השולחן: עבודת כיתה

"אם כל זה היה קורה בתיאטרון", אומר העד השלישי, "והיתה נראית שם סצינה כזאת, אולי היה אפשר לתאר אותה על כל פרטיה: זה היה פה, זה היה שם. אבל כשאסון כזה קורה בחיים?" ההתמקדות המעין דוקומנטרית במקרה אחד דרך רשומון של עדים מעמתת את הזיכרון הפרטי, הסובייקטיבי, קרוע הלב, עם התביעה לעיקור הרגש לטובת תביעה אובייקטיבית לכאורה. האירוע התיאטרוני "השולחן: עבודת כיתה" מבוסס על שני טקסטים של אידה פינק: "השולחן, מחזה לארבעה קולות ובסו אוסטינטו", הוא מעין פרוטוקול של חקירה. ארבעה עדים ותובע מנסים לשחזר את מהלכה של אקציה שבה נרצחו 1300 יהודים. הסיפור הקצר "מול הראי" מתאר רגע בחייה של אישה צעירה ומאוהבת. האירוע מיועד לקבוצות לומדים ומתרחש בחלל של כיתה. התובע יושב ליד שולחן המורה. בזמן שהוא חוקר את העדים הוא מפעיל מטול שקפים (ויוגרף). השחקנים יושבים עם הקהל אל שולחנות התלמידים. אחד מהם מלווה את המופע בנגינה על על פסנתר חשמלי. בתחילת ההצגה כל צופה מקבל חוברת שבה מודפס הטקסט של ההצגה (בצד מבחר דימויים מן השקפים). הצופים מוזמנים להשתתף בקריאת העדויות. מר זאכווצקי מסיים את עדותו במספרים: "היו כל כך הרבה קורבנות שהיו צריכים 20 גברים לקבור אותם. 450 נהרגו בעיר בזמן החיפוש בדירות, 840 נורו בבית הקברות. ביניהם אשתי, אדוני התובע." וכשהחוקר חוזר ושואל האם ראה במו עיניו מישהו יורה במישהו הוא אומר: "אני ראיתי 1300 הרוגים. המידות של קבר האחים היו 30 מטר אורך, שלושה מטר רוחב, חמישה מטר עומק". זאכוויצקי הוא העד שאת עדותו קורא הקהל, ולא בכדי. למספרים שלו (שאליהם משתרבב אמנם רצח אשתו) יש תוקף אוביקטיבי. התובע חובב העובדות אינו יכול להתנגד להם. המספרים חותרים תחתיו ומערערים את הנחת היסוד שלו. זה לא רצח פרטי, אלא רצח עם. וזוהי אולי ההבנה שמאפשרת לו להקשיב לעדה הרביעית והאחרונה, להניח לה לדבר בלי לקטוע אותה כמעט. והעדה, ברגישותה האמנותית, מעלה את הזיכרון הפרטי בחזקה. היא גואלת אפילו את השולחן מהריק הבירוקרטי, וכמו הופכת אותו בדרך אגב למעין סמל רזה ונקי מסנטימנטליות - של אובדן: "אחרי שהחשיך התגנבתי דרך החצר וחזרתי הביתה. העיר היתה ריקה, כאילו לא נשארה נפש חיה. התפלאתי שהשלג שחור. זה היה דם. הכי הרבה דם היה ברחוב סינקייביץ', ברחוב פיינקנה וברחוב רוז'אנה. גם בכיכר לא ראיתי אף אחד. היא היתה ריקה. באמצע הכיכר היה שולחן הפוך עם הרגליים למעלה. שולחן קטן שבור". במטול השקפים מתחלפת מפת העיר במפת אושוויץ. סוף.
השולחן: עבודת כיתה עיבוד בימתי על פי אידה פינק מאת נעמי יואלי, תרגום: דוד וינפלד מוסיקה ונגינה: יוסי מר חיים פיתוח שפה חזותית ושקפים: ליאור לרמן עין שלישית: מרית בן ישראל ייעוץ חלל: עמית דרורי ייעוץ תלבושות: נעה וידמן ייעוץ תאורה: אורי רובינשטיין הפקה: רויטל מלכה צילומים: אלדד מאסטרו קטעי וידיאו מההצגה: יונתן שוחט וליאור לרמן משתתפים: דינה בליי-שור; מיקי מרמור; יוסי מר חיים; נעמי יואלי
ההצגה הופקה במסרת איב - איגוד היוצרים העצמאיים בתמיכת משרד התרבות והספורט, מנהל התרבות ומועצת הפיס לתרבות ולאמנות. גרסה של המחזה השולחן הועלתה בפסטיבל תיאטרון קצר בצוותא 2007.
ההצגות הקרובות ירושלים, המעבדה, 14/4/10, שעה 20:00, טלפון לכרטיסים : 02-6292000 תל אביב, באוניברסיטה העממית, 13/4/10 + 14/4/10, שעה 20:30, טלפון לכרטיסים : 03-5244645 טלפון להזמנת הצגות: 03-5244645

עוד כתבות ליום השואה:

ספר חדש: ההורים שחיים דרכי

סוזנה ירון: פשוט להמשיך לחיות

מדריך למימוש הטבות רפואיות לניצולי שואה

דרושים מתנדבים לעזרה לניצולי שואה

להתייעצות עם מומחי מוטק'ה:

פורום ניצולי שואה