התמודדות המבוגרים עם המציאות המשתנה (מאמר שלישי בסדרה)

בידוד חברתי - כך מעלים מחקרים חדשים - מעלה את הסיכון למוות. בשנים האחרונות מצביעים מחקרים על קשר בין החלמה ממחלה לבין קשרים רגשיים, תמיכה חברתית, תכונות אישיות, אמונה דתית ועוד. כל אלה הם מרכיבים פסיכו-חברתיים חשובים שהם חלק מהבריאות החיובית. אין ספק שמי שמתחזק ומשמר היטב את גופו משפר גם את בריאותו הנפשית, אך כדי לתחזק ולהשקיע בגוף צריך מוטיבציה, כוחות, עניין ומטרה - ואלו מושפעים מהבריאות הנפשית. זקנים לא מעטים מחפשים פתרון למצוקה פיזית, חברתית, או נפשית בקופות החולים. הטיפול שהם זוכים לו הוא רפואי. כשהוא בתפקיד החולה, האדם הוא פאסיבי, חסר אונים, ללא שליטה עצמית שמהווה מרכיב חשוב ברווחה הנפשית. שמירה על הבריאות הכוללת היא משימה מורכבת ולעתים קשה. לזקנים קשה עוד יותר, מאחר שאובדנים בתחומי חיים שונים מאיימים על התפקוד היומיומי בזיקנה ודורשים הרבה כוחות כדי להסתגל. כוחות אלו הם המרכיבים של הבריאות הנפשית. ההגדרה הרווחת כיום לבריאות נפשית היא, אם כן, התמודדות עם המציאות המשתנה. הכוונה לתהליך דינמי משתנה, כשלמעשה אין הבחנה בין זקנים לצעירים. אם הצעירים מתמודדים עם כניסה לבית-ספר, עם שינויים רבים בגיל ההתבגרות, עם מעבר מילדות לבגרות, מחיי רווקות לזוגיות, להורות, ועוד, הרי שבמהלך ההזדקנות צפויים שינויים רבים נוספים בחיי האדם - יציאה לגמלאות, ירידה במצב הבריאות, אובדן בן/ת-זוג, הסתגלות לחיים ללא בן-זוג, מעבר לבית אבות, ועוד. כל אלה דורשים הסתגלות למציאות חיים שהשתנתה, כשהאיום המרחף מעל הוא אובדן הזהות והעצמאות הפיזית והרגשית. תפקוד אפקטיבי בחיי היומיום הוא, לפיכך, משימה התפתחותית במהלך ההזדקנות ובזיקנה שמטרתה השגת אוטונומיה וחיים עצמאיים.
הקריטריונים להערכת הבריאות הנפשית החיובית
בשנים האחרונות נעשה ניסיון לקשר בין הבריאות הפיזית לבריאות הנפשית על מרכיביהן השונים. תפיסה אינטגרטיבית זו הולידה את המונח "בריאות חיובית" (positive health), שהוא שילוב של בריאות פיזית ונפשית. מונח זה הוצע על ידי קרול ריף, פסיכולוגית ומנהלת המוסד לחקר ההזדקנות באוניברסיטת ויסקונסין, העוסקת כבר שנים רבות בהזדקנות מוצלחת, ועל ידי ברטון סינגר, רופא מומחה לבריאות הציבור מאוניברסיטת פרינסטון שבארצות הברית. השניים חברו לעריכת מחקרים משותפים ובניית תוכניות לקידום הבריאות הפיזית והנפשית בקהילה. ריף וסינגר פונים בתחילת המילניום החדש בקול קורא לקהילה המדעית והטיפולית להתייחס לבריאות החיובית כאל ה-אתגר של המילניום החדש. להערכתם, הבריאות החיובית מבוססת על אינטראקציה של מרכיבים פיזיים ופסיכו-חברתיים התורמים למעורבות האדם בחיים. מעורבות זו באה לידי ביטוי בשימוש נרחב ביכולות של האדם - אינטלקטואליות, רגשיות, חברתיות ופיזיות - והיא מהווה אינדיקציה לבריאות החיובית. תפקוד זה, לדעת ריף וסינגר, כולל שמונה קטגוריות: דאגה לעצמי, מטלות סביב תפקוד יומיומי בבית, פעילות פנאי פיזית, פעילות פנאי אינטלקטואלית-תרבותית, צפייה בטלוויזיה, פעילות חברתית המערבת קשר עם אחרים, מנוחה ושינה.


השניים מציעים, כי מעבר לשגרת הבדיקות הרפואיות ובדיקות התפקוד העצמאי יש לשאול את האדם המבוגר שאלות הנוגעות לאיכות חייו, כדי לקבל מידע מפורט על בריאותו הפיזית והנפשית: - מה עשית היום שהיה משמעותי או מספק? - האם אתה מרגיש שחייך הם מכובדים ועם כיוון? - האם אתה חש שדואגים לך ואוהבים אותך? - האם אתה אוהב ודואג לאחרים? מידע זה יכול לסייע במציאת הזדמנויות לחיים מספקים ומלאים. בפועל נראה לי שיש צורך ללמד את הרופאים והאחיות לשאול את הזקן, מעבר לכל הבדיקות השגרתיות, גם מה שלומו? איך מצב הרוח שלו? מה קורה בחייו? האם יש סיבה לכך שאינו ישן או שאבד לו התיאבון, או שהוא סובל מלחץ דם גבוה, עצירות כרונית, עייפות, דיכאון?
מעורבות בחיים תוך מאבק כתנאי לבריאות חיובית
הבריאות החיובית פירושה, אם כן, מעורבות בחיים תוך מאבק, כשהכאב הוא חלק בלתי נמנע ממעורבות זאת. יש אנשים מבוגרים רבים שחיים בקהילה ומתפקדים באופן עצמאי. לכאורה הם נראים בסדר, הם אינם מתלוננים, אינם מוגבלים או זקוקים לעזרה, אך מצבם הרגשי אינו תקין. מצב רוחם ירוד, הם לא נהנים מעיסוקיהם, ולכן אינם מעורבים רגשית באחרים או בסביבה. ברוך הוא אחד כזה: ברון הוא בן 82. מצב בריאותו טוב, הוא עצמאי לחלוטין בתפקודו, מצבו הקוגניטיבי מצוין. הזיכרון שלו היה תמיד מעולה, וגם היום, בגיל 82, הוא מרגיש שהראש שלו עובד עדיין טוב. במקצועו הוא מהנדס ופנסיונר של התעשיה הצבאית. ברוך מקפיד על אורח חיים בריא. הוא עושה כל בוקר פעילות גופנית, הכוללת הליכה של 50 דקות בבית וכפיפות בטן. הוא מקפיד על אכילה מסודרת עם מעט שומנים. ברוך נראה מצוין, וללא ספק צעיר מכפי גילו. רעייתו של ברוך, לעומת זאת, היא אשה חולה. היא סובלת מאסטמה קשה המלווה בהתקפים תכופים של קוצר נשימה. כמו כן היא סובלת מעודף משקל ובשנה האחרונה מתקשה לקום מהמיטה. ברוך מטפל בה במסירות רבה. למעשה, חייו מוקדשים לטיפול בה. לדבריו, הוא אינו יכול ללמוד או לעסוק בתחביבים, כי מצבה של אשתו אינו יציב ואי-אפשר להתחייב ולתכנן. בהיותו רוב הזמן בבית, הוא צופה בטלוויזיה וקורא עיתונים. ברוך הוא, אכן, איש בריא. הבריאות הפיזית שלו טובה מאוד - אך מה לגבי בריאותו הנפשית? האם היינו מגדירים את בריאותו כחיובית? לכאורה, מצבו הנפשי של ברוך טוב. הוא אינו בדיכאון ולמרות שחייו מצומצמים ומוגבלים לטיפול באשתו הוא אינו מתוסכל וממורמר. "זה התפקיד שלי. כמו חייל אני מבצע כל מה שנדרש ממני. הבריאות של אשתי יותר חשובה מהכל. מה אני יכול לעשות? זה הגורל שלי." את כל זאת הוא אומר בהכנעה ובהשלמה מעוררת פליאה. הוא "מבטל" את צרכיו וענייניו לטובת הדאגה לה. אך בחינה מדוקדקת של ברוך מגלה שהמעורבות הרגשית שלו, מעבר לדאגה האוטומטית לאשתו, היא מוגבלת. האפקט שלו שטוח. הוא אינו מתלהב כשם שאינו כועס. הוא גם אינו משתמש ביכולות הקוגניטיביות הטובות שלו, ואינו מרשה לעצמו להשקיע ולו מעט בתחביב או עניין אישי. העולם שלו מצומצם ומוגבל יחסית לאפשרויותיו. הוא פועל ומתפקד בכל התחומים היטב, אך חסרים המעורבות, הענין והסיפוק בעשייה ובחייו. נראה שהשאלונים שבודקים בריאות פיזית ורגשית לא היו מסווגים את ברוך כסובל מבעיות בריאות, או מהפרעה רגשית, אך אין ספק שבראיון קליני מעמיק ואישי ניתן היה לאתר את הקשיים הרגשיים שלו, ובוודאי שלא היינו מגדירים את בריאותו כחיובית. לכן, חשוב לשאול ולחקור יותר לעומק את עולמם של האנשים, גם כאלו שמצבם הכללי, יחסית לגילם הכרונולוגי הגבוה, נראה מצוין.
למאמר הרביעי בסדרה

לחץ

למאמר הקודם בסדרה

לחץ