התפקוד המיני ויתר לחץ דם

ירידה בתפקוד המיני נובעת ממספר רב של גורמים המחולקים לשלוש קבוצות: אורגנית-פיסיולוגית, פסיכולוגית, או שילוב ביניהם. בין הבעיות בתפקוד המיני הנובעות מגורם אורגני-פיסיולוגי ניתן לציין: * בעיות הורמונאליות הקשורות בהפרשה מהאשכים, המוח והאדרנל. * בעיות עצביות נוירולוגיות הקשורות בפגיעה בעצבוב המוליך לאזור הגניטאליה. * בעיות בכלי הדם העורקיים הנובעות מארטרוסקלורוזיס (הסתיידות טרשתית) של כלי הדם הגדולים והקטנים, יתר לחץ דם, או מהשפעות של תרופות נוגדות לחץ דם גבוה.
אין-אונות (אימפוטנציה) ויתר לחץ דם
באוכלוסיית הגברים הסובלים מיתר לחץ דם השכיחות של אין-אונות, חלקית או מלאה, גבוהה באופן משמעותי בהשוואה לגברים שאינם סובלים מיתר לחץ דם. למעלה מ-30% מבין החולים ביתר לחץ דם סובלים מאין-אונות, ולמעלה מ-40% מהמטופלים ביתר לחץ דם דיווחו על ירידה ניכרת בתפקוד המיני. הגורם העיקרי לאין-אונות בחולים אלה הינה פגיעה עורקית (אטרוסקלורוזיס). במחקר של כ-500 חולים שסבלו מאימפוטנציה נמצא, כי ל-85% מהם היתה הפרעה בזרימת הדם העורקית. לכ-120 חולים (כ-25%) היה יתר לחץ דם. מתוך קבוצה זו, אצל אלו שנטלו תרופות נגד יתר לחץ דם התפקוד העורקי היה גרוע יותר. טיפול תרופתי הניתן לצורך הורדת לחץ דם גבוה יכול לגרום להחמרה באין-אונות, עוצמת הזיקפה נחלשת, ומופיעים סימנים של ירידה בליבידו, שהיא משנית לירידה בתפקוד המיני. אצל מטופל הסובל מיתר לחץ דם, הנוטל תרופות ומתלונן על חוסר זיקפה או על זיקפה חלשה, קשה לדעת האם האין-האונות נובעת מהתרופות שאותן הוא נוטל, או כתוצאה מהמחלה היסודית - יתר לחץ דם. כלומר, לא ברור האם הירידה ביכולת המינית נובעת מעצם הורדת לחץ הדם, או האם היא קשורה למנגנון הפעולה של התרופה עצמה על כלי הדם, כולל אלה שבאיבר המין. במחקר שבדק קבוצות שונות של תרופות להורדת לחץ דם נמצא, כי קבוצה של תרופות חוסמי ביתא (נורמיטן, דרלין) גורמת לפגיעה קבועה בתפקוד המיני. קבוצת התרופות המשתנות (טיאזיד, אלדוספירון) פוגעת בצורה משמעותית בתפקוד המיני. בקבוצת תרופות אחרת של מעכבי ACE (קפטופריל, אנלדקס) נמצאה השפעה שלילית על התפקוד המיני. לעיתים, שילוב של תרופות מקבוצות שונות מחמיר אף הוא את דרגת האימפוטנציה עד כדי חוסר זיקפה מוחלט. כאשר מתלווה למחלת יתר לחץ דם גם עישון או מחלת סוכרת, יתכן מצב של תהליך טרשתי מואץ עם פגיעות בזרימת הדם לאיבר המין, ובעקבות כך יחמיר מצב האין-אונות. לעיתים, צריך הרופא המטפל בחולה, או האורולוג המטפל בבעיית האין-אונות, לשקול שינוי בטיפול התרופתי ביתר לחץ הדם, בעיקר אם יכול להיות קשר בין הירידה בתפקוד המיני לבין התרופות. באותם מקרים בהם לא ניתן לשנות את הטיפול התרופתי, יש לתת טיפול באין-אונות ללא כל קשר לטיפול ביתר לחץ הדם.
הטיפול באין-אונות
הטיפולים השכיחים ביותר לחולי יתר לחץ דם הסובלים מאין-אונות: 1. [u]טיפול תרופתי[/u]: מתן תרופות דרך הפה ממשפחת מעכבי אנזים PDE5 (ויאגרה, סיאליס, לויטרה). אנזים PDE נוצר בגופים הספוגיים של איבר המין והוא גורם להרפיית השריר כתוצאה מגירוי מיני המופעל על קצות העצבים. כאשר ניתנת תרופה המעכבת את האנזים, הפירוק של מרפה השריר נעצר, ואז הזיקפה מתמשכת. התרופה נלקחת לפני המגע המיני בהתאם להוראות הרופא. הצלחת הטיפול התרופתי בחולי יתר לחץ דם המטופלים בתרופות אלו היא רק ב-50%-60%. 2. [u]טיפול הזרקתי [/u](intracorporeal injection): הזרקות עצמיות לגוף הספוגי (חלל מחילתי) באיבר המין של תרופות פפברין, PGE1, רג'יטין ושילובים ביניהם. לאחרונה התווספה גם תרופה VIP בהזרקה. הטיפול הזריקתי מתאים ל: א. 40%-50% מבין חולי יתר לחץ דם אשר הטיפול התרופתי הקודם (ויאגרה, סיאליס, לויטרה) נכשל מסיבות שונות. ב. במטופלים עם בעיות לב המקבלים תרופות המכילות ניטריטים (ניטרוגלצין, מונוקורד, וכו'). ג. חולים עם תסמונת אנגינוטיות פעילה, או מחלת לב איסקמית פעילה, או אי-ספיקת לב פעילה וערכי לחץ דם נמוכים. הזריקות ניתנות לפני המגע המיני בהתאם להוראות הרופא. הצלחת הטיפול הזרקתי בקבוצת חולים זו עומדת על 95%-98%.
לסיכום
הפרעות בתפקוד המיני שכיחות בחולים הסובלים מיתר לחץ דם. כשנלווית לכך מחלת כלי דם, סוכרת ועישון ? הדבר עלול לגרום להופעת אין-אונות. טיפול תרופתי להורדת לחץ הדם מחמיר את האימפוטנציה. הרופא המטפל ישקול שינוי בתרופות בהתאם למצב המטופל. כיום ניתן לטפל באין-אונות המופיעה על רקע אורגני-פיסיולוגי, כגון יתר לחץ דם, בצורה יעילה ובטוחה הן בטיפול תרופתי מתאים, או לחילופין - בטיפול הזרקתי מדויק ויעיל. ------------------------------
לאתר של ד"ר זילבר -
לחץ