השנה החולפת לא היתה כזו גרועה

כאדם מבוגר אני תמיד מודאג. מה יהיה על ערך הפנסיה? האם היא תתמעט? האם חלילה נקלע למשבר כלכלי? מה יהיה אז על כולנו, ובעיקר על המבוגרים שבינינו? גם כלי התקשורת שאנחנו יונקים מהם בערגה את המתרחש בעולמנו מודאגים ללא הרף. כל ימות השנה הם מקישים על דלתנו בדאגה: הייצוא מתמעט והולך. מהיכן יבוא המטבע הזר שבלעדיו לא נוכל לרכוש את הדרוש לקיומנו? הכותרות בהחלט מדאיגות. המגדלים  והחקלאים בוכים וקובלים: "הייבוא פוגע בנו. אנחנו על סף פשיטת רגל".

עוד אנחנו מוחים דמעה וכבר באים היצרנים והמעסיקים המקומיים וקובלים כנגד גלי הייבוא ההולכים וגדלים. אף הם זועקים: "נצטרך לפטר עובדים. הכלכלה שלנו מתרסקת. הממשלה נדרשת לעמוד בפרץ, לטכס עצה כיצד למנוע את החורבן הכלכלי הצפוי".

הדאגה אכן כבדה. העננה שחורה. והנה לאחרונה ממש אנחנו קוראים בעיתון "ידיעות אחרונות" את סקירתו של הפרשן הכלכלי סבר פלוצקר, שאותו אני מאוד מעריך, המבשר לנו בחדווה רבה ואפילו מנמק: "השנה הזו, השנה היוצאת, היא אחת השנים הטובות ביותר בתולדות המשק הישראלי".

יש לנו עתיד

 2017, הציפיות גדולות. צילום: Shutterstock

פלוצקר מכה על חזהו ועל חזם של כל המייאשים ורואי השחורות. והרי הווידוי: "כלכלנים, ואני ביניהם, התרגלו לתאר את שנת 2016 כשנה בעייתית של האטה והחמצה. כעת נדרשת מאיתנו הודאה בטעות בחיזוי: על פי אומדנים ראשונים המציאות טובה בהרבה מהמצופה, האוכלוסייה שלנו גדלה, העלייה לארץ ממשיכה, גם רמת החיים שלנו צמחה. השקל יציב וזאת בעקבות הגירעון הזניח וניהול חכם של החוב הלאומי, וגם ירד יחס החוב לתוצר".

לא שאני מבין בדיוק את הנאמר אבל העיקר שהוא צבוע בוורוד. דירוג האשראי של ישראל צפוי לעלות, אומרים מי שיודעים ובקיאים. כלומר הקהילה הבינלאומית תולה בנו תקווה לבאות.

עכשיו אני כבר לא מתרגז. אני רגוע. יש לנו עתיד. כלומר מפלגת "יש עתיד" בנתה את עצמה על סמך הבטחות שמתממשות. לכן זכתה במדגם האחרון במירב הקולות. לא שאני מחווה דעתי פוליטית, אבל כלכלה בריאה וצומחת פירושה שיש לנו עתיד בארץ הזו שלנו. הארץ המובטחת. הידד.

ובכל זאת: 2016, תודה שהלכת

עוד ברייכר מתרגז

פניות לגדעון רייכר - [email protected]

ומה מרגיז אתכם? הצטרפו לפרלמנט של מוטק'ה