התקופה היפה בחיי

בית הספר בפרנוולד. הצילומים מתוך עמוד הפייסבוק "מחנות עקורים 1945-1948"

אחרי שנים של חרדה, בריחה ונדודים בקור וברעב, נצרבה בזיכרונה של לאה לוין התקופה שבה בילתה במחנה העקורים פרנוולד בגרמניה, עם תום מלחמת העולם השנייה, כתקופה היפה בחייה. "פתאום היה מה לאכול", היא מסבירה. "אפילו שוקולד. והיה חינוך, תרבות, חברה. חזרנו להיות בני אדם".

לוין, תושבת רמת אביב, בת 80, החליטה לפני שנתיים לפתוח במפעל הנצחה משלה למחנות העקורים באירופה. כוונתה המקורית הייתה להדפיס את התמונות הרבות שברשותה בספר, אבל הנכדים יעצו לה לפתוח עמוד בפייסבוק, ולאחרונה אכן פתחה את העמוד - "מחנות עקורים 1945-1948" - שבו היא מעלה תמונות וזיכרונות וקוראת למי שמחזיק בעדויות נוספות להצטרף.

 שיעור ספורט בפרנוולד

עם השנים, היא מספרת, ניקר בראשה הרעיון להנציח את התקופה. "ביקשתי תמונות מאנשים והעליתי למחשב ויש לי היום יותר מ-500 תמונות. הצטלמנו באותה תקופה בצורה מטורפת. זו הייתה הפעם הראשונה שבכלל יכולנו להצטלם. עם חברות, עם חברים, בבית ספר.

"תקופת מחנות העקורים היא תקופה שלא מדברים עליה הרבה ויודעים עליה מעט מאוד. חשוב לי שאנשים ייכנסו לעמוד ויזהו את עצמם או את קרוביהם בתמונות ויעלו תמונות נוספות. אין לי כוונה לכתוב את ההיסטוריה, רק להעלות זיכרונות ולספר את הסיפורים האישיים".

לעמוד "מחנות עקורים 1945-1948": לחצו