זוגות, תנו קצת חום אחד לשני

לעיתים, בזוגיות נורמטיבית רבת שנים, שגרה היא שגרע. כי לפעמים היא רעה לאיכות החיים - כלומר מה שרע זה מה שמניחים לה לעשות בתוך הבית. שגרה זה רק מונח, אחרי הכל.

אני מדברת על משיכת הכתף העייפה שבאה בסט עם הרמת גבות, כשאני מתעניינת אצל חברים עם זוגיות עתיקה איך להם ביחד.

"חיים, את יודעת... שגרה", הוא או היא מקרקרים בייאשת ביצתית. מיד אני רואה בעיני רוחי מפת שולחן שעוונית בצבע בז', עליה מונחת כוס נס קפה פושר חלש וקרקר מאורז בטעם קלקר. כלומר: שיממון מדברי . יש זוגות שתורמים למצב המהמם הזה כבר מצעירותם, שאחרי שהאישה יולדת, ופתאום השמות הפרטיים נעלמים. הוא מתחיל לכנות אותה ״אמא״ והיא אותו ״אבא״. תודו שאפרודיזיאק זה לא.  ואחרי שנים - לא שרע להם, הכל בסדר, סביר, למי יש כוח לשינויים קיצוניים עכשיו? היא והוא מכירים זה את זו מצויין והם מסתדרים, אז מה אם אין סקס, לא מתים מזה. ככה זה - שחיקה, שגרע, זהו. מה, את חיה בלה לה לנד?.

שותפים לדירה הם נהיו עם הזמן. הוא בגד בה או היא בו, או שלא, לא משנה, הם נשארו יחד. אבל מה שהתאייד יחד עם הסקס, זה המגע. אין חיבוק, אין נשיקה, לא מחזיקים ידיים. נאדה בלי לימונדה.

על זה אני מבקשת לדבר אתכם היום. על החשיבות האדירה של המגע בחיים וכמה העדרו מסוכן. כי סליחה על הקלישאה, אבל מגע, באופן חד משמעי, הוא אוכל לנפש.

המגע קריטי להישרדות שלנו

 הרבה פעמים אנחנו מבלבלים את הצורך בהאהבה ובבטחון עם מיניות. צילום: Shutterstock

הייתי השבוע בבית היולדות "ליס" באיכילוב. אני מתנדבת כבר שנים ב"חיבוק ראשון", עמותה למען תינוקות נטושים. חיבקתי במשך שלוש שעות תינוקת, מתוך ידיעה ברורה שכך יהיה לה סיכוי גדול יותר לגדול שפויה. במאמרו משנת 1945 "הוספליזם", תיאר הפסיכואנליטיקאי רנה שפיץ את ההשפעה של העדר מגע וקרבה אנושית בקרב תינוקות שאושפזו או הושארו בבתי חולים. תינוקות אלו סבלו ממאפיינים של פיגור שכלי, ואף לעיתים נפטרו ללא קשר למחלתם, אלא בשל העדר של מגע וחום אנושי. התופעה המכונת "הוספיטליזם" נגרמת כתוצאה מחסך בדמות אמהית אוהבת, נוגעת ומחבקת, הגורם להתפתחות שכלית לקויה, מעכב את ההתפתחות הפיזית ואף לעיתים גורם למוות.

המגע הוא בעל חשיבות מכרעת להישרדות. המורה הרוחני אריאל גלילי מתייחס למגע באופן כללי, וטוען שבגלל שבתרבות שלנו יש גבולות ופחדים, אנחנו גדלים בחוסר בהירות לצרכים הבסיסיים שלנו, והרבה פעמים מבלבלים את הצורך באהבה ובביטחון עם מיניות. הרבה יותר קל לקבל מגע מיני דרך סקס חד פעמי מאשר להתמסר לאינטימיות ולקבל מגע של ביטחון והרגעה. כי בשביל לקבל את המגע הזה צריך להיות רפוי, פתוח וחשוף, ולא תמיד אנחנו מוכנים להיות במקום הזה.

מידע אישי אני יכולה לספר לכם שהרבה זוגות שחיים יחד שנים לא ממש ששים לשנות הרגלים מאימת המבוכה. שניהם יודעים שהיה נחמד יותר, חם יותר ונעים הרבה יותר אם פה ושם היה חיבוק  (לא כזה עם טפיחה מילואמניקית על הגב) או נשיקה (לא פטרונית יבשושית על המצח). אבל הוא והיא, שניהם, מפחדים ממבטו המו֫פתע של הצד הננגע פתאומית, שאולי גם הגוף יירתע אוטומטית מההפתעה, ומעדיפים לא לנסות אפילו.

אני חושבת שכדאי לנסות להתעלות מעל הפחד המשתק ממבוכה. מה יקרה? מקסימום רגע לא צפוי - גם זה ריגוש – ואז, כתוצאה מהרגע הזה, משהו יקרה, לכאן או לכאן. תהיה תנועה פור קריינג אאוט לאוד, ומי יודע, אולי אפילו תרקדו טנגו. או שלא.

לטורים נוספים של נולי עומר:

ההבדל בין גברים פנויים לנשים פנויות

אין כל שקר למציאות

אני, עצמי ואנוכי

מי יתנני גבר אסתטי

הגבר במסיכה 

האם נשים נהנות מסטוצים?

מעל גיל 50 ומחפשים זוגיות? הכנסו לקהילת הפנויים פנויות של מוטק'ה ואולי תמצאו