום שישי אני אחראית משמרת בהתנדבות בחנות בגדים וכלי בית של ויצ"ו. בשאר הימים יש סידורים וקניות, ונגמר השבוע.
בילויים מועדפים:
אני אוהבת להיפגש עם חברות, לקרוא, לצפות בתוכניות דוקומנטריות בטלוויזיה שמציגות לי מציאות לגמרי שונה מהיומיום שלי.
יעד מועדף לחופשה:
הייתי נוסעת למקום כמו סין, הודו, יפן, משהו שונה מהתרבות שלנו. בארץ אני אוהבת את אילת, את הצפון. אני מאוד אוהבת טיולים רגליים, וגם בחו"ל משתמשת בתחבורה מעט מאוד. אני אוהבת ללכת. כך אני רואה איך אנשים חיים באמת, את החנויות, הבתים.
המלצה:
הספר האחרון שקראתי ומאוד אהבתי היה 'צלה של הרוח' של קרלוס רואיס סאפון, שהעלילה שלו מתרחשת בספרד שאחרי מלחמת האזרחים. זה ספר שככל שאתה קורא בו, מתגלה לך הסיפור נדבך אחרי נדבך. הוא מאוד מותח, וקשה לחזות את סוף העלילה.
גולשים המעוניינים להופיע במדור מוזמנים לפנות לדוא"ל: [email protected]

עוד על עשייה בגיל מבוגר:

נעים מאוד: מיקי פולר

נעים מאוד: לאה הרפז

נעים מאוד: אריה ונגרקו

נעים מאוד: שושנה מאייר

נעים מאוד: אורי קדמון

נעים מאוד: מרים בוצ'ן