זוגיות בגיל השלישי ? ההשלכות המשפטיות

אלי ( שם בדוי) כבן 65. ילדיו בגרו, נישאו והקימו משפחה, ויש לו חמישה נכדים מקסימים. לאחר כארבעים שנות נישואין עם אשת נעוריו נקלעו נישואיהם למשבר חמור שלווה בטונים צורמים. לאחר הליך משפטי של כשנה הגיעו הצדדים להסכם גירושין כולל שבו חילקו את רכושם. כעבור פרק זמן של כשנה לערך ממועד גירושיו הכיר אלי, באמצעות קרובי משפחה, את הלן (שם בדוי) - אלמנה מזה כשלוש שנים בת כ-60. בני הזוג החלו לבלות ביחד ולשהות זה במחציתה של זו . כעבור מספר חודשים עבר אלי להתגורר בדירתה של הלן, וזאת למורת רוחם של ילדיה, שחשו כי אלי מאיים ליטול בעתיד את רכושה הרב של אמם. כתוצאה מכך פרץ סכסוך משפחתי נרחב, שבסופו נאלצה הלן לנתק את הקשר עם ילדיה,לטענתה משום שהם חמדנים המנסים לנהל את חייה ולהגן רק על הרכוש שייוותר להם לאחר מותה. עוד כתבות זוגיות מאוחרת ומשפט

זוגיות מאוחרת - כך עושים זאת נכון



מנהלי עזבונות לא יוכלו לקחת כמה שירצו



דין אלמנה ידועה בציבור כדין אלמנה שנישאה



פסיקה תקדימית: מותר לשנות "צוואה הדדית"



ידועה בציבור של אלמן לא תזכה בחלק מהפנסיה שלו

השיפור הניכר בתוחלת החיים יצר עם השנים אכלוסיה הולכת וגדלה של זוגות חדשים בני הגיל השלישי. אם נוסיף לכך את השינויים הדרמטיים במוסכמות החברתיות, שהיו נהוגות בחברה המסורתית, מדובר בכר ל"גידולה" של תופעה חדשה – אוכלוסיה גדולה של אנשים בשנות ה-60 וה-70 לחייהם אשר מתחילים פרק חדש של זוגיות בחיים. לעיתים הפרק החדש נעשה במהלך תקופת הפנסיה, לאחר עזיבתם של הילדים את התא המשפחתי, כשנצבר מרביתו של הרכוש המשמעותי. מדובר, על פי רוב, באלמנים ואלמנות שבחרו לארגן מחדש את חייהם ולמצוא אהבה חדשה, או בגרושים שמחליטים למצוא להם חבר לחיים איתו יוכלו להזדקן באהבה ובכבוד. ואולם, לא הכל ורוד ואידילי. תופעת הזוגיות בגיל השלישי יוצרת פעמים רבות מציאות משפטית מורכבת העלולה ליצור לחצים משפחתיים לא קלים, סכסוכים בתוך המשפחה, ואפילו להעמיד את מי מבני הזוג בפני סיכונים משפטיים וכלכליים. מה ניתן לעשות וכיצד?
תופעת הידועים בציבור
ככלל, תופעה של בני-זוג המחליטים למסד בדרך זו או אחרת את מערכת היחסים שלהם ללא חופה וקידושין, יהיה גילם אשר יהיה, מוכרת בשם "ידועים בציבור". בחוק הישראלי אין הגדרה מפורשת של זכויות וחובות הידועים בציבור, וההגדרה נגזרת מפסיקה ענפה של בתי המשפט וכן מחיקוקים ספציפיים שהגדירו את הזכויות של בני זוג שכאלה. באופן כללי, ההגדרה שניתן לחלץ מפסיקת בתי המשפט מורכבת למעשה משני יסודות עיקריים, אם כי לא בלעדיים: א. חיי אישות כבעל ואשה – הכוונה לחיים אינטימיים כשל בעל ואשה, המושתתים על יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, המראים כי קשרו גורלם זה בזה. ב. ניהול משק בית משותף – הכוונה למשק בית משותף כפועל יוצא מחיי המשפחה המשותפים. חיי השיתוף צריך שייעשו במסגרת מגורים משותפים באופן קבוע, ולא שהייה זמנית האחד בדירת רעהו. חשוב להדגיש, כי המבחן לבדיקת רכיבים אלה הינו מבחן נסיבתי של היחסים הזוגיים, היות והמרכיבים משתנים ממקרה למקרה. אין דרישת זמן מינימלית אשר ממנה ואילך ניתן יהיה להיכנס בגדר "ידועים בציבור" - לעיתים גם פרק זמן של שלושה חודשים עשוי להיחשב כזמן סביר לצורך הכניסה להגדרה זו. מה, אם כן, הקשר בן זכויות ירושה ומערכת יחסים של ידועים בציבור? זכות הירושה של ידועים בציבור מוגדרת בסעיף 55 לחוק הירושה. הזכות אינה עניין של סטטוס, אלא של מצב עובדתי. כמו כן היא אינה תלויה בכוונה כלשהי של בן-הזוג שנפטר. ואפילו במקרה של הפרדה ברכוש, או היעדר מקום מגורים קבוע, לא ישללו את זכותם של ידועים בציבור לרשת את בן-זוגם לאחר מותו. לצורך הכרה בידועים בציבור כיורשים זה את זו ניתן להסתפק בתקופה קצרה של חיים משותפים. אפילו קיום קשרים אינטימיים עם אחרים, במקביל לקשר עם בן-הזוג, אינו שולל את היותם של בני-הזוג ידועים בציבור. מעבר לכך, בניגוד לדיעה הרווחת, אין כל צורך בהכרה חברתית. כלומר, שהציבור יחשוב כלפי חוץ שבני הזוג נשואים. ניתן לסכם, אפוא, חמישה מאפיינים עיקריים ומצטברים, על מנת לסווג בת-זוג כ"ידועה בציבור" לצורך ירושה: 1. ההיבט האינטימי – קיומם של יחסי אישות בין בני-הזוג. 2. ההיבט הרגשי – שהשניים רואים עצמם כבני-זוג (להבדיל מהאופן שהציבור תופס אותם). 3. ההיבט הכלכלי – משק בית משותף כתוצאה מהחיים המשותפים. 4. כוונת קביעות – כוונה לקשירת קשר קבע. 5. היבט הכשירות – בני-הזוג אינם נשואים לאחר. מה ניתן לעשות בכל אותם המקרים של בני-זוג שמקימים בפועל מערכת יחסים של ידועים בציבור על כל המשתמע מכך, אולם אינם רוצים כי בן-זוגם – הידוע בציבור – יקבל חלק בעיזבונם? דיעה הרווחת בציבור, אם כי מוטעית, היא שלצורך "התגוננות" שכזו די לערוך צוואה. תהיה אשר תהיה מערכת היחסים בין הידועים בציבור לבין עצמם - כדי להבטיח כי כל אחד מבני-הזוג ייוותר בחייו עם זכויותיו מכל מין וסוג שהוא, ויהיה חופשי גם לצוות באופן חופשי את רכושו לכל מי שיחפוץ, יש לדאוג ולערוך הסכם שיאושר ע"י בית המשפט למשפחה. לא מדובר על הסכם נישואין, או הסכם יחסי ממון, בין בני-זוג שנישאים, אלא בהסכם שמגדיר את מערכת היחסים הממונית-רכושית בין בני-הזוג בחייהם. רק לאחר שיריון זכויות זה יהיה אותו בן-זוג רשאי לאחר מותו להוריש את רכושו למי שהוא חפץ. אחרת, מחצית מהרכוש מועברת מכוח הדין לידוע בציבור, והידוע בציבור השני יוכל להוריש רק את מה שנותר.

בעקבות פסיקה משמעותית של בית המשפט העליון לפני שנים אחדות התאפשר לא רק לבני-זוג נשואים לאשר הסכמי רכוש בבית-המשפט למשפחה, אלא גם לבני-זוג שהינם ידועים בציבור. אישור זה נעשה מכוח חוק בית המשפט למשפחה ולא רק מכוח חוק יחסי ממון בין בני-זוג והוא בעצם מאפשר לבני-זוג החיים במשותף להסכים ביניהם על משטר ממוני, המסדיר את הסוגיות הרכושיות הקשורות בחיים בצוותא. בעקבות כך נפתח הצוהר לפסקי דין נוספים ולאישור של הסכמים על ידי בית-המשפט למשפחה. משמעות הדברים במקרה שהצגנו קודם לכן היא שהלן יכולה היתה, על מנת להסיר כל חשש של ילדיה, ובכדי למנוע סכסוך עמם, להסדיר את מערכת היחסים הרכושית עם אלי באמצעות הסכם מסודר אצל עו"ד שיוגש לבית-המשפט למשפחה לאישור. לאחר מכן, כדי להשלים את התהליך, יש לערוך גם צוואה שבה היא מפרטת כיצד ואיך יש בכוונתה לצוות על רכושה, ואם היא מעוניינת להעניק משהו ממכלול הזכויות שבידיה לאלי, הידוע בציבור שלה. לעומת זאת, בכל אותם המקרים שהידועים בציבור אינם מסדירים מראש את ההפרדה הרכושית ביניהם ו/או אינם עורכים צוואה, עלולות להתהוות בעיות משפטיות קשות שיצריכו בירור והכרעה במסגרת בתי-המשפט. יש מקרים רבים שהעסיקו את בתי-המשפט בסכסוכים בין יורשים על פי דין לבין הידוע בציבור שהותירו אחריהם המנוח או המנוחה. דוגמא למקרה כזה הוא סיפורו של משה (שם בדוי) אשר לאחר כשלושים וחמש שנות נישואין לרוחמה (שם בדוי) ושני ילדים משותפים עזב את הבית ללא גירושין וחלוקת רכוש ועבר לחיות עם זהבה (שם בדוי), ידועתו בציבור משך כ-12 שנה. עם פטירתו, ולאחר שלא הותיר אחריו לא הסכם רכושי עם זהבה וגם לא צוואה, נותרה שאלה לא פתורה: לאן יילך רכושו, לרבות הפנסיה שקיבל עבור שנים ארוכות של עבודה במשרה ממשלתית בכירה, כספי הרנטה מגרמניה, ועוד - לאשתו החוקית ולילדיו? לידועה בציבור? לשני הצדדים, בחלוקה זו או אחרת? מקרים כאלה ודומיהם מפנים אותנו שוב לסעיף 55 לחוק הירושה שאוזכר קודם, שם נאמר "איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף, אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר - רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים זה לזה, זאת כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש". חשוב להדגיש, כי בסעיף האמור זכויות הירושה של הידוע בציבור הנותר בחיים מותנות בכך שהמנוח, שהיה הידוע בציבור שלו, לא היה נשוי לאדם אחר. רק במקרה כזה יראו אותו כאילו הוא בן-זוגו והזכאי לרשת אותו על פי דין. אם המנוח היה נשוי באופן פורמלי לאדם אחר, הרי שהידוע בציבור לא יהיה זכאי לקבלת זכויות ירושה כלשהן, אלא אם כן הותיר צוואה שבה ציווה את שבכוונתו להעניק. ואולם, גם כאן אנו צפויים לבעיה משפטית לא פשוטה, שכן המנוח אינו יכול לצוות יותר ממה שיש לו, ואם בן-הזוג החוקי יטען כי מחצית הרכוש (למשל, החלק היחסי של הפנסיה בגין שנות הנישואין המשותפות, או כספי רנטה) שייכים לו מכוח הדין, או מכוח יחסי הממון ששררו בין בני-הזוג, הרי שהמנוח כלל לא יכול היה לצוות את מלוא הרכוש הרשום על שמו ביום פטירתו. לכן, בכל אותם מקרים בעייתיים, כמו זה שהובא קודם לכן, יש חשיבות מכרעת להיוועץ בעו"ד שיבהיר מה הזכויות שעומדות למצווה ולידוע בציבור ורק בהתאם לערוך צוואה.
טרף קל לבן-הזוג
סוג אחר של בעיות שעלולות להתעורר במקרים של זוגיות בגיל השלישי הם אלה שבהם מצבו של אחד מבני-הזוג בעייתי מבחינה נפשית, או שהוא עלול בשל חולשה כלשהי ליפול טרף קל לבן-זוג אחר, מניפולטיבי, שמעונין גם לנצל אותו מבחינה כלכלית. במקרים אלה נכללים גם אותם אירועים שבהם אדם מבוגר נקשר ומתאהב במטפלת שלו ומתחיל ביניהם קשר זוגי שלא תמיד מובן, או באשה מבוגרת שלאחר מותה מתגלה צוואתה שבה היא זונחת את ילדיה ומצווה את כל רכושה למטפל הזר שטיפל בה משך שנים והיא התאהבה בו . כך, למשל, המקרה של ירון, אשר גילה כי אימו האלמנה בת ה-68, שעברה לפני כשנתיים אירוע מוחי קשה שהותיר אותה מוגבלת מבחינות רבות, החלה לפתח מערכת יחסים עם גבר צעיר ממנה, בן 55, שהכירה במהלך האשפוז האחרון שלה בביה"ח. ירון, שהיה חרד לאמו שהינה בעלת רכוש רב, החל לברר פרטים אודות בן-הזוג והתברר לו כי מדובר באדם מפוקפק. חשדו של ירון הלך וגדל לאחר שאמו, שקבלת ההחלטות שלה היתה בעייתית, הוסיפה לחשבונה את אותו אדם כמיופה כוח לאחר שזה סיפר לה כי הוא איש עסקים הנזקק להלוואה כדי להקים עסק חדש. בצר לו ניגש ירון להתייעצות משפטית כדי להחליט כיצד לפעול. מקרים מעין אלה הם בעייתיים במיוחד, משום שאם אותו בן-זוג, הנמצא במצב מנטלי טוב, כשיר לבצע פעולות משפטיות ואחרות, הרי שאין כל יכולת להגביל את פעולותיו וכל שניתן לייעץ לו לערוך הסכם מסודר שיוגש לאישור בית המשפט ו/או להיוועץ בעו"ד. באופן מוזר, המקרים הפחות מורכבים מבחינה משפטית הם המקרים שבהם בן-זוג יכול להיות מוגדר כחסוי מבחינה רפואית או נפשית ואינו יכול לבצע פעולות משפטיות. במקרים אלה, כשרואים שמסתמנת באופק הסתבכות עם בן-הזוג המיועד, מומלץ לפנות בדחיפות לבית-משפט בבקשה למינוי אפוטרופוס שיגביל את פעולותיו ושימנע ממנו לבצע פעולות שפוגעות בו וברכושו. סוג זה של מקרים אינו של מערכת זוגית אמיתית אלא של זוגיות מזויפת, שקמה בחוסר תום לב אשר נועדה לנצל את אחד מבני-הזוג שנמצא במערכת היחסים. לסיכום, ניתן לפתוח פרק חדש של זוגיות בגיל השלשי. השאלה היא כיצד אדם מכלכל את צעדיו, כיצד הוא נערך בצורה מושכלת לפרק חדש זה בחייו, ומהם האמצעים שהוא נוקט כדי שהאהבה החדשה והזוגיות שנראית מבטיחה לא יסכנו את המסגרת המשפחתית הקיימת כבר, ואת מרבית הרכוש שצבר במהלך חייו.